טיפקס חוגגים 30 שנה במופע חגיגי עם אורחים מיוחדים – אליעד נחום ושיר מיימון, היכל התרבות ראשל"צ במסגרת כנס "לשון ראשון", תומר גילת מגיע לראשל"צ ומתיישב ליד אמא של קובי אוז, חוויות מראות וקולות.
שלושים שנה… פשש… ככה עברו להם? מתברר שאם סופרים מתחילת ההקמה של טיפקס, אי שם בסוף שנות ה-80 אנחנו מגיעים למספר מכובד של שלושה עשורים, אבל בשבילי ובשביל רבים מאיתנו טיפקס זכורה לנו רק כמה שנים אחר כך, 1992 כשטיפקס הוציאו את האלבום הראשון – "שביל קליפות הגרעינים" ,אבל יותר מכל אנחנו זוכרים את השיר הקומי הספק דתי – "הרבי ג'ו כפרה", זו הייתה יציאה, בימים של ערוץ טלוויזיה אחד בלבד ובלי אינטרנט כולם צפו בערב באותו הדבר, ואחרי "סיבה למסיבה" בערב יום שישי ביום ראשון השיר הזה נדבק לכולנו.
אצל קובי אוז כאמור זה התחיל לפני כן, כבר בגיל 14 שהוא מלווה על קלידים את להקת שפתיים בחתונות ואירועים, עושים כסף ושמח, חיים מחתונה לחינה. כשהוא פגש את גל פרמן הם החליטו לעבוד על משהו, גיבשו פה ושם אנשים וסגנון, רמי יוספוב ותמיר ימיני הצטרפו אי שם בראשית הדרך, כמו להקות רבות אחרות עברו גם טיפקס לתל אביב, העבודה על האלבום הראשון החלה והמשך ידוע.
כאמור שלושים שנות יצירה, חגיגה מיוחדת ואנחנו נוסעים לראשון לציון, נוטשים את הבועה ואת הבארבי לכיוון היכל התרבות עם מקומות ישיבה מסומנים ושפע חניונים ב-15 ₪ ללא הגבלת זמן, שמונה וחצי כולם כבר בפנים, אותנו הושיבו ליד אמא של קובי, הרגשנו מיוחסים.
הופעה בסימן נוסטלגיה, חיים שכאלה בהנחיית קובי אוז וכבר על ההתחלה אנו מקבלים סרט באורך מלא של חמש דקות (או יותר, לא ספרתי באמת) – מחווה ללהקת שפתיים עם מונטז' סרטוני חתונה מהקלטות של פעם, שפתיים, קובי אוז ותספורות שלא יחזרו לעולם (בשאיפה), כל זה בדיבוב של קובי עם מיקס רטרו זול מכוון, "ואיפה הכפיים שלכם בקשה?"
ועם כבר סרטוני חתונה, אז עוד קצת פרץ נוסטלגיה עם אלברט אילוז והקליפ "אל תשכחי לזכור אותי" שכמובן כבר מבוצע חי, אחד הלחנים היותר יפים של טיפקס ופתיחה נהדרת.
ממשיכים בכיוון להיטים, למישהו יצא לספור כמה שירים של טיפקס נמצאים בגרעין ה-"כולם מכירים"? אפשר בקלות להגיד למעלה מ-30, ככה שלא משנה מה תמיד בהופעה הזאת יהיה שמח, גם שירים שקטים יותר כמו "התחנה הישנה" מתקבלים בצורה סוערת. כמה טוב שטיפקס שילבו בוידאו ארט גם כתוביות לכל השירים, לעודד את השירה בציבור הרי בסוף טיפקס היא הכי ארץ ישראלית שיש לנו.
האורחת הראשונה של הערב היא שירי מימון, שלושה שירים שהראשון ביניהם הוא הדואט האלגנטי "הפעם שיר אהבה", שהדיווה על הבמה כל האולם בשקט, מקשיבים בהתרגשות, אחריו עוד דואט במרוקאית ומסיימים עם "לאן שלא תלכי" – סולו של שירי מלווה בטיפקס והזדמנות של כמה דקות לקובי אוז לקחת אוויר לפני החלק הבא, הדרך עוד ארוכה.
ממשיכים עם להיטים כמו "יש לי חברה", "תן לי חתימה" , "מה עשית" וגם דואט מצוין בין קובי אוז לדניאל סאן קאריף – "מה איתי" החידוש של טיפקס לאריק איינשטיין וג'וזי כץ שאצל טיפקס כבר קיבל גוון הודי.
ובין שיר לפזמון קטעי קישור לא מעטים, קצת מאחורי הקלעים של כל שיר ותקופה, תמיד עם הומור ותמיד עם מסר. הדרך של טיפקס הייתה תמיד צבעונית כמו השירים, המעורב ארץ ישראלי ולמעשה תכלית ההוויה שלנו, שקובי מספר ושר על טכנאי המחשב שרימה את אמא שלו כולנו מרגישים הזדהות, ואם זה בבחירה שלהם ללכת לאירוויזיון ובמקום לעלות לבמה עם שיר אופטימי ושמח, בחרו דווקא בכזה המדבר על הפצצה גרעינית על ישראל וטילים על שדרות. כן, המסר עבר, אבל כצפוי לא העפלנו לגמר וגם לא השתתפנו באירוויזיון בשנה לאחר מכן.
סוף ההופעה, כמעט שעתיים, שלושה שירים אחרונים להדרן עם האורח השני של הערב – אליעד נחום (הידוע יותר כאליעד), "מתוק שמרלי" כולנו מכירים, יש גם כאלו שזוכרים לאליעד את התפקיד שלו בתור הילד בר בסדרה שמש, אותה סדרה שהפתיח הנצחי שלה היה לא אחר מהשיר "איזה עולם" של טיפקס ואין באמת כמו השיר הזה בגרסת הדואט בין אליעד לטיפקס לסגירת מעגל והופעה.
וידאו
