חדשות הסצנה

על מוזיקה ואובדן

שני גיבורי תרבות בתחום המוזיקה שמאסו בחייהם עמדו השבוע בעין הציבורית, האחד שטעם את טעמה של התהילה הבינלאומית בשנות השבעים והשני שהיה רגע לפני הפריצה העולמית הגדולה.

מייק ברנט, סיפורו האישי מתחיל בלידה במחנה פליטים בקפריסין בשם משה מיכאל ברנד, להורים ניצולי  שואה והילדות בחיפה, הרגע בו התגלה כישרונו במועדון לילה תורכי על ידי הזמרת הצרפתייה סילבי ורטאן, הפיכתו לכוכב על המבצע שירים שהפכו ללהיטי זהב אלמותיים ועד למותו הטרגי בגיל 28 עת שם קץ לחייו.

הבלוג עם צ'רלי מגירה והלהקה.
הבלוג עם צ'רלי מגירה והלהקה.

מולו ניצבת דמותו המיוסרת והמסתורית של גבי אבודרהם, הצעיר מבית שאן שהגיע אל הכרך הגדול ונשאב אל הדמות המסתורית שיצר לעצמו – צ'רלי מגירה, נע באזור השוליים של התרבות, מצליח לגעת באוניברסליות, מגיע כפסע בינו ובין הצלחה בינלאומית וחוזר לשקוע בבנאליות היומיומית, אף הוא שם קץ לחייו באופן תמוה ביותר.

שתי הדמויות, סוג של גיבורי אמנות ותרבות שרגעי תהילתם וסיפור חייהם הונצח השבוע בדרכים שונות.

הראשון, מייק ברנט מונצח באמצעות תערוכה חדשה במסגרת תערוכות גיבורי תרבות של העונה הישראלית לעיצוב בחולון המוצגת בגלריה המשכן מאירוב בחולון אותה אוצרים אילנה כרמלי לנר ורפי וזאנה והיא תוצג עד סוף אוגוסט ובה מצויים חפצים ופריטי לבוש אישיים של מייק ברנט לצד תצלומים, אוסף אלבומי הזהב שלו ועוד. כאן ניתן להירשם לסיור מודרך בתערוכה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהתערוכה

הצצה אל התערוכה

השני, גבי אבודרהם הוא צ'רלי מגירה, שסיפורו הונצח באמצעות סרט דוקומנטרי אותו יצר בועז גולדברג, מי שהיה לאורך השנים חברו הטוב, שותפו בדרך המוזיקלית בשלביה הראשונים ועיתונאי מוזיקה המתעד ומדווח מהשטח, לאו דווקא במחוזות המיינסטרים, הסרט "מחר כבר עבר" נכלל במסגרת ההקרנות המיוחדות של שבוע פסטיבל "דוקאביב" המתקיים בתל אביב ובהמשך ניתן יהיה לצפות בו בסינמטקים או ב VOD של ערוץ יס דוקו.

הסיפור האישי שלי עם צ'רלי מגירה  |  ערב מחווה לזכרו של צ'רלי מגירה

הצצה לסרטו הדוקומנטרי של בועז גולדברג

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close