חדשות הסצנהחדשות מקומיותמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

שוקי וייס – כולנו נעבור את זה ביחד!!

במכתב מרגש ומפורט ביותר חושף הצוות של האמרגן והמפיק שוקי וייס את מצוקות העתים

כל מי שאוהב את האווירה של הופעה חיה מכל סוג זן ומין יודע כי במהלך החודשים האחרונים עולם המוזיקה עצר מלכת, אין יותר הופעות ואין יותר מועדונים (כנאמר בלהיט פופ כלשהו..). כל התחושה של הביחדנס אנשים נשים מבוגרים וצעירים עומדים או ישובים ביחד אל מול המתרחש מעל במת המופעים הולכת ומתכהה עם הזמן, הרצון הרב מצוי הן אצל החובבים, הקהל ובמיוחד אצל אנשי התעשייה שזו בעצם פת לחמם, אמרגנים, משווקים, מנהלי צוותים להקמות, טכנאי סאונד, טכנאי תאורה, נגנים, כוכבים, כולם בסירה אחת, העולם עצר מלכת, לפחות עבור סצנת המוזיקה, שהרי עם כל הרצון הטוב, צפייה במופע חי בשידור ישיר ברשת האינטרנט או באחד מערוצי הטלויזיה איינה דומה כהו זה לדבר האמיתי.

הבוקר מפרסמים במשרדו של האמרגן והמפיק מהחשובים והבכירים בסצנת המוזיקה הישראלית, שוקי וייס, פוסט בעמוד הפייסבוק הרשמי בו הם פורשים בפני הקוראים את העשיה, המאבקים, התשוקה לחזור לפעילות ואת הבקשה לא לזנוח בזמנים קשים אלו ולתמוך במובן החברתי והנפשי.

כאן באתר "הבלוג של יובל אראל" כולנו, כמי שמצויים לא פעם ב"מאחורי הבמה" מילולית ומעשית, מצטרפים לקריאה ולתמיכה במיוחד להבנה במה הדברים אמורים, לא רק אצל שוקי וייס, לא רק בחברת בלוסטון ולייב ניישן ישראל, לא רק אצל אמרגנים נוספים כגד אורון, אודי אפלבוים, שאול מזרחי ומועדון בארבי, פטריק לוסינסקי ופרוגסטייג' הפקות, ואפילו משרדים ישראלים המנהלים אמנים מקומיים ויסלחו אלו שלא הזכרתי את שמם, אצל כולם המצב בטטה בלשון עדינה, המון ידיעות על ביטולים מגיעות לשולחננו ולא תמיד המקום והזמן הראוי לפרסמן, זהו מארג מסובך ועדין מכדי לנסות לפרום אותו בהינף יד.

פרסומת

זה הזמן שהקהל הישראלי צריך לעשות מחשב, להבין ולתת כתף ביום אפל למען הימים הטובים מעל כרי הדשא או באולמות הממוזגים שעוד יחזרו אלינו, אם לא בשנת 2020 אז בשנה אחריה והלאה.

ובקיצור – הפוסט של וייס הפקות, כל מילה.

תלחצו, תקראו ותגיבו

פרסומת

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: