העתיד כבר רוקד כאן
יש רגע שבו להקת מחול מפסיקה להיות רק גוף מבצע והופכת לבית יוצר. זהו הרגע שבו היא בוחרת להפקיד את הבמה בידי האנשים שצמחו בתוכה ומאמינה שיש להם קול אמנותי משלהם. זה בדיוק הרושם שהותיר ערב KAMEA HUB – יוצרים מבית, מסלול היצירה של להקת קמע, שהתקיים אמש בתיאטרון ענבל.
בעידן שבו מוסדות תרבות נאבקים על תקציבים, קהל ולעיתים גם על עצם קיומם, הבחירה להשקיע ביוצרים מתוך הבית אינה מובנת מאליה. היא מבטאת אמון בדור הבא ומעניקה לרקדנים הזדמנות להפוך גם ליוצרים. הקהל מצדו זוכה להציץ אל תהליך הצמיחה ולא רק אל התוצאה המוגמרת.
ערב של שני קולות חדשים
אמש התקיים באולם הוותיק של תיאטרון ענבל בתל אביב ערב שכלל שתי יצירות קצרות יחסית. כל אחת מהן נמשכה כחצי שעה. על שתיהן חתומים יוצרים שונים מאוד באופיים ובשפתם. למרות שהשתיים חלקו את אותו אנסמבל, הן הציגו תפיסות עולם כמעט הפוכות.
כבר מן הדקות הראשונות היה ברור שאין כאן ערב שנועד להפגין יכולת טכנית בלבד. שתי היצירות ביקשו לבנות שפה עצמאית ולבחון את היחסים שבין מוזיקה, גוף ומרחב. דווקא ההבדלים ביניהן הפכו את הערב למעניין יותר והמחישו את מטרת המיזם.
"Masa" – כשהקבוצה הופכת לגוף אחד
היצירה הראשונה, "Masa", מאת אורן לזובסקי, נבנתה כרצף של סצנות קצרות. כל אחת מהן עמדה בפני עצמה, אך כולן התחברו למסלול אחד מתמשך.
כבר מן הרגע הראשון בלט המבנה הקבוצתי. הרקדנים והרקדניות נעו כגוף אחד במערך צפוף ומדויק. כמעט כל תנועה בוצעה באחידות מרשימה. הביטוי האישי כמעט ונעלם לטובת הקולקטיב.
לא פעם מצאתי את עצמי חושב על יחידת חיל מצב רומית. החיילים מגינים על עצמם באמצעות התלכדות. כל אחד נשען על חברו. כך גם כאן. הכוח לא נבע מן הפרט אלא מן הקבוצה. התוצאה יצרה תחושת סדר, ניקיון ומשמעת כמעט טקסית.
לזובסקי כמעט ואינו משחרר את הרקדנים לביטוי יחידני. הזהות האישית נבלעת בתוך המבנה המשותף. דווקא הבחירה הזאת מייצרת מתח מעניין בין היחיד לבין הכלל.
גם לפסקול יש תפקיד מרכזי. הצלילים מלווים את הצופה במסע בין מרחבים תרבותיים שונים של אירופה. שמעתי השפעות שמתחילות במערב גרמניה, ממשיכות אל הבלקן ומגיעות עד גיאורגיה ואזרבייג'ן. נדמה היה שהמוזיקה משרטטת מפה גיאוגרפית והרקדנים מתרגמים אותה לשפת הגוף.
אמנים וסאונדים שהגיעו אל המופע בידיו האמונה של אחירם זיליק
חלק גדול מן התנועה הושפע מן האווירה שהצלילים ביקשו להנחיל. המחול לא העתיק פולקלור מקומי אלא שאב ממנו השראה. כך נוצר רצף של "תחנות" תרבותיות מבלי לעזוב את הבמה.
השם "מסע" אינו מקרי. התחושה שעלתה מן היצירה הייתה של נדודים בין עמים, מסורות ופולקלורים. לא היה כאן סיפור ליניארי אלא חוויה תנועתית שהזמינה את הקהל לנוע יחד עם הרקדנים.
"KuNtz" – כשהמרחב נפתח
החלק השני של הערב, "KuNtz", מאת לירן מיכאלי, הציג תפיסה שונה כמעט מן הקצה אל הקצה. אם בחלק הראשון שלטה המשמעת הקבוצתית, כאן נפתח המרחב. התנועה קיבלה חופש גדול יותר והבמה נשמה בקצב אחר.
גם מבחינה מוזיקלית מדובר בבחירה אחרת. במקום רצף של יצירות ממקורות שונים גויס המוזיקאי והיוצר גיל נמט. הוא יצר פס קול שליווה את היצירה לכל אורכה. לא מדובר בליווי בלבד. המוזיקה הפכה לחלק בלתי נפרד מן השפה הבימתית.
גם כאן זיהיתי השפעות גיאוגרפיות מגוונות. הפעם הן הגיעו בעיקר מעולמות התרבות והצליל הפורטוגליים. אותן השפעות חלחלו אל התנועה והעניקו לה פתיחות, זרימה ורוחב.
מיכאלי משלב רגעים אינטימיים של דואטים לצד קטעים שבהם כל האנסמבל חוזר לתנועה משותפת. המעברים הללו יוצרים דינמיקה שונה מזו של היצירה הראשונה. במקום הסתגרות מתקבלת תחושה של מפגש ושל חיפוש.
הכוריאוגרפיה מאפשרת לגוף להתרחב. היא מעניקה מקום לנוכחות האישית של כל רקדן. הקבוצה עדיין קיימת, אך היא אינה מבטלת את היחיד אלא מנהלת איתו דיאלוג.
שתי יצירות, שתי תפיסות עולם
החיבור בין שתי העבודות הוא כוחו האמיתי של הערב. הן אינן מתחרות זו בזו אלא משלימות זו את זו. האחת מדגישה סדר, משמעת והתלכדות. השנייה מחפשת פתיחות, זרימה ותנועה רחבה יותר. האחת בוחנת את כוחו של הגוף הקבוצתי. השנייה מעניקה מקום לביטוי האישי.
דווקא ההצבה שלהן באותו ערב מאפשרת להבין עד כמה רחבה יכולה להיות שפת המחול העכשווי כאשר היוצרים מרשים לעצמם לחפש נתיבים חדשים.
מעבדה שמייצרת יוצרים
יצאתי מן הערב בתחושה שלא מדובר בעוד ערב של עבודות סטודיו או תרגילי קומפוזיציה. חשתי שאני פוגש אמירות חדשות בעולמות המחול המודרני. שתי היצירות שונות מאוד זו מזו, אך שתיהן מבקשות לנסח שפה תנועתית שאינה נשענת על נוסחאות מוכרות.
הן מאמצות ריתמוסים חדשים, נראות שונה ומקורות השראה מגוונים. לעיתים הן מפתיעות. לעיתים הן מאתגרות את הצופה. דווקא משום כך הן מצליחות לעורר מחשבה.
בסופו של הערב התחזקה אצלי התחושה שמעבדת היצירה הבאר שבעית של להקת קמע אינה רק מסגרת פנימית לטיפוח יוצרים. היא חממה אמנותית של ממש. אם לשפוט על פי העבודות שהוצגו בתיאטרון ענבל, צומחים בה כישרונות מסקרנים המבקשים להרחיב את גבולות המחול הישראלי.
דווקא בתקופה שבה עולם התרבות מתמודד עם אתגרים רבים, יש ערך מיוחד למיזם שמעדיף להשקיע בעתיד. לעיתים הדרך הטובה ביותר לחדש אינה לחפש רחוק אלא להביט פנימה.
המופע אמור להמשיך לעלות גם היום (הכל תלוי כמובן בהנחיות פיקוד העורף, כדאי להיות בקשר עם תיאטרון ענבל, טלפון 03-5173711)
וידאו טריילר הנותן הצצה על העבודה על המחולות
