חדשות הסצנהחדשות מקומיותמאמרים חמים
כולל וידאו

מפגש עם שאול מזרחי ממועדון בארבי

שעה ויותר של מונולוגים על מה ולמה בעולם התרבות והמופעים עם מי שהוביל את נס המחאה, מפגש עם שאול מהבארבי במרכז הקהילתי של שכונת שפירא, יש גם שאלות ותשובות.

במסגרת "הסלון החברתי" ביוזמת יחידת הצעירים של עיריית תל אביב – יפו, בשיתוף המרכזים הקהילתיים – התקיים אמש מפגש עם שאול מזרחי, מנהל ובעל מועדון ההופעות התל אביב המפורסם "בארבי". המפגש נערך בשעות הערב בגינת המרכז הקהילתי בשכונת שפירא בתל אביב והתנהל על פי כללי הבטיחות הבריאותית (תו סגול וכו'). נושא המפגש היה – "איך הגעתי לשביתת רעב? שאול מזרחי על מאבק עולם התרבות".

בשעה 20:00 במרכז הגינה של המרכז הקהילתי ישבנו פחות ממניין אנשים, כולל הצוות בחצי גורן מתחת לעצי הגן אל מול שאול מזרחי, מנהל ובעל מועדון בארבי אשר במשך למעלה משעה, סיפר בלשונו הצבעונית והקולחת את הסיפור של כל התהליכים וההחלטות שהובילו אותו בבוקרו של יום ראשון, 3 במאי 2020, לנחות ברחוב בלפור בירושלים סמוך למעונו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולפתוח בשביתת רעב במחאה על כך שממשלת ישראל ומשרדיה אינם נותנים מענה לו ולעמיתיו בתחום תעשיית התרבות לאחר שהורתה לסגור את דלתות מועדוני המופעים ברחבי הארץ כחלק ממהלך התמודדות מול מגיפת נגיף הקורונה. המהלך של שאול מזרחי התווה את הדרך הלאה לאמנים ואנשי התעשייה.

כאמור בלשונו הקולחת והציורית פרש שאול את הסיפור כולו, מלפני ולפנים, סיפור המציג את עולם התרבות ובמיוחד את התעשייה עצמה כענף שאינו מתלכד, וכל פונקציה בו רואה את האינטרס האישי שלה ולא את טובת הכלל.

לקראת סוף דבריו ענה שאול על מספר שאלות ביניהן שאלה שהוצגה לו על ידי – "מה התובנות שלך היום אחרי 8 חודשים אחרי שהכל התגלגל, כלפי המוסדות, כלפי העמיתים לענף, איך אתה רואה אותם כיום?"

פרסומת

את התשובות המלאות תוכלו לשמוע בראיון המתועד.

בסופו של מפגש ולמרות הכאב והתסכול הרב שמופנה כלפי השלטונות ובכלל שאול סוגר את העניין שעדיין יש תקווה.

לצפייה והאזנה למונולוג המלא

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: