חדשות הסצנהחדשות מקומיות
כולל וידאו

העצרת שהפכה להפגנה

עצרת המחאה והדרישה לתשלום הפכו להפרות סדר ברחבי תל אביב, דיווח מצולם - גיא פריבס, מוטי קמחי

מדוע בכלל דיווח על העצרת שהתקיימה במוצאי שבת אמור להתפרסם כאן, מוזיקה ממש לא הייתה שם, בטח לא הופעות של אמנים ומוזיקאים מעל הבמה (למעט אמירה ברורה של אסף אמדורסקי לצוות השידור החי של ערוץ רשת 13 ועל כך בהמשך)? אז באמת למה כן?

האם העצרת שנערכה במוצאי שבת תחת הסלוגן "תזרימו את הכסף" והוגדרה בידי מארגניה כאירוע א -פוליטי וביקשה לתת פה מייצג לכל העצמאים במגזרים העסקיים השונים שנפגעו מהחלטות ממשלת ישראל בעקבות מגיפת נגיף הקורונה לעצור את הפעילות במשק בתחומים רבים החמיצה את עצמה אחרי שבמהלכה ובסיומה הפכה לשלל הפגנות והפרות סדר?

כזכור, וכבר צויין ופורט בהרחבה מתי ומהיכן צמחה המחאה – עולם התרבות היה אחד הראשונים להיפגע מההחלטה לסגור את האולמות והמועדונים להופעות, תחום תרבות, פנאי ובידור, עולם זה היה בין הראשונים להתחיל ולהתארגן כדי להתניע מהלכים שיובילו את ממשלת ישראל לפצות ולהזרים כסף באמצעות הביטוח הלאומי ומשרד האוצר לנפגעים.

פרסומת
שאול מזרחי מנהל מועדון בארבי מחלק זמבורות. צילום מוטי קמחי
שאול מזרחי מנהל מועדון בארבי מחלק זמבורות. צילום מוטי קמחי

הפעם התארגנו שלל מובילי דעה ודרך מתחומים שונים, כאשר הקו המנחה היה עסקים גדולים כקטנים עצמאיים שלא שופו ולא פוצו בעקבות החלטות הממשלה,  פלח אדיר בשוק הכלכלה הישראלי – עצמאים, שכירים, בעלי שליטה, תיירות, תרבות, אירועים, מסעדות, חיי לילה, ברים ומועדונים, אולמות, חדרי כושר, אטרקציות, פנאי, סטודנטים, מוזיקאים, שחקנים, מוזיקאים, רקדנים וכוריאוגרפים, אומני רחוב, כולם מתאחדים ודורשים פיצוי.

תזרימו את הכסף. צילום גיא פריבס
תזרימו את הכסף. צילום גיא פריבס

מטרת העצרת הייתה להבהיר לממשלת ישראל כי עליה להעביר כסף כדי להתניע את המדינה מחדש, כסף שאינו שייך לראשיה אלא לציבור שהעבירו על בסיס חודשי באמצעות המיסים.

בהודעות שהוציאו מארגני העצרת לתקשורת הם ביקשו להבהיר שעות ספורות קודם לכן כי מטרתם – "לבטא את המצוקה וחוסר האונים של ציבור גדול מאוד בחברה הישראלית". כמו כן הם הבהירו כי – "ההפגנה היא הפגנה כלכלית א-פוליטית ללא נאומים של פוליטיקאים או ראשי ארגונים אלא הפגנה של העם שיגיע וידבר מהלב עם סיפורים אותנטיים מהשטח". הם הוסיפו עוד כי – "אנחנו רואים בממשלת ישראל והעומד בראשה אחראי לכישלון עד עתה בביצוע התוכניות הכלכליות וקוראים לממשלה להתעשת, לתקן את התוכנית בהתאם לדרישותינו ולהוציא את התוכנית הכלכלית לפועל באופן מיידי".

פרסומת

כתרגיל בהבנת הנקרא זה היה ברור ופשוט ביותר – העצרת איננה באה לקרא תיגר על השלטון שנבחר בתהליך בחירות, אלא במשפט פשוט – דרישה להעביר כסף לחשבונות הבנקים כדי להתניע ולהבריא את המשק הגוסס.

אולם, כמו שנהוג במחוזותינו ובמיוחד כאשר יש כשל ענקי בתיאום ציפיות – כשהעגלה יוצאת לדרך תמיד יהיו גורמים כאלו ואחרים שיבקשו לקפוץ עליה בדרך כטרמפיסטים. שלל תנועות שמטרתן היא הדרישה להחלפת השלטון. והעצוב הוא כי עולם התרבות שהתניע את כל התהליך בחודש מרץ נעלם כעת באוקיינוס המחאות…

מחאת המוזיקאים, נעלמה בהמון הדורשים להחליף את השלטון. צילום מוטי קמחי
מחאת המוזיקאים, נעלמה בהמון הדורשים להחליף את השלטון. צילום מוטי קמחי

מגזר המוזיקאים יצא די מופסד מכל ההתנהלות, אחרי שהיו בין ראשונים להיפגע עם הורדת המסך על ההופעות, אחרי שבחודש האחרון החלו בתנופת צמיחה של התארגנות כועד מקצועי שייצג את כלל המוזיקאים תחת מטריה אחת, אחרי שהתכוננו להפגין נוכחות ממשית בעצרת, הם בעצם נבלעו כטיפה בים אל מול כל הכוחות שהתערבבו והשתלטו על האירוע ומשכו אותו הרחק מעבר לכוונה המקורית.

נוצרוהלכה למעשה שני מחנות, הראשון והפחות נוכח ואפקטיבי – זה שעמד מאחורי היוזמה לארגן את האירוע, השני – זה שחש כי העצרת לא מעבירה את תחושות המצוקה באופן אמיתי והפך את ההתקהלות בהמשך הלילה למסע מחאה "פורע חוק" ברחובות העיר והצליח להעביר את תשומת הלב של התקשורת הממוסדת אל המצוקה של האיש הקטן.

ושלא תטעו בי, אני באופן אישי אינני בעד השארותו של השלטון הנוכחי, גם אני בחרתי, כמו רבים, במפלגה היכולה להוות לעומתיות מול מפלגת השלטון, גם אני חשתי בגידה ענקית מצד מי שנבחר על ידי כאשר התהפך ב-180 מעלות מהצהרותיו והצטרף כאסקופה נרמסת לשלטון תאב הנאות חיים, אבל אין בכך לסתור את העובדה שהעצרת נגנבה מתחת לידייהם של מארגניה…

רוצים פיצוי. כיכר רבין. צילום גיא פריבס
רוצים פיצוי. כיכר רבין. צילום גיא פריבס
מאי צבן מביעה דעה, כיכר רבין. צילום גיא פריבס
מאי צבן מביעה דעה, כיכר רבין. צילום גיא פריבס
רוצים פיצוי. צילום גיא פריבס
רוצים פיצוי. צילום גיא פריבס

ועוד בנושא מחאתם של ציבור המוזיקאים – אמנם רובם של המפגינים מטעם ההתארגנות החדשה של המוזיקאים העצמאיים ניסו להפגין נוכחות במהלך העצרת לאחר שהתרכזו במקום אחד, השתדלו להיות כמה שיותר קרובים לבמה ולמצלמות התקשורת כדי להעביר את המסר של כוחנו באחדותנו, אך היחיד שעשה מעשה ו"שבר את הכלים" היה אסף אמדורסקי, כאשר רואיין בידי צוות שדרניות ערוץ הטלויזיה של רשת 13 תבע חד משמעית את הדרישה להחליף את השלטון, מעשהו של אמדורסקי היווה אקט המשכי לקריאתו של חברו היוצר והמוזיקאי חמי רודנר שביקש ימים ספורים קודם לכן לקרא למרד מיסים.

אז מה היה לנו בסופו של עניין? במקום הפגנות קטנות של כמה מאות אנשים שרובן בדרך כלל עברו מתחת לרדאר, הרעיון להרחיב את מאבק אנשי התעשייה ואנשי העסקים לפיצוי הוביל להפחת רוח במפרשי המחאה הגדולה יותר שמשתתפיה קצו בשלטון מנותק, היה זה לילה לבן לאלפי אנשים וכעת נותרה הציפיה לראות מה באמת תעשה הממשלה…

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מוטי קמחי

צלם עיתונות עוד מהימים שבאמת קראו כאן עיתונים מנייר, נקבו בשם של עיתון, מוטי היה צלם במערכת, בעצם בשטח. מוטי גם שרוף על מוזיקה טובה, אולדסקול ישראלי של המאה שעברה, רוק, ג'אז, דברים טובים. מעת לעת כשהוא לא מוזעק לצלם אסיפת בחירות או הפגנה הוא מוצא את הזמנן להביא עבורנו מטעמי צילום מהופעות.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close