שבת, אוקטובר 31, 2026

המוזיקאי חמי רודנר – אל תשלמו מיסים

מי האמין שמוזיקאי יוצר כחמי רודנר, שהחל את דרכו המוזיקלית בשנות השמונים בקיבוץ גבעת ברנר כסולנה של להקת הרוק הישראלית "איפה הילד" יעמוד בראש המהפכה האזרחית המתחילה לצבור תאוצה ולרקום עור וגידים בימים אלו בעקבות התנהלות בלתי אמינה של ראשי המדינה.

חמי, כמו כל חבריו לעולם התרבות, הושבת מכל עשייתו על הבמה כפרפורמר ומוזיקאי מאז שהוכרז על הפסקת ההופעות במרץ האחרון, למעט מספר פעמים בודדות בהן הצליח להתברג להופעות ללא קהל ששודרו ברשתות הדיגיטל תמורת סכומי כסף סמליים הוא לא עבד, בתאריך 18 ביולי היה אמור חמי לעלות סוף סוף על במה מול קהל חי במסגרת פרויקט משותף למשרד הבוקינג והניהול המון ווליום ותיאטרון גבעתיים, החלטת הממשלה האחרונה להפסיק בשנית את ההופעות מול קהל החזירה אותו למצב הבלתי אפשרי מבלי יכולת לעבוד ולהתפרנס מאמנותו.

לפני מספר ימים העלה חמי רודנר פוסט בעמודו האישי בזו הלשון –  "על פי רוב אני נמנע מפוסטים שליליים . טוב להפיץ טוב. אבל נקעה נפשי . ההתנהלות של הממשלה ושל ראש הממשלה היא תערובת מחליאה של עריצות, שחיתות והפקרות. אתם משחקים בחיים שלנו כאילו היינו ג׳וקים. סגרתם בעריצות שחררתם בהפקרות ותוך כדי אתם מגלים חמדנות מושחתת. בוז!"

אמש הופיע חמי רודנר במהלך מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13 והודיע מול פני האומה – "אני אזרח נורמטיבי, חוץ מג'וינט פה ושם, גם שומר חוק, אוהב את ארצי וכמובן משלם מיסים. כמחצית מהכנסותיי הולכות למדינת ישראל כבר עשרות שנים. כמה ישיבות מימנתי – רק אלוהים יודע".

"אני ועוד מיליוני אזרחים במדינת ישראל נקלענו למצב זוועתי, שבו בנוסף לחרדות הבריאות, אין לנו שום דרך להתפרנס ולפרנס את משפחותינו. במדינות מערביות אחרות, עצמאיים זוכים לרשת ביטחון כלכלית, כחלק בלתי נפרד מזכויותיהם האזרחיות, בישראל ממשלה מופקרת ועריצה משחקת בנו כאילו אנחנו שקופים, כאילו אין פנים מאחורי המסיכות. זה זועק לשמיים, כי בזמן ששוברים את רוחנו, ראש הממשלה המנופחת והבזבזנית דורש לבטל לעצמו שומות מס ושר בלי תיק מכנה את זעקתנו 'חרטא'".

"אני רוצה לעדכן שעד שלא נקבל את זכויותינו האזרחיות והסוציאליות, בלי בירוקרטיה ממאירה ומייאשת, אני מצהיר על הפסקה בתשלום המיסים למדינת ישראל: מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ. אני קורא לכל הישראלים לעשות כמוני. אולי אז, סוף סוף, ישתנה פה משהו".

 

בשנה החולפת חגג חמי רודנר את השקת אלבומו האחרון "יהומה" על שם שיר הנושא שלו – "וירוס יהומה" עליו סיפר חמי –  "אין מילה כזאת "יהומה" במילון. המצאתי את המילה כדי לכנות את הבלתי ניתן לתיאור – העידן הפסיכי שאנחנו חיים בו. לכל אחד ואחד ואחד ואחד אלוהים אחר. לאנשים יש כל כך הרבה במשותף היום-טכנולוגיה שכולנו עבדים שלה, ובמקום שתקרב אותנו אחד לשני היא חופרת ביננו תהום של פחד ואיבה".

מחאתו של חמי רודנר מצטרפת לגל מחאות של אזרחים מתחומים שונים בציבור הישראלי. במוצאי שבת הקרובה, 11 ביולי 2020, אמורה להתקיים עצרת וההפגנת ענק של ציבורים רחבים שנפגעו מחוסר התנהלותה של ממשלת ישראל לסייע לתושבים להם הורתה להפסיק לעבוד. ביניהם צפויים להיות אלפים רבים מתוך תעשיית התרבות והמופעים הישראלית.

הפגנה
הפגנה

 

 

הכי חדשים

בוי ג'ורג' בדרך לישראל: הכוכב הבריטי כבר באוויר

יותר משלוש שנים חלפו מאז שברונו מארס נאלץ לעזוב את ישראל בחופזה. מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023...

הבלט הרוסי, מרתון על קצות האצבעות

במקום שולחן שבת, צ'ייקובסקי יש אנשים שמקדישים את ערב שישי למפגש משפחתי סביב שולחן האוכל. אחרים יוצאים למסעדה,...

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...