כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

שאנן סטריט עם ריף כהן – ואמרתי לעצב

סנונית ראשונה שמשחרר שאנן סטריט מתוך אלבום סולו חדש, צפו בקליפ

שש שנים לאחר שהשיק את אלבומו "הכל לטובה" שהוקדש לזכרה של אחותו, מתכוון שאנן סטריט להוציא במהלך השנה אלבום סולו חדש, השלישי במספר, ושמו יקרא "אידיאלים" במסגרתו מגיש שאנן סטריט שירים שהוא כתב בעצמו או שמצאו חן בעיניו והוא החליט לבצע אותם. השיר הראשון, הסנונית, הוא שיר שכתבה הסופרת והמשוררת הירושלמית מרים ילן שטקליס הולחן בידי שאנן סטריט ודודוש קלמס אשר גם הפיק מוזיקלית, אל שאנן מצטרפת הזמרת ריף כהן. את השיר עצמו עוטף וידאו קליפ שביים אבידע ליבני וצילם שחר רזניק בו מתארחת שורת דמויות שלרבים ממכם ודאי מוכרים…

לשאנן יש כמה מילים שהוא חייב לספר למאזינים ולצופים, הוא אפילו מצליח לראיין את עצמו…

אלבום סולו?

שאנן: "ככל שאני מצוי בתעשיית המוזיקה הישראלית זמן רב יותר, כך אני פוגש יותר ויותר אנשים שמגרים את סקרנותי האומנותית וניטע בי הרצון לשתף איתם פעולה ״מתישהו״. באלבום הסולו השלישי שלי, "אידיאלים" ממנו יוצא כעת השיר הראשון שייקרא אידיאלים, דאגתי לכך שה ״מתישהו" יגיע. רשימת הקרדיטים באלבום ארוכה כל כך, משום שבישראל קיים כישרון רב כל כך. עם כל שיר שכתבתי או שמצאתי ושנראה היה לי מתאים להמשך עבודה, חשבתי עם עצמי: מי האדם שהכי הייתי רוצה שיעבוד איתי על השיר הזה? וכך התפתלתי עם השירים לאורכה ולרוחבה של הארץ ועבדתי ולמדתי ושמעתי והשמעתי בכל שלב ושלב. זה היה מרתק וזה היה כיף והייתי חוזר על זה שוב"

ואמרתי לעצב?

שאנן: "כולנו מכירים שירים של מרים ילן שטקליס, אבל כמעט אף אחד מאיתנו לא מכיר את שיריה למבוגרים. הגורל רצה כי מתוך הרפרטואר האדיר שלה יתנגנו בתת המודע הקולקטיבי שלנו שירים כמו ״בובה זהבה״ ו״רוח רוח״. לא שזה רע חלילה, אבל זה ממש לא הכל. באחד הימים יצרה איתי קשר נועה גולדברג רוזן, בפגישה עימי בירושלים, הכירה לי עוד ועוד מיצירתה של מרים ילן שטקליס וחשפה בפני את העובדה שמה שידעתי היה כאין וכאפס. השיר ״ואמרתי לעצב״ בפשטות החתרנית שלו ובמבנהו היציב שמסתיר התמוטטות קולוסלית, כמו קפץ אלי מהדף והתעקש להלחין את עצמו. דודוש קלמס, חברי ושותפי ליצירה ב25 השנים האחרונות, דייק את הלחן, עיבד והפיק מוזיקלית ותרומתם של גיא סטריער, אבישי כהן וריף כהן (כמובן!!!) הרימה את השיר למקומו הסופי."

.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא