חדשות הסצנהחדשות מקומיותמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

הזמר יהורם גאון בקריאה כנגד השלטון במדינה

בפוסט שכתב ופרסם הזמר והשחקן יהורם גאון בעמודו בפייסבוק הוא מגיש כתב אישום חמור כנגד השלטון במדינת ישראל, האם אנשי התרבות מתחילים להרים את קולם?

הסדק שנפער בין הציבור לממשלתו הולך ומתרחב, המחאה מתחילה להגיעה מכל הצדדים, המושגים ימין ושמאל מתחילים להתמסמס. לפני זמן קצר פרסם הזמר, השחקן וחתן פרס ישראל לזמר העברי, יהורם גאון, בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו כתב האשמה חריף כנגד השלטון במדינת ישראל לאור מצב האומה וההתנהלות או יותר נכון חוסר ההתנהלות, קראו את מילותיו:

תגידו לי בבקשה, זה לא נראֶה לכם חוסר אונים מנהיגותי , שֶבֶצָד הָפגָנות-המצוקה הזועקות לשמים את חורבנו של העסק שקרס ! את משלוח היד ……. שפושט עכשיו יד, זה לא נראֶה לכם אין אונים מנהיגותי ,בו החלטות ניתנות בשליפה,ומתבטלות בשליפה, ואז בתוך הבלבול החוגג, עוד להודיע לנו בשוויון נפש , מנותק מכל הסובב , שמחפשים לנו פרויקטור?

פרויקטור!? זה לא נשמע לכם כמו הודאה ממשלתית מובֶכת, המצהירה, שבָעניין הכלכלי איבדנו את הצפון ,ואנחנו מאלתרים לכם עכשיו, קסם חדש,לפי מָשְבֵי הרוח? וזה נשמע לפי זיקוקי השמות הנזרקים לָחלָלינו הקודר כפצוי להמונים, להשככת מכאוביו, כאילו רמז לכך שכשיבוא פרויקטור חדש תעלם הקורונה מחיינו. אז לא, היא לא תעלם,היא לא תעלם עוד הרבה זמן.

פרסומת

כבר בימי ישעיהו ,בימי מבוכה זֶהה, חיפשו לנו פרויקטור, הנביא ישעיהו מתאר לנו את החיפוש אחר הפרויקטור הזה והוא מתאר: כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ.

פסוק המתאר לא פחות מאשר "מינוי פוליטי": קח לך בגדי-שרד וקבל משרה בכירה – קצין תהיה לנו, זאת אומרת שלא המצאנו את מוצא המילוט שנקרא פרויקטור, כבר קדמו לנו חכמים קדמונים שהנביא מגנה אותם כבר אז, וחשבתי אחרי ההפגנות האחרונות שנשמעה בהן בין הדגלים והשלטים,,, "שָוְועה מזדעקת—- הצילו": צעקת שבר אמיתית ,"של מן המיצר קראתי יה" כן , כן ממש כך!

חשבתי שהפרויקטור הטוב ביותר לָעת הזו, שֶיכבֶה במעט את האש האוכלה השורפת את כל מה שבדרכה ומכלה הכל… הפרויקטור הזה לא צריך להיות איש, גם לא קצין…

פרסומת

הפרויקטור הזה צריך להיות התנהלות מנהיגותית דחופה, ואני כל כך תמֵה על כך,שיש לנו עכשיו בָממשלה ובכנסת,כל כך הרבה קצינים לשעבר, ביניהם קצינים בכירים מאוד, מפוארים מאוד, מפוארים באמת… שהוליכו חיילים אלי קרבות עָקובּים מדם, והדגש הוא על המילה הובילו, מה עשתה להם השררה האזרחית, שהשכיחה מהם, את המוטו של חייהם שהתְמצה בְמילָה אחת אחרי!!!

האימרה "פרץ בראש חייליו" אינה תפארת מליצה, היא תוצאת השקפה חינוכית ומעשית המבטֵאת את עיקְרון ההובלה לפני המחנה כדוגמה אישית. לאורך כל מערכות ישראל נהגו ועודם נוהגים העומדים בראש חייליהם,להסתער ראשונים באומץ לב ולסגת אחרונים תוך ארגון הכוחות. אחת המחלקות בָקרב על הקסטל הייתה בפיקודו של שמעון אלפסי ז"ל, מחלקה זו חיפתה על נסיגת שתי המחלקות האחרות. במהלך הקרב קרא אלפסי אל הכוח בֶמרחב הלחימה: "טוראים לסגת, המפקדים נשארים לחפות".

ואיך זה שבָמלחמה הזאת, מלחמת הקורונה (להבדיל כמובן ), אבל שהיא מן הנוראות שאנו חוֹוִים, איך זה שלא נשמעת בה ולו ברמז,,,]המילה "אחרָי" כן אחרי,,, כדוגמה אישית של מנהיגים , שבה יבקשו למשל לקצץ משמעותית בָשכָר שלהם (שלא רק שלא יבקשו עכשיו תוספת אלא יקצצו בשכרם), כן זה מה שצריך היום…"אָחָרי" כלכלי , לתפארת "הערבות ההדדית" לתפארת הסולידריות" לתפארת המנהיגות המשרתת את בוחריה.

"אחרי" במספר המשרדים שלי , כי היום מספיק לי משרד אחד, "אחרי" בלְשָכות שלי, אחרי במספר הנהגים שלי, אחרי במספר השרים שבממשלה , בהם נסתפק הפעם למשל רק בשר אחד ְלמים, ולא עוד שר למים מינרלים, ושר למים רגילים ושר למים כבדים, ושר למֵי אפסיים, ושר למים עד נֶפֶש, לָעת הקשה הזאת, נסתפק בחצי מעשרות הווזירים, המהלכים בשובה ונחת, בארמון הממלכה, זו לא עת לקומדיות "כִּי בְצָרָה גְדולָה אֲנָחְנוּ."

גדשה סאה, גלשו המים , הכל רותח,באה עת להשתכנע שמה שמבקשים מאיתנו נבחרי הציבור הם מבקשים קודם כל מעצמם, ואם אני מבקש לשים מסיכה מן הציבור , אהיה אני הראשון לחבוש אותה, ההפגנות היום מתחילות להֵראות מבהילות מתמיד, בגלל הנֶתק ,והניכור… צריך דוגמא אישית נראית לעין, זה מה שצריך !!! לא פרויקטור שאפשר להתחבא מאחוריו, צריך היום מנהיגות כמו זו של גדעון שאמר לאנשיו בטרם קרב: "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ"

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button