סדרת האלבומים של זאפה וגולדסטאר ממשיכה עם שני אלבומי מופת של שתי להקות מופתיות לא פחות, אלבום הבכורה של כנסיית השכל "דברים בלחש" מ-1992 והאלבום "גג", אלבומם השני של ג'ירפות מ-2006. תומר וניקה גילת הגיעו להאנגר 11 כדי לחזור בזמן ולהביא בחזרה את המראות, הקולות והתובנות.
ונתחיל מן הסתם כרונולוגית, תחילת שנות התשעים, תקופה נהדרת לרוק הישראלי, להקות חדשות צצות כמו פטריות אחרי הגשם, מגובות ברוקסן התל אביב, פסטיבלי ערד וערוץ 2 הניסיוני. המכשפות, איפה הילד, תערובת אסקוט, כרמלה גרוס ווגנר, זקני צפת… המקום קצר מלהכיל את הרשימה המלאה. כנסיית השכל מוציאה אף היא אלבום הבכורה שלה, 1992, קצת אחרי שחברי הלהקה העתיקו את מושבם משדרות אל דרום תל אביב ובעזרתם של ניצן זעירא ואבי בללי על ההפקה המוזיקלית הגיחה הסנונית הראשונה – "דברים בלחש" כשם האלבום, קליפ קצת פרובוקטיבי, מילים בהתאם וכמובן באז תקשורתי (של ימי קדם, בלי פייסבוק או אינטרנט).
אמנם להקת רוק, לא יחידה בתוך הז'אנר התקופתי אבל עדיין האלבום "דברים בלחש" היה עוף שונה במקצת, אמנם היו שם לא מעט השפעות מהרכבי רוק וניו אייג' גלובלים, אבל באותה מידה גם השפעות ניכרות מבית ההורים, לחנים עם השפעות מזרחיות ומילים שכאילו נלקחו מסיפורים ואגדות שעוברים מפה לאוזן, אווירה מכושפת וייחודית אליה גם תרם אבי בללי בהפקה שאהבתו לרוק האקספרימנטלי ניכרת היטב בשירי האלבום.
14 שנים קדימה, 2006, אנחנו כבר שכחנו את מעשיית באג אלפיים, ג'ירפות להקה של אלבום אחד חוזרת במפתיע עם שיר וקליפ חדש – "גג", זו באמת חדשה מרעישה כי לא היה ולא נברא כמו "משוחח עם כסא" האלבום הראשון של ג'ירפות מ-1999. המנונים של פעם בחיים "יש לו בחורות כמו מים" "וואו" וכמובן "רמי מואשם באחזקת סמים", תראו לי עוד מקום במוזיקה הישראלית ששורת נושא כמו "אותו מקרר בגישה כל כך שונה" נשמעת הגיונית?
אבל אז כאמור התחייה מהמתים, "גג" הסינגל הראשון וגם זה הנושא את שם האלבום השני של ג'ירפות העביר את ההרכב תהליך של התבגרות והתפכחות, אותה ביקורת על המציאות אבל בעיניים רציניות ומתוחכמות יותר, אבל כמו עם הג'ירפות, השיר שבסופו של דבר היה הלהיט הגדול ביותר שלהם מדבר על בחורה שרוצה להתאבד, כן, המסר הועבר.
זהו, 2019, אלבומים, האנגר 11 תל אביב, עם מה מתחילים? כנסיית השכל, מוזיקת הרקע כבר ירדה ובמקומה לופ ארוך של כלי ההקשה הפותחים את האלבום "דברים בלחש", כן אני מעריץ שרוף, הייתי בן 16 שהאלבום הזה יצא, בדיוק בפלח הגילאים הנכון, מבול להקות שאת כולם אהבתי אבל כנסיית השכל הייתה משהו אחר, רגעים שאתה חווה בשמיעה הראשונה שאתה יודע שאף פעם לא תשמע משהו אחר כזה, גם היום 27 שנים אחר כך עוברת בי אותה תחושת צמרמורת בגב שאני שומע את "רעפים", "לקטוף את הירח", "פרפרים" ו-"השיר מהגן". זהו גם האלבום היחידי של ההרכב שבו רן אלמליח שר לצידו של יורם חזן את מרבית שירי האלבום, הדואט הווקאלי והקונטרסטי בין שניהם הוסיף גם הוא מבחינתי לצליל המיוחד של הלהקה.
כלי הקשה, 2019, צעד חכם למשוך את כל מי שעוד בחוץ פנימה, כי אנחנו באמת רוצים להתחיל וכל מי שמכיר את דברים בלחש יודע שאנחנו מתחילים עם "אני מאמין" דוד ראסד כבר מנסר על הגיטרה את הצלילים המוכרים והנוסטלגיים וזהו – אנחנו שם! צוללים אחורה ל-92, נכון שההרכב השתנה קלות את מקומו של מייק גולן על הקלידים תופס בשנים האחרונות בצורה סופר מוכשרת עמי רייס וכמובן דניאל זייבליט שהצטרף כבר ב-2007 על התופים (לחשוב שהלהקה הייתה בכלל בלי מתופף עד האלבום השני).
ארבעים דקות של אלבום מרוכז, מנוגן בזה אחר זה בדיוק מופתי, הצלילים התחושות כולם שם, פנינים מהעבר שספק אם איי פעם נוגנו על במה כזו גדולה, שיורם חזן לקח את הסקסופון בשביל לבצע את הסולו המצמרר של השיר "פרפרים" הבנתי למה היה כל כך חשוב לי להיות שם, אולי אני משוחד אבל אני בטוח ששמעתי את אותה אנחת סיפוק ממרבית הקהל באותו הרגע.
מגיעים לסוף האלבום, השיר מהגן, כל כך שמח שהכנסייה מצאה לו במה של כבוד ברפרטואר להיטי כל הזמנים שלהם כי באמת זהו שיר מצוין, גם בין היחידים שעבר מודרניזציה ושיפורים קלים באין ספור ההופעות שבהם נוגן עם השנים והוא בהחלט סיום מרומם להופעת האלבום. רגע, שני שירים נוספים, בדיוק ניקה פה אומרת לי, "אם הולכים ולא יהיה למאיה יש אקדח.. אז…", אז זהו יש לנו גם את זה וגם את ההמנון "ידיים למעלה" והחמישייה מפנים את הבמה לחמישייה אחרת, כמה דקות של סידורים ואנחנו עם ג'ירפות וגג
מה לא נאמר כבר על ההופעות של ג'ירפות, ובאמת למי שלא יצא שיחפש את ההופעה הקרובה, להיטים לא חסר וגם האלבום החדש שלהם "מי שלא חולם כועס" לקח את הלהקה לכיוון משודרג אף יותר (תודה יאיר קז על כל הפירוטכניקות), אבל הפעם אנחנו בגג, וכמו כנסיית השכל ודברים בלחש, אנחנו עוברים גם עם גג את האלבום במלואו ולסידרו. "לכת" הפותח את האלבום גם פותח את ההופעה "הכל נראה לי ברור, אך לא ראיתי מידה מול מידה, איבדתי אחיזה, אפס עירנות מקסימום תנועה…"
ג'ירפות של 2006 הייתה קצת בהרכב שונה, רותם דרור שנגינה קלידים ותרמה שירה באלבום הראשון של ג'ירפות הייתה גם חברה פעילה בהרכב ובכתיבת האלבום "גג", בשנים האחרונות את מקומה על הקלידים ובהרכב תפס לוי בן ברוך ובכל המקומות שהיו צריכים קולות גבוהים יאיר קז תרם את שלו.
אבל היום אנחנו בהופעות שיחזור אלבומים והקול הנשי כבר יותר חסר לנו פה, אל ההרכב הצטרפה הערב יעל שפירא עם הצ'לו ועל הקולות רקע והשירה. כדי שאפילו יהיה עוד יותר מדויק הצטרף איתי זנגי (ארז לב ארי והחליפות) כדי לתת בוסט של גיטרות אקוסטיות לאלו של יאיר רוסו.
גג כאלבום אינו קל לעיכול, רציני יותר מכל רפרטואר הלהקה אך גם היותר מעניינים שלהם, ההופעה כמו שירי האלבום אופיינה גם היא ברצינות לא טיפוסית להרכב, ההלצות ודברי הקישור הספונטניים בין השירים נלקחו הצידה, נותנים כבוד לאלבום ולמסריו, את ההומור נשאיר להדרנים.
למי שכמוני צפה בלא מעט הופעות של ג'ירפות אתמול הייתה זו הזדמנות נדירה לראות פן אחר בלהקה, זה המקום שבו הלהיטים נדחקים החוצה ובמקומם נשארת איכות, כזו השמורה בדרך כלל למעגלים מצומצמים יותר.
יש הדרנים?
בטח שיש, יופי יורם חזן, בהתחלה הוא רמז "אולי נבוא בסוף", אחר כך זה כבר היה "אנחנו נחזור ונעשה כמה שירים הג'ירפות", ואז משם אנחנו כבר מצפים בקוצר רוח, הבמה מקבלת טאצ'ים אחרונים ואנחנו מוכנים למפגש החמש חמש הזה. כנראה שלא רק אני שמתי לב כי מישהו כבר טרח להעמיד אותם על הבמה באותו איזון הרמוני, 4 שירים לסיום, שני להיטים לכל הרכב בסירוגין (מישהו שם בטוח עשה פנג שואי לפני), יש לו בחורות כמו מים, איך זה מרגיש, מי שלא חולם כועס ולבסוף היינו עושים אהבה, מה עוד חסר? רק עוד יותר מזה!
