קליפים חדשים

ג’רמאיה – רק ביבי

רק ראפר מסוגל להגיש שיר מחאה אמיתי, זה מה שעשה ג'רמאיה, צפו בקליפ

ירמי אומני או כפי שהוא מכנה את עצמו בטייטל "ג'רמאיה" הוא שחקן שלבטח ראיתם במספר סדרות טלויזיה, הצגות תיאטרון או בקולנוע, ומוזיקאי המתמחה בראפ, אומני, בנם של הזמרת מירי אלוני ושמואל אומני, השי' בימים אלו שיר חדש "רק ביבי" המופק בסגנון עדות ה"ראפ", סגנון שהמחאה היא לב ליבו. את המחאה בשיר החדש מנווט אומני כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. ללא אלגוריות, הדמיות או סאב טקסט, מנגיש ירמי "ג'רמאיה" אומני את המחאה בשפה ישירה, בטוחה ובלתי מתפשרת. ומבלי קשר לדעות אלו ואחרות, כך אמור להישמע שיר מחאה אמיתי.

כך ג'רמאיה על השיר החדש – "את השיר החדש שמצורף כאן, כתבתי מדם ליבי. הוא לא היה בתכנון. התכנון היה להוציא שיר אחר, בתור הסינגל הראשון מהאלבום הבא שלי, שהוקלט וגם צולם לו וידאו-קליפ עוד בדצמבר 2019. אבל לפני כחודש וחצי הגעתי למצב שהגיעו מים עד נפש, וכלו כל הקיצים מבחינתי. הקאתי את הליריקס האלה על הדף, ועכשיו זה פה מולכם. מה שהמדינה הזו עוברת בחצי השנה האחרונה זו פשוט שערורייה הזויה מהסרטים, שבעתיד הרחוק עוד ילמדו וייבחנו עליה בכל חוג לסוציולוגיה ובכל חוג לפסיכולוגיה, בכל אוניברסיטה בארץ. לכולם יהיה איזשהו סיפור משוגע לספר על "ימי הקורונה". מי שעוקב אחרי העמוד שלי, יודע בדיוק מה אני חושב על כל הפארסה חסרת השפיות הזו, ועל הדרך בה "מנהל" אותה האיש שעומד בראש המערכת כבר 12 (!!!) שנה עם לא פחות מאשר 3 כתבי אישום, שעדיין נמצא שם על אף שלמעשה -עובדתית- הפסיד בבחירות ספטמבר 2019 ויצא רק בתיקו עם "כחול לבן" בבחירות שלפניהן. *העם* אמר את דברו, פעמיים, אבל אותו ואת החבר'ה שלו בכנסת זה לא מעניין (ראו ערך "גושים" כאלה ואחרים בכנסת, מיד לאחר הבחירות הנ"ל). הוא יכול להפסיד בבחירות עוד 10 פעמים, ועדיין יתנו לו גב בכנסת וימליצו עליו לראשות הממשלה – כי ככה זה עובד שם. רצון העם, זו רק המלצה מגוחכת שאף אחד שם לא באמת עושה לה חשבון, ובטח שלא עושים שם חשבון לעובדה שבלי שום קשר לשום דבר (פלילי או לא פלילי) – *אף אחד* לא צריך להיות ראש הממשלה כל כך הרבה שנים, לא מימין ולא משמאל. עושים לנו דיקטטורה בפרצוף ומשתינים עלינו מהמקפצה, ואני מרגיש שסוף כל סוף כבר נמאס לנו לשכנע את עצמנו שזה גשם. "התקווה היא חלומם של האנשים הערים." (אריסטו). צפייה והאזנה מהנות, ואם זה פגע לכם איפה שצריך – שתפו. כי סיימנו לבקש…" 

 

פרסומת


 

 

פרסומת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: