פס קול שבועי
כולל וידאו

AC/DC – POWER UP

אלבומה ה- 17 של להקת הרוק האוסטרלית AC/DC הוא מחווה למייסד ולנעורים, האזנה

גילוי נאות – לא ממש החזקתי מלהקת AC/DC מאז שנחשפה באוזני צעירי ארץ ישראל בשלהי שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, כמי שגדל על ענקי רוק, קלאסיקה ובלוז דוגמת דיפ פרפל, בלאק סאבאת', אוריה היפ ולד זפלין בשנות השבעים, לדידי החבורה האוסטרלית הייתה מעין דור ההמשך ללהקת SWEET שבעצמה עברה מטמורפוזה מפופ מצעדים לרוק גיטרות. חברי AC/DC היו אצלי בקטגורית להקת ארנות טיפוסית כמו הרבה להקות מסוגה שצמחו באותה עת. רוק גיטרות שבלוני, קצבי ומקפיץ.

הלהקה שהוקמה בידי האחים אנגוס ומלקולם יאנג יחד עם הבסיסט לארי ואן קרידט, הסולן דייב אוואנס והמתופף קולין בורגס באוסטרליה הפכה פופולארית ביבשת הדרומית מספר שנים עד ששמעה יצא מעבר לים.

לאורך כמעט יובל שנים מאז הקמתה ועד היום עברו על ההרכב תהפוכות לא קלות ולא מעטות, מוות, מחלות, חברים חדשים, לא כדאי ממש להיכנס לפירוט יתר. עובדה היא כי בימים אלו הושק אלבומם ה- 17 של החברים תחת השם POWER UP והוא מהווה למעשה אלבום מחווה לזכרו של המייסד מלקולם יאנג שנפטר בשנת 2017 לאחר תקופה ארוכה בה סבל ממחלת  הדימנסיה.

פרסומת

אנגוס, אחיו של מלקולם אמר עם יציאת האלבום – "אחי מלקולם תמיד אמר, כילד אתה מגלה מה גורם לך להיות מאושר, ואם הכל ילך כשורה, אתה יכול לעקוב אחר התשוקה שלך כל החיים. רצינו לעשות משהו מיוחד כי עשינו את זה עם מלקולם בתודעה, זה אלבום לחבר ומנהיג אמיתי שעזב אותנו ורצינו להראות לו את השירים שכתבנו באולפן. כשנכנסנו לראשונה לאולפן זה היה משהו … לא התראינו זמן מה, למעט ההלוויה של מלקולם, והיינו … והחשמל היה קצת מוזר. אנחנו לא אנשים רוחניים, אבל ידענו שמלקולם נמצא שם וידענו שאנחנו צריכים להחזיק את הראש ולהפוך את מלקולם לגאה במה שעשינו."

האלבום החדש POWER UP אשר יצא לאור ביום שישי, הוא אלבום נוסחתי שאינו מחדש דבר או מביא אמירה אמנותית יוצאת דופן, מסתבר שגם ברוק כמו במוזיקה הימתיכונית החדשה נוסחה היא הדבק שמאחד את המוזיקאים עם קהל המעריצים הקבוע, קיבעון מוזיקלי הולך לפעמים לא רע במיוחד שמדובר ברוק גיטרות שבלוני הנסמך על גיטרת קצב, שירה צווחנית וכמה פרצי סולו חשמליים מהגיטריסט המוביל על מצע גיטרת בס קבועה ומערכת תופים חד גונית…

פרסומת

בזמנים שגם ענקי רוק מיתולוגיים ומאוד מוכשרים כגון דיפ פרפל מבקשים לחדש את עצמם אפילו בתוככי אלבומים נוסחתיים כמו ששלושת האחרונים שלהם – Now What?!‎ ‏ משנת 2013, Infinite ‏משנת 2017 והאחרון Whoosh! משנת 2020. אני סבור שיש מקום גם לנוסחאות של AC/DC כל עוד יש ביקוש. בסופו של דבר, רוקנרול זו חגיגה!!!

ההרכב השיק גם קליפ לשיר השלישי מהאלבום החדש, יש גם "מאחורי הקלעים", צפו…

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: