דיווח מהשטח
כולל וידאו

מה עם פסטיבל RE20?

פסטיבל היפ הופ וראפ הוא אחד מהפרויקטים היותר מעניינים בעבודת הגמר של תלמידי מכללת מנשר לאמנות, סיור בתערוכה.

חפירה – שנות השבעים, את רוב שנותיי בתיכון אני מעביר בבית הספר העירוני המקצועי י"ד או בשמו המוכר יותר ויצ"ו צרפת במגמת אמנות שימושית, מוסד שנסגר לפני שנים רבות, ילד שאהב לצייר הולך אחרי תחביבו ולומד את ה מבואות לרישום בפחם, ציור בצבע, גרפיקה, קדרות, פיסול ומקצועות עיוניים, מחשב עוד לא היה בנמצא באותם ימים, עבודות גרפיקה היו מתבצעות באמצעות רפידוגרף וקערית צבע על גבי נייר ממוחזר, כלי עבודה שכמעט ונעלם מהשטח בעקבות המעבר לגרפיקה ממוחשבת, בדיוק כמו הטיפקס שהפך מאובייקט למחיקה לנוזל הסנפה…

יתכן והתובנות מאז הביאו אותי לעולם הצילום בהמשך. והותירו בי את הדחף לבקר מפעם לפעם בתערוכות בוגרים של מוסדות חינוך באמנות חזותית.

פרסומת

 

כך הגעתי בשבוע החולף לתערוכת הבוגרים השנתית של מכללת מנשר לאמנות, שחולקה לשלושה פרקים – תקשורת חזותית, אמנות וצילום. במהלך הסיור בתערוכת בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית, 11 במספר, במיוחד תפסה את תשומת ליבי , עיני ואוזני עבודה אחת – RE20 FESTIVAL אותה הגיש הסטודנט נועם גרין.

RE20 FESTIVAL. צילום יובל אראל
RE20 FESTIVAL. צילום יובל אראל

מדובר במודל לדוגמא של מיניסייט לפסטיבל מוזיקה, הנתמך גם בשורת כרזות ושלטי חוצות. פסטיבל של אמני היפ הופ וראפ אמריקאים הנחגג ביום שאחרי המגיפה. הפסטיבל מציג קרוב לארבעים אמנים משלוש ערים – שיקגו, דטרויט ואטלנטה שיופיעו במסגרתו כאשר ההכנסות ממכירת הכרטיסים יועברו כסיוע לנפגעים ועסקים קטנים. בין האמנים המשתתפים קניה ווסט, ג'יי זי, קארדי בי, דרייק, אנדרסון פאאק, ניקי מינאז', קנדריק למאר, סנופ דוג, ועוד שמות מפורסמים בז'אנר.

פרסומת

כך מסביר נועם גרין את הפרויקט – "סוף לתקופת הקורונה והמחאות החברתיות בארה"ב. פסטיבל דמיוני בשם RE 20 קורא לאנשים לצאת לרחוב ולחגוג – לקבל זריקת עידוד ולצאת לדרך חדשה במצב המורכב. לשם כך מגייסים מארגני הפסטיבל את מיטב אמני ההיפ הופ, המתנדבים לחזור ליסודות ברוח הפסטיבל. יחד הם יוצרים מופעי רחוב חסרי תקדים בשכונות קשות, בערים מהן הגיעו. המילה RE היא יסוד הקונספט. היא מתבטאת בתוכן הפסטיבל ובשפה הויזואלית."

נועם גרין מציין במודל האתר כי הפסטיבל הממומן בידי בכירי הז'נר ובתמיכה הממשלתית מיועד להחזיר את האוכלוסייה בחזרה לרחוב ולשגרה.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: