כולנו צ'ארלי, מגירה

ערב מחווה לזכרו של המוזיקאי צ'ארלי מגירה (גבי אבודרהם) שהלך לעולמו בתאריך 9.11.2016. והתקיים ביום רביעי, 28.12.2016, מועדון לבונטין 7. כפיר ריפשטוס מתעד בווידאו ומביא את הסיפור, אריאל עפרון מצלם, כתבה של חברים, הקדמה של הבלוג.

צ'ארלי מגירה – ההופעה ההיא בצימר. צילום: יובל אראל

צ'ארלי מגירה – ההופעה ההיא בצימר. צילום: יובל אראל

הקדמה

כמי שעקב בעשור הקודם בעקביות אחר המוסיקה וההופעות של צ'ארלי מגירה, הידיעה על הכוונה להפיק ערב מחווה לזכרו בהשתתפות מוסיקאים מהסצנה הובילה אותי לאטנד את כל האיוונטים האפשריים ולהתכונן נפשית ללילה עמוס בצלילים, אולם קיומו במקביל של מפגש היסטורי עם חברים לשירות הצבאי בעולם אחר – שארם א שייח של שנות השבעים רגע לפני השלום עם מצרים, קרע אותי לשניים וביקשתי מהחברים כפיר ואריאל להנציח ולספר את הסיפור של קהילה עצמאית המחזירה כבוד ואהבה לאחד מגיבוריה המוסיקליים. תודה. 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כפיר ריפשטוס: ערב מחווה לצ'ארלי מגירה (גבי אבודרהם) בלבונטין 28.12.16 – הגוף הפיזי (והמוצר הפיסי) כבר לא פה אבל ההשפעה, ההשראה והמוסיקה שלו הם פה לנצח. 

לתופעה ששמה צ'ארלי מגירה (או גבי אבודרהם בשמו מחוץ לבמה) ולמוסיקה שלו נחשפתי לצערי רק בשנים האחרונות כשצ'ארלי כבר עזב את הארץ. פשוט כשהוא פעל פה בתחילת שנות ה-2000 (ותחשבו כמה להקות שעשו גאראג' וסארף היו בכלל קיימות פה באותו הזמן, חוץ ממנו ומהאסטרוגליידס) הראש שלי לא היה בגראג'. למזלי, למרות שהוא עבר להתגורר בברלין, הוא עדיין היה מגיע לכאן אחת לכמה זמן להופיע, וככה לפחות הספקתי לראות (ולצלם) את שתי ההופעות האחרונות שהוא נתן כאן באוגוסט 2014 וביוני 2016 במועדון רוטשילד12 (והייתי גם מספיק לראות אותו מחמם את ה-Black Angels ב-2013 אלמלא הבלגן שהיה בקופות). מתוך הדיסקוגרפיה שלו הצלחתי בקושי רב למצוא שלושה וחצי אלבומים שלו שיצאו בצורה פיסית ("דה אבטומיק מיסטרזינגר ממבו שיק", הסינגל "יש פרחים", "פראגמנטים רוקנ'רוליים" שהוא הוציא בהרכב שלו עם "נערת ההפקר" מיכל קהן פלוס "Love Police" שהוא הוציא בהרכב ה-Modern Dance Club) רובם בחנויות יד שנייה פשוט כי אלה אלבומים שכבר שנים לא מיוצרים יותר בצורה פיסית. חוץ מהתעוזה המוסיקלית שלו לבצע בישראל רוקבילי – סרף גאראג', ז'אנרים בלתי מסחריים בעליל בארץ, בצורה הכי טובה שאפשר ועם חתימת סאונד שהייתה ייחודית רק לו, מהשיחות המעטות שהיו לי איתו כשהוא הגיע להופיע כאן, ישר קלטתי שבניגוד למוסיקאי המצוי שעל הבמה משחק תפקיד אחד של רוק-סטאר אבל כשהוא יורד מהבמה הוא הופך לאדם הנורמטיבי, אצל צ'ארלי מגירה פשוט לא היה הבדל בין הדמות שלו על הבמה לדמות שלו מחוץ לבמה: הוא המשיך להיות "צ'ארלי מגירה" גם כשהוא ירד מהבמה, ממשיך לחלום את החלום האמריקאי של נעלי זמש מבריקות, חליפה נוצצת, משקפי שמש והרבה רוק-אנ-רול אמריקאי מהפיפטיס והסיקסטיס, מן תערובת של Link Wrey ,אלביס, דיק דייל ואפילו חומרים של Dark Eighties שהוא אהב לבצע בהופעות חיות. ומכיוון שלי כאמור לא נראה שיש הבדל ממשי בין "צ'רלי מגירה" לגבי אבודרהם ומכיוון שלא הכרתי אותו באופן אישי, אני אשתמש בשם הבמה שלו להמשך הכתבה. בקיצור, בשנים האחרונות הפכתי למעריץ של צ'ארלי מגירה.

וככה ביום בהיר אחד לפני חודש ו-3 שבועות התבשרתי על מותו של  צ'ארלי מגירה ומאותו היום היה ברור שסצינת השוליים של המוסיקה בארץ, שבניגוד לקהל הרחב הכירה והוקירה היטב את פועלו של צ'ארלי מגירה, בוודאי "תרים" איזשהו אירוע לזכרו, כפי שמתבקש מגודל האישיות, הכישרון וההשפעה המהדהדת של כזה אמן, זה היה פשוט מתבקש. וככה אנחנו מגיעים אל ערב המחווה שנערך ביום רביעי השבוע בלבונטין 7 בת"א בהשתתפות מיטב אומני סצינת האינדי והשוליים ושאותו אירגנה בחורה ששמה שי סגל. הגעתי מוקדם יחסית בשמונה, כמעט עוד לא היו אנשים בקהל, ועל הקיר הקרינו איזה הופעה ישנה של צ'ארלי, אבל לאט לאט חלל הלבונטין מתמלא בעוד ועוד אנשים עד שהגיע לתפוסה די מלאה כשהערב החל.

ראשון עולה לשאת דברים שיקו סיני, המתופף שמגירה "בדרך הנוצצת והאקזוטית שהוא עשה כל דבר", הדביק לו את שם הבמה Francisco ושניגן עם מגירה בהרכב שהקליט את "פראגמנטיים רוקנרוליים", והוא ישר עומד על הזהות שבין שם הבמה לשם מחוץ לבמה, שגבי אבודרהם וצ'ארלי מגירה "זה כאילו שני אנשים, אבל הלך מאיתנו אחד, רק אחד!". הוא מבצע קטע תופים קצר שהוא קורא לו "LA סבבה" ע"ש המינהג של מגירה לבדוק את הסאונד לפני שיש לו מספיק Reverb במיקרופון ובסוף להגיד לסאונדמן "סבבה". אגב, אני יכול להעיד שגם בהופעות שאני ראיתי את צ'ארלי מגירה, הוא היה נוהג לשאול את הקהל אם "הכל סבבה ?".

שני עולה לבמה רם אוריון, האיש והגיטרה, שמתחיל לבצע אתSweet Gene" Vincent" אבל מהר מאוד הטון של הגיטרה נהיה יותר אגרסיבי והוא משנה את השיר ל-"גיבור גיטרה" שהשורות שלו מדברות על גיטריסט ש"איבד את הדרך" ועל הזמניות והשבריריות שיש בהצלחה ובתהילה שברוק-אנ'-רול. מייד אחריו עולה מנחה הערב לאון פלדמן ונושא דברים על מגירה: "יש אנשים שבאים חריגים בזמן, עם גיטרת סרף או מודעות אסטתית מוגברת מבית שאן ומגרמניה, לפעמים מממפיס והולכים איתנו לכל מקום. גבי נולד בעמק בית שאן לפני 44 שנים. בתחילת המילניום הוא התגלגל לדמותו של רוקר חוצני שתלוש מצירי הזמן והמרחב, בשם צ'ארלי מגירה. לפני כחודש החוצן הזה עזב את העולם והשאיר לנו את המוזיקה. אנחנו כאן לחגוג אותה, להגיד לצ'ארלי תודה עליה, על השיעור שלימד אותנו ברוק-אנ-רול ובחיי נצח….". הוא מסכם ואומר ש"זו הדרך שלנו לזכור אותו". אכן דברים כדורבנות. זה לא ערב ממש שמח, בניגוד להופעות רגילות המוזיקה שמושמעת כאן היא רק פסקול ותזכורת למוות בטרם עת, מוות שהוא עדיין "טרי" וכואב, לכן כל האמנים עולים בצורה מאופקת לבמה, כל אחד מבצע בדרך כלל קאבר אחד לאחד השירים של מגירה, אבל מצד שני זה גם ערב "שכיף להיזכר במוסיקה שלו", כדברי המנחה אז התחושות הן מעורבות.

החילופים בין הלהקות השונות היו מהירים מאוד, שזה מעיד על הארגון היעיל של הערב. גולשי האבן נייר ומספריים RPS) Surfers) מחוזקים בעוזי רמירז עולים לבמה ומבצעים את "ריקוד המוות של מדריכת ההצלה שופעת החזה" מאלבום הבכורה של מגירה. רמירז, למרות שאינו מחזיק בגיטרת ה-EKO האיטלקית של מגירה, מצליח להוציא סאונד מעודן שדומה להפליא לסאונד של הגיטרה המקורית של מגירה, לפרקים הגיטרה שלו נשמעת כמו בוזוקי. שי לנדא מנצל את ההזדמנות לאלתר סולו באורגן ה-Vox , מייד אחריו טל אורן ורמירז "דופקים" סולואים משלהם. פלדמן חוזר לשנייה לעמדת המנחה ("אני גאה לומר שנכנסתי לחופה לצלילי השיר הזה") ומייד אחריו עולה שי נובלמן שמספר על ההיכרות המוקדמת שלו עם מגירה עוד משנות התשעים מימי "השנק", להקתו המוקדמת של מגירה (שהורכבה ממגירה ונתן גרופר) "היה להם רק שיר אחד, שניגנו אותו 10 פעמים". נובלמן מספר שאחרי ששמע את החומרים המוקלטים הראשונים של מגירה הוא התלהב מהם ושכנע את מגירה  (לאחר שמגירה התלבט קשות האם להופיע מול קהל ולבצע את החומרים שלו Live) להופיע איתם במועדון הפטיפון ביוני 2001. נובלמן הקליט פסנתר באלבום הבכורה של מגירה בקטע "אתמול היום ומחר": "ניגנתי את הקטע הקטנצ'יק שלי בסוף של הקטע…אבל אני מה זה גאה שניגנתי פסנתר בהקלטה של צ'ארלי מגירה , אין לכם מושג!". כצפוי, לאחר דברים אלה נובלמן מבצע יחד עם הגולשים את "אתמול היום ומחר". השירה של נובלמן מאוד ברורה וחדה ולא דומה לשירה המעורפלת משהו של מגירה, אבל העיקר הכוונה. השיר נגמר, נובלמן יורד וחוזר מייד לבצע עם הגולשים גם את "רוק מסביב לבלוק" הקופצני משהו מהאלבום השני (נובלמן טוב בלקפוץ על הבמה ולרגע נראה כאילו אנחנו בהופעת רוק אמיתית) לא לפני שהוא מסיים את סיפור ההופעה הראשונה של מגירה בפטיפון: "היו שהבינו אותו, אבל היו גם כאלה שלא, שאלו אותי 'מה זה הדבר הזה, את מי הבאת לפה?'. והיום כולם מבינים". השיר נגמר, פלדמן חוזר לבמה, עושה קצת סדר בדיסקוגרפיה של מגירה ומעדכן אותנו שבקהל נמצאת "נערת ההפקר" מיכל קהן ! אחרי הדברים האלה עולה ההרכב  Les Dynamites שמבצעים את "רוק בעברית" פלוס קטע סרף מקורי שלהם, כאשר אני שם לב שלגיטריסט שלהם יש גיטרת EKO שנראית דומה להפליא לזו שהייתה לצ'ארלי מגירה ואכן בירור מאוחר יותר עם הגיטריסט מאשר עובדה זו.  פלדמן חוזר לבמה ומציין שהמשפחה הקרובה של צ'ארלי נמצאת גם היא בחלל הלבונטין ומספיק לקרוא דברים "מכתב שכתב בועז גולדברג לצ'ארלי מגירה", להלן קטע מהמכתב בנוגע לנקודת המבט הייחודית של מגירה: "התמונה של סיד בארט שהכי התעכבת עליה הייתה תמונה מ-1975 שהוא בלתי ניתן לזיהוי, מגולח לגמרי ושמן ממש, מבחינתך זה היה שיא היצירה שלו, שרצח את העצמי הקודם שלו". נשמע קצת קריפי, מודה.

בינתיים קוסטה קפלן מתארגנים מאחורי המנחה שכשיורד הם ישר מבצעים שיר בסגנון ה-Beth She'an Valley Hillbillies, ההרכב האחרון של מגירה. אחריהם עוד אנקדוטה קטנה של פלדמן על מגירה שחתך לעצמו את האצבע והקיז על עצמו דם לקראת צילומי קליפ בארה"ב ב-2015 "מצד אחד האסטתיקה המדהימה שליוותה אותו, הוא נראה ככה כמו פוסטר אימה מהפיפטיס מצד שני הוא ניגן מדם ליבו, היה טוטאלי ביצירה שלו ובלוק שלו". אכן, כל מי שהקשיב למגירה ובטח מי שראה אותו יכול להעיד שהבנאדם היה טוטאלי לחלוטין במה שעשה, צ'ארלי מגירה היה צ'ארלי מגירה גם על הבמה וגם מחוץ לבמה ואף אחד לא יכול להוציא מהגיטרה שלו את ה-Reverb האימתני הזה שהוא הוציא מהגיטרה שלו. מייד אחרי עולים ה-Orions , אחת מלהקות הגראג' הטובות ביותר שקיימות בארצנו והגיטריסט איתי אלזרדי מספר על ההשפעה של מגירה עליו, שאותו הוא לא הכיר מהיראת כבוד המקצועית שהייתה לו כלפיו, ועל הסצנה: "הייתה תקופה ארוכה שלא שמעתי שום דבר חוץ מפרגמנטים רוקנרוליים…ובאותה שנה יצא גם Channel surfing  של האסטרוגליידס…ובגלל הדברים האלה יש Orions…מעולם לא דיברתי מילה עם גבי כי פחדתי לגשת לדבר איתו מיראת כבוד אבל אין כמעט בנאדם שהשפיע עלינו בישראל ככה". ביצוע כאסחיסתי שלהם ל"קיר המוות" אפילו יותר פרוע מהמקור, לאוריונס זה בא בטבעיות לגמרי. בגלל שזה קטע כ"כ קצר הקהל דורש "עוד פעם" אז הלהקה מבצעת פעם נוספת את "קיר המוות". הילה רוח מצטרפת לאוריונס לביצוע משותף של "נכשלת באהבה" (מהאלבום השני). אחרי שהילה יורדת מהבמה האוריונס ממשיכים בביצוע שלהם ל-Turkish Elvis (גם מהאלבום השני). האוריונס הם מצד אחד מאוד נאמנים לסאונד של צ'ארלי אבל מהשוואה למקור ברור שהציוד שעומד לרשותם כיום הוא איכותי יותר בהשוואה לציוד שעמד לרשותו של מגירה כשהקליט את האלבומים הראשונים שלו וזה רק עומד לזכותו של צ'ארלי מגירה שהוא בכלל הצליח להקליט מוזיקה כזו מרתקת באמצעים הפרימיטיביים שעמדו לרשותו. פלדמן חוזר לבמה ומביא ציטוטים מהבלוג של דויד פרץ  שכתב על מגירה. לבמה עולות בנות Laila לבושות חולצות של 106FM מחוזקות בבסיסטית חן ליטבק כשהן מבצעות את "מחר כבר עבר" ובהתחשב בעובדה ש-Laila לא פועלות מבחינה מוסיקלית באותה טרירטוריה של גראג' ורוקבילי שבה פעל מגירה, הן עומדות בכבוד במשימה, השירה המטושטשת של אבישג משתלבת טוב בשיר ממש כמו שמגירה היה שר, הופס והנה מאיה פרי עוברת מהגיטרה לתופים והבנות עוברות לנגן Dark Eighties עם הרבה אפקטים של דיסטורשן, ז"א הג'ינגל של קול הקמפוס. זה לא שהוא לגמרי מנותק מהאירוע כי גם צ'ארלי מגירה אהב לנגן דברים שהם בסגנון הזה (Heart & Soul של Joy Division בוצע על ידו בביצוע אפל, גראז'י ושונה לחלוטין מהמקור בהופעות שאני ראיתי).

עכשיו מגיעים לרגע מרגש: סוזן אבודרהם – שיפרון, אחותו של צ'ארלי מגירה עולה לשאת דברים, ותיארה אותו בצורה הומוריסטית: "אני לא חושבת שלגבי היו את המגברים שיש פה בהופעות, זה היה הרבה יותר עדין…גם פעם ראשונה שאני מבינה את המילים, היה לו מיקרופון אחר אז אף פעם לא הבנתי מה הוא שר…אבל זה היה כ"כ יפה ועדין…הבחור מהלהקה הקודמת שלא הסתדר לו פה משהו, זה היה ממש גבי, כי תמיד היה לו בהופעה משהו כזה שלא הסתדר ואף פעם לא הבנתי מה הוא מנסה לסדר למטה…הוא היה מדבר בצורה פילוסופית…מהמקום של האמנות והמוסיקה שהוא הוציא מעצמו הוא היה בתקשורת יותר טובה עם הקהל…דרך המוזיקה הכרתי אותו יותר מאשר כבנאדם". סוזן מודה לקהל ומקבלת מחיאות כפיים בחזרה. אין ספק שזה לא היה לה קל לעלות ולשאת את הדברים.

סוזן יורדת מהבמה והמופע האומנותי ממשיך: המפשעות, הרכב מצויין שפועל פה כבר כמה שנים טובות בסצינת השוליים מבצעים את "הפרח לפרפר" (מ"פרגמנטיים") במין שירת אקפלה איטית והרמונית, אבל מייד עוברים ל-זוזו אוטאמוטו (גם הוא מ"פרגמנטיים") שהוא ניגוד קוטבי לשיר הראשון. פלדמן מזכיר שמגירה היה גם טבח מעולה "שידע להכין אוכל". המסך הלבן לוקחים את המושכות ומבצעים בצורה עדינה ומרגשת את "לו רק היית יודעת" (גם כן מ"פרגמנטיים" שמהווה את המקור העיקרי לביצועים של הלהקות בערב הזה), הגיטרה המייללת עם הקלידים והמסגרת היציבה של התופים מייצרים קאבר די מושלם והרבה יותר ארוך מהמקור. מילים אחרונות של לאון פלדמן, פעם ראשונה גם ואחרונה שרואים את מי שאירגנה את כל האירוע, בחורה בשם שי סגל. שי לנדא שנמצא על הבמה עם הגולשים מספר על ההופעה שלו עם צ'ארלי מגירה "הייתה לי דמות שהייתי עושה, שלנדא רמון, הייתי עושה שירי ראמונס, הופעתי איתו והוא נתן לי להבין שזה בסדר ושאפשר להיות דמות". ה"גולשים" מבצעים שיר מקורי בשם "סוף לנעורים". שטל אורן חבר הלהקה כתב, שהוא נראה להם הסיגנון של צ'ארלי מגירה, הנגינה של הגיטרות והאווירה האיטית משהו של השיר אכן מזכירה משהו את צ'ארלי מגירה. נגמר הערב.

הערה אחרונה: הערב היה בהחלט מוצלח והוכיח שלצ'ארלי מגירה הייתה השפעה לא קטנה בכלל על בואו נאמר, חלק לא קטן בכלל מסצינת השוליים, בטח ובטח הלהקות שמתעסקות בגראג', סארף ורוקאבילי. רק חבל שנכון להיום קיים אומנם Bandcamp שהיה שייך לצ'ארלי בחייו שבו אפשר למצוא חלק לא מבוטל מהאלבומים שהוא הספיק להוציא בצורתם הפיסית, אבל מי שמחפש את המוזיקה בצורה הפיסית שלה יתקשה מאוד למצוא אותה כיום (וחלק מהדברים שנמצאים ב-Bandcamp  בכלל לא יצאו מעולם בצורה פיסית לדעתי וחלק מהחומרים שלו בכלל לא נמצאים על ה-Bandcamp, למשל האלבום שהוא הוציא ב-2006 עם נערת ההפקר לא נמצא שם בכלל) לכן אני מקווה שאיזו חברת תקליטים תיקח על עצמה להוציא בפורמט ה-CD או ה-Vinyl את כל האלבומים האלה מחדש כי צריך לתת למוזיקה של צ'ארלי מגירה את הכבוד שמגיע לה. ומגיע לה הרבה.

 

 

 

 

 

 

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מערב המחווה, צילום אריאל עפרון

 

וידאו, צילום כפיר ריפשטוס

 

וידאו, צילום עמית איצקר

 

 

One comment

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s