דיווח מהשטח

פסטיבל אגדות הרוק בטרמינל 4 – פלאפל ב-7 טעמים

יהונתן גרוסברג מלהקת "קדחת" מפיק פסטיבל רוק במסורת "מועדון הרוק הישראלי" של שנות השבעים מיסודו של רבי שאול גרוסברג, אלי ואן רוק ותומר שיינפלד הגיעו מהצפון עד טרמינל 4 כדי לחוות ולדווח.

סוף שבוע זה זמן פורקן, מכל המתחים והשגרה, ואין כמו להוציא את המתחים במופע רוקיסטי. ואם אפשר לקבץ כמה אגדות תחת פסטיבל חד-פעמי הרי זה רוק משובח. 

מועדון הרוק הישראלי, הנוהג לקבץ מחדש את ענקי הרוק הישראלי מדי שנה, בשיתוף עם יהונתן גרוסברג, מנהיג להקת "קדחת" ומגיש תוכנית הרוק החדשה "זמן הפורקן", הרימו כאן פסטיבל רוקנרול ישראלי אסלי מגוון ב-7 טעמים, כדי לעשות שמח בגרון וברגליים בטרמינל 4, במתחם התחנה.

וכיאה למאכל הלאומי, אי אפשר לפתוח את המנה הראשונה בלי תיבול מזרחי, ולכאן עלו להקת "מונה כמונה" שבאו לכמן, לפלפל וכמו הלהיט שלהם, בעיקר לעשות כאן "מזרח תיכון חדש" במסורת של "טיפקס", "כנסיית השכל" וחיים אוליאל האגדי.

פרסומת

תזכרו את השורה הזאת…רועי גדליה, אור דרומי, עידו בר אור, אבירם שקר ומיכאל יצחקי הולכים להיות התגלית הבאה!

והמנה הבאה, הייתה ייחודית לגמרי. נאג' חאמדי, שילוב טעמים של בלוז ורוק, מזרח ומערב או במילים אחרות, ימין ושמאל. אנשי התקשורת מהמובילים בישראל כמו אראל סג"ל (בס), אור הלר (גיטרה), דרור גלוברמן (קלידים)  ודרור פויר (שירה), אולי עם דעות שונות, אבל כשזה מגיע לרוקנרול, לעזאזל המחלוקות. גם כאן כל אחד מפגין וירטואוזיות בתחומו והמשיכו לעשות בטרמינל 4 שמייח.

עלה לנו חיוך עם הלהיט הגדול שלהם "אל תלכי לישון", בו לפחות כל אחד מאיתנו פעם בחיים, אמר לבת הזוג שלו "אני בדרך אלייך…עוד שעה..שעה וחצי…או שעדיין…". לצלילי מטבעות הבלוז של "ג'ובה ג'ובה (מוני מוני)" בו כל אחד מהחבר'ה נתן ברוק עם סולואים מרשימים, הגיח לרחבה קשיש חביב, לרקוד בדיוק כמו רחוקי המשפחה שראינו בחתונות השונות שנאלצנו ללכת. 

פרסומת

באופן אירוני לא היה אפשר להתעלם שעם הכובע וחולצת הפסים האפורה-שחורה, הוא הזכיר לנו דמות ראשית מסדרת סרטי הנעורים מפורסמת משנות ה-80.

אבל צריך גם טעם של פאנק. ואם כבר פאנק אז זה רק מהלהקה החמה שהרימה את חיפה על המפה, ואלו חברי "קילר הלוהטת".  אם התגעגעתם ל-Ramones, לא היה צריך לחפש ביוטיוב הקרוב לביתכם, כשיש לנו בארץ זבת חלב ודבש את כל מה שצריך. "חיפה נשרפת (תל אביב בוערת)", "דיסנילנד לא מחכה לי", שהחזירו לנו פאנק כמיטב המסורת המנדט הבריטי. כמו כן הם לא שכחו להביא מחווה למשרד התרבות ונתנו INTRO מזרחי ל"חנה'לה התבלבלה" בברכת "יאללה כפיים", ואם כבר אקטואליה, אז אי אפשר בלי הלהיט הגדול שלהם שהוא הכי רלוונטי, גם בפעם השלישית השנה, "אני רוצה להיות ראש הממשלה" בהקדשה למבוגר חביב שחגג את יום הולדתו ה-26, שנה לפני כניסתו למועדון ה-27 המכובד.

יורם מארק רייך, עופר סטרול ויובל ליבליך, הקפיצו את הקהל, החזירו את הפאנק הנוסטלגי ובעיקר את חיפה למקום הראוי.

אבל כדי שהפלאפל יגיע חם, צריכים שליחים שיודעים לעשות הכל. דיפ פרפל, ה"מי", לד זפלין, קווין ומה לא, ולשם כך, עלו ובאו "שליחי הבלוז" להקת הרוק האגדית שעשתה כאן הכל מהכל. צ'לי סיגלסקי, ליטל גרסטנר, עידן סיגלסקי, שאול אליהו וניב חובב, התחילו את השואו עם "הלילה שלי", המשיכו עם הבלדה השקטה "טוב לי עם עצמי", עפו עם ניב חובב בבלדה נוספת "כמו ציפור" בה השליחים נותנים כבוד לרוק של הסבנטיז וההפתעה הגדולה של הערב, ביצוע מדוייק ומרגש ל-Anthem, אחת מהקלאסיקות הראשונות של דיפ פרפל, בתקופה שבה עוד רוד אוונס הרגיש לזמן קצר מה זה להיות אליל רוק.

וצריך טעם חריף נוסף שישגע את כל הפה ויעלה את החום. כאן נכנסו האיש שגרם לערב הזה לקרות, יהונתן גרויסברג ולהקת "קדחת" לתת ברוק. עם "כל שני וחמישי" (למרות שזה היה בשבת), "על החיים ועל המוות" שהחזיר את ימי הפוגו של רוקXן ובפעם הראשונה, בוצע בלייב הסינגל החדש שלהם, הבלדה "מפה עד ירושלים", שמזכירה נשכחות את כל מה שקשור לבלדות שהיו משמיעים פעם ברדיו.

אבל אם יש טעם של פעם שכולנו באמת התגעגענו וגרם לכל אחד מהקהל, כולל מארגני השמחה והאומנים השונים, להתרגש עם דמעות של אושר זה כשהצ'רצ'ילים עלו שוב על הבמה. דני שושן, מיקי גבריאלוב וחיים רומנו האגדיים במחזה שלא רואים כל יום כשבעמדת המתופף ישב לא פחות מאגדת רוק נוספת, אלי חדד, המתופף האנרגטי של "בנזין". עם כבר לתת ברוק הישראלי אז מהסינגל הראשון שלהם "Time is Now" שמראה שהחבורה האגדית עדיין עושה בית ספר לכל הלהקות שמסביב. 

כמובן הם לא שכחו את רוב האקסלי בביצוע מרגש ל"When You're Gone", הידוע בכינויו "אחינועם" בביצוע של אריק איינשטיין זצ"ל. אף אחד לא נשאר אדיש כשמסביב אליי ביצעו את הפזמון של אחינועם, כשדני שושן נותן את המיקרופון לכיוון הקהל.

עוד ממתק נוסטלגי בטעם של פעם (1972) לצד הפלאפל היה Don't You Let Me Down מימי Jericho אותו כתב מיקי גבריאלוב. למרות בקשה של מישהו מהקהל ל-Living Loving, הצ'ר'צילים הפתיעו בקלאסיקה אחרת של זפלין, Whole Lotta Love בקאבר ענקי שגרם לאלו מסביבי לחזור לימי הגזוז ורוח השטות במועדוני הקצב 

או סתם במסיבות תקליטים שהיו ההורים שלנו עושים אצל ההורים (או אצל הדודה והדוד). כאן הצ'רצ'ילים סיימו את חלקם אך מובטח שזו לא תהיה הפעם האחרונה. 

אחרי כל המנות שקיבלנו, נשאר גם מקום לקינוח ואחרון אחרון ובהחלט חביב, הטעם המקפיץ של הערב, הרוקנרול קיד אלישע בנאי וביחד עם 40 השודדים, הם נתנו מופע פגז לפנים של רוק ואלטרנטיב בדיוק כמו בתקופה המשוגעת של גל להקות הרוקXן ששטף אותנו בשנות ה-90. מסתבר שמשהו טוב עובר בגנים של משפחת בנאי וגם ג'ינג'י זה אופי וגן משובח. עם גרסה משלהם ל"Black Dog", הכלב השחור בהחלט נתן אחלה של נביחה לא לתת לשביזות יום א' לפעול. הזמן טס עם "להתראות עולם ישן" שמזכיר טיפה את המוזיקה מבית אבא, לא שזה דבר רע, אלא ההיפך! הגאון הצעיר ממשיך לתת ברוק עם "איינשטיין", הלהיט הגדול של השודדים וכנ"ל זה היה עם "כמו כולם". אם בא לכם לראות מופע אנרגטי שלא תפסיקו לקפוץ במקום לשנייה, תנו לאלישע בנאי ולחברים שלו לשדוד לכם את הנשמה. 

אם אפשר לסכם את הפסטיבל הרוק בטרמינל 4, שהגיע בזמן די ספונטני, זה שהיה כיף לקבל להקות רוק מכל הגוונים ומכל הסוגים והפלאפל ב-7 טעמים ללא ספק השאיר טעם של עוד!

 

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: