פס קול שבועי
כולל וידאו

תומר לביא – TheLongoodBye

הפרויקט המוזיקלי החדש של תומר לביא מציג סאונד וויז'ואל מרתקים, צפו בקליפים

תומר לביא הוא מוזיקאי ישראלי שחזר במהלך השנה משהייה ממושכת בברלין, בחודשים האחרונים הוא עובד בין היתר על פרויקט שירים המכונה – TheLongoodBye בהשראת הרומן והסרט הנודע המגולל את קורותיו של הבלש המנומנם פיליפ מארלו.

תומר ננעל למשך שבוע בחדר ויצר שורה ארוכה ומגוונת של שירים. הם מתחילים להשתחרר אט אט וזוכים לתשואות ברחבי העולם, בסופה של העבודה יכללו השירים החדשים באלבום בתצורת EP שיקרא בשם – Tomorrow Never Came.

את השיר הראשון מתוך הפרויקט – Love Was Over הוא הלביש על עמית איצקר שלקח על עצמו את גילום דמותו של אלביס פרסלי וונבי בליפסינק מדוייק לשירתו של תומר מול ילדי גן, חוויית צפיה מרגשת במיוחד לשיר העוסק בנטישה רומנטית ומתייסרת, לצד ילדי הגן הצופים באיצקר בסקרנו ועניין מונחת קערה מלאה בבמבה, זהו פרט חשוב, תזכרו!

פרסומת

כך תומר על השיר – "ארצה להגיד משהו, עבר המון זמן מאז שהוצאתי מוזיקה. מאז הפעם האחרונה גרתי בחו״ל וחזרתי לארץ, סיימתי תואר והתחלתי ללמוד משהו אחר, הקלטתי אלבום שלם שנגנז, התחלתי לעשות יוגה והפסקתי, שכחתי מונולג של שייקספר אותו ידעתי לדקלם בעל פה, והאופניים עליהם נהגתי לרכב נגנבו. כל דבר שקורה בחיים פשוט קורה, ואז באופן טבעי הוא נשכח. כולנו קורבנות של תהום הנשייה. אבל היום ברשותכם החלטתי לנסות ולקחת חלק באינסוף – אני מוציא שיר חדש, ואת השיר הזה מלווה וידאו קליפ שאני ביימתי וערכתי. עכשיו הקליפ מחוצה לי, אני כבר לא יכול לשכוח אותו, הוא מתקיים בעד עצמו. ולכל אלה ששכחו (בעיקר אני), אני מקווה שהוא מהווה ראייה מסויימת לקיומי. ואם לא ראיה אודות קיומי אז לפחות ראיה לקיום השיר, ואם לא זה אז לפחות ראיה לרגע הזה בזמן: יום שישי בבוקר, שלהי קורונה, אביב 2020. מישל עוד ישנה במיטה, ואני קוצץ ציפורניים מהתרגשות. אני רוצה להודות לנפשות האצילות שעזרו לי לעשות את השיר והקליפ הזה. רון רוטשילד שצילם עם יד רכה בתנאים משונים להחריד. יענקלה פילצר שהכניס קצת תנועה ומשב רוח עם כוראוגרפיה מהממת. לכל הילדים הגאונים, המרגשים, המתוקים שבאו בשביל בועות סבון ובמבה וכמובן גם להוריהם. לשלי לוי על קולות נשגבים, לגרעין על התופים ולאנגליסטר על מיקס בלתי יאמן. תודה להדסי על טוב לב אינסופי, למישול תעלול על חיבוקים ונישוקים' לאורן על הודעות עד אור זריחה, לחן עזר על הטייטלס ושעוזרת שוב ושוב! התודה הגדולה ביותר הולכת לגאון של דורנו, עמית איצקר. האיש המרגש, המלאכי, הנדיב והמוכשר שבעצם הכל בזכותו. המון תודה לך ותודה לכולכם!.."

שיר נוסף זכה לוידאו קליפ מצויין הוא השיר – Tomorrow Never Came שיצא לאור בסוף השבוע שעבר, השיר עוסק בהגות פילוסופית אודות העבר, העתיד וההווה ומי מגיע ואם בכלל. הטקסט והנרטיב העולה ממנו מתקשרים באופן ישיר וגאוני עם הנרטיב העולה מתוך הויז'ואל של הקליפ המתאר סצנה מתמשכת של אישה אשר ככל הנראה סובלת מהפרעה נפשית כל שהיא ומה שמתרחש איתה במהלך שהייה מבית חולים פסיכיאטרי עד לרגע הבריחה, חזרות בקליפ מתחילות בהמצאותו של עמית איצקר כסטטיס בקליפ וכן מוטיב הבמבה חוזר גם כאן, אינני יודע מדוע ולמה הופך דויד לביא את במבה למוטיב כלשהוא בסרטיו, זה עניין הדורש בירור…

פרסומת

גם על השיר והקליפ הזה יש ללביא מה לומר והוא אומר זאת כך – "שישי טוב לכולם, כבר סוף הקיץ אבל עדין חם לאללה. וברגע חמים זה אני נרגש לשתף אתכן בדבר מה.מדובר בקליפ לשיר חדש שלי אותו גם ביימתי וערכתי. זה היה הדבר הכי קשה ומרגש שקרה לי בחיים, כך שאפילו לא אצליח להתחיל ולהשתפך בנושא. רק אומר שאני מאושר לשתף אתכם ומקווה שתצתפו ותהנו.
מה שקרה פה לא מובן מאליו והוא קרה בזכות המון המון אנשים נהדרים שאני רוצה להודות להם: למשל מיכאל שצילם בתבונה ורגישות עדינה עד אלימה שזה מדהים. לנעמה הע.במאי שהצילה לי את החיים כל רגע נתון על הסט. לילדודס המוכשרים נעמה יהלי ומיכאל המולטי טאסקרים שזזו בין תאורה ללמשוך פוקוסים ומה לא. הם אפשרו לכל הקסם לקרות. תודה לדניאל חנית על סטדי מעולם הסטדיים. רוצה להודות למישל המלאך שמתהלכת על כדור הארץ שעזרה לי בכל רגע נתון וגם תוך כדי שינה. לאלון תייר על הטייטלס המטורפים. רוצה להודות מעמוק ליבי לכל המשוגעים שלי: עומר, יובל, אבשה, יאיר, קרן, איצקר, אסף, תומאס, רון, הדס, איתי. ולמשוגע הגדול ביותר אורן פישר היקר. ועוד תודה אחת אחרונה מקרקעית הלב לאלישבע הגאונה שהביא אותה בקטע מטורף. קפצה מחומות, נמשכה, נגררה, רצה, נפלה וכל זאת כדי להגיע לקרוסולה. תודה לך אליש את מדהימה…"

 

על סגנונו המוזיקלי טוען תומר לביא כי מגזין רולינג סטונס הגדיר את המוזיקה שלו כשילוב בין אלבמה שייקס לאיימי ווינהאוס. הוא לעומת זאת,  יותר רואה את זה על הקשת שבין אלטון ג׳ון לריטה. אני חושב שמדובר ביצירות הנעות על ספקטרום שבין הלואו פיי והדרים פופ. בתכלס, הצלילים, ההרמוניות והאווירה באופן כללי עושה נעים וטוב.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: