דיווח מהשטחמאמרים חמים

קורין אלאל חוזרת לאנטארקטיקה

קורין אלאל במופע לציון 30 שנה לאלבום "אנטארקטיקה", יום חמישי, 08.08.2019, מועדון בארבי תל אביב, אורחת – ריקי גל. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, השדרן והעורך המוזיקלי טוני פיין על מצלמות וידאו נוספות, כתבה.

שלושים שנה לאחר שקורין אלאל השיקה את האלבום השלישי בקריירה שלה – "אנטארקטיקה" הכולל שמונה שירים שאת מילותיהם חיברו משוררים כחנה גולדברג, מאיר גולדברג, אהוד מנור ויהונתן גפן לצד תמליל של המשורר הצרפתי ז'אק פרוור, היא חוזרת אליו ומגיעה עם שיריו למועדון בארבי בתל אביב.

האמת שזהו הסבב השלישי במסגרת חגיגת יום ההולדת של האלבום, באשר צמד הופעות שציינו את החגיגה התקיימו לפני כחודשיים, כחלק מפסטיבל מג'סטה בעלמא שבזיכרון יעקב, שם התארחו לצידה של קורין דמויות נוספות שניתן להגדירן כאבני דרך, החל מערן צור, דרך ברי סחרוף, אסף אמדורסקי וריקי גל.

קורין אלאל, אנטארקטיקה במועדון בארבי. צילום יובל אראל
קורין אלאל, אנטארקטיקה במועדון בארבי. צילום יובל אראל

אמש היא חזרה עם שירי האלבום (שישה מהם) כשהיא מלווה בהרכב מוזיקאים הכולל את ערן צור שמעבר לנגינה על גיטרת הבס גם הפיק מוזיקלית את המופע, רם אוריון בגיטרה חשמלית, עידו זלזניק בקלידים וקרן טפרברג על התופים וכלי ההקשה לעמוד מול מועדון מלא קהל (סולד אאוט הוכרז בשעות הבוקר) שכבר זרקה שיבה פה ושם בשערו שדיקלם ושר את מילות השירים של האלבום לצד חומרים נוספים המזוהים עם קורין אלאל, ביניהם – שפת אמי, שיר בכיף, זן נדיר ועוד.

הבנות על הבמה, קורין אלאל וריקי גל. צילום יובל אראל
הבנות על הבמה, קורין אלאל וריקי גל. צילום יובל אראל

האלבום אשר הופק מוזיקלית בידי יהודית רביץ (למה לא התארחה אמש לשיר אחד לפחות?) ויצא בהוצאת  CBS וכפי שהיא נקראת כיום  NMC היווה מרגע צאתו סוג של משנה קו וסגנון במוזיקה הישראלית דאז, לא רק שהוא שדרג את מעמדה של קורין אלאל בסצנה המוזיקלית המקומית הן כיוצרת מלחינה והן כמבצעת, הוא גם העניק לשדות השירה הישראלית כמה פנינים שתענוג לגלגל אותן ליד האוזן עד היום במה שקרוי בשפה מליצית אבני דרך בפזמונאות הישראלית, נכסי צאן וכדומה, את מקומן של מילות המחאה שנכחו בשירי אלבומיה הקודמים היא המירה כעת במונחים אלגוריים, בבחינת רמזים למביני הדעת ולא תוכחה ישירה ופשוטה בשפת גובה העיניים, זאת כמובן תודות לכשרונם של הכותבים.

את החלק החגיגי הקדישה קורין אלאל לאורחת של המופע, הזמרת ריקי גל החוגגת עוד מעט שבעה עשורים ואין הדבר נראה עליה כלל, חמישה מתוכם בשירה, הופעות ומשחק בתאטרון ובטלוויזיה, ריקי שביצעה יחד עם קורין אלאל את השיר "קשר הירח" שכתב אהוד מנור וקורין הלחינה, מתוך אלבומה "שפת אמי", המשיכה בשניים מתוך שיריה שלה – "מערבה מכאן" שכתבה תרצה אתר והלחין מתי כספי וכמובן את הלהיט הכי מיתולוגי של ריקי גל – "נערת רוק" לפי מילותיו של יצחק לאור ולחן של מתי כספי כאשר קורין מפנה את קדמת הבמה למענה ומסתפקת בטמבורין וקולות רקע, היה זה מפגש בימתי של שתי נשים חזקות בסצנה המוזיקלית.

ערן צור, היה שם מההתחלה. צילום יובל אראל
ערן צור, היה שם מההתחלה. צילום יובל אראל

ערן צור עצמו זכה כמנהל המוזיקלי של המופע לבצע שניים משיריו הגדולים אם לא המיתולוגיים בהגדרה – "תמונה אימפרסיוניסטית" ו"לילות של ירח מלא". בכלל מבחינת ערן צור היה בערב הזה סוג של סגירת מעגלים, את הקריירה המקצועית שלו החל ערן צור כנגן בהרכב שליווה את קורין אלאל במסע ההופעות בעקבות האלבום "אנטארקטיקה" אי אז לפני שלושים שנה, מאז נותר קשר חזק ואמיץ בין ערן לקורין והם מרבים להתארח האחד אצל השני בהופעות, כאשר ערן חגג את יום הולדתו החמישים במופע חגיגי, קורין אלאל היא זו שהביאה את העוגה…

אנטארקטיקה 30 שנה אחרי, תשואות. צילום יובל אראל
אנטארקטיקה 30 שנה אחרי, תשואות. צילום יובל אראל

דקות ארוכות אחרי שהשעון הראה חצי לחצות, וקורין אלאל והרכב הנגנים קדו את קידת הפרידה בפני הקהל, נמשכו מחיאות הכפיים והשריקות עוד דקות ארוכות עד שקורין חזרה לבמה בגפה, לקחה את הגיטרה האקוסטית ובצעה את השיר "אין לי ארץ אחרת" שהערב קיבל סמליות בעלת תוקף מוסרי ומשמעותי רב, בלי להכביר, כל אחד שייקח את המילים לכיוון שלו, לאמת שלו, אולם אין ספק כי קורין הצליחה לרגש ולהחזיר את הנעורים ולו לרגע קט במהלך המופע לכל אותם מאות צופים וצופות שהתקבצו במועדון כדי לחגוג עם קורין את שלושים השנים מאז יציאתו של האלבום.

קטעי וידאו מהמופע

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close