הופעות איחוד, תמיד מצרך נדיר, בשנים האחרונות זה בכלל נהיה פופולרי שאומנים והרכבים מהעבר חוזרים לסבב הופעות עטוף בנוסטלגיה ועם ציפייה (שלעתים קרובות מתגשמת) שההרכב יחזור מהחלטתו, יתאחד מחדש ויקליט שירים חדשים או לפחות ימשיך להתאחד על בסיס קבוע פעם באיזו שנה שנתיים.
ועכשיו הגיעה גם תורה של כל החתיכים אצלי, הלהקה שסיימה את פועלה ב-2012 שמרה על שקט כמעט מוחלט בשש השנים שחלפו, הייתה שם גרסת כיסוי לחוה אלברשטיין אבל מלבד זאת לא שמענו מהם בכלל אפילו לא מיני איחוד כהופעות אורח.
ולמי שלא מכיר, כל החתיכים אצלי הוקמה ב-2007, ארבע בהרכב, איה זהבי פייגלין על הטקסטים, שירה וגיטרות, נמרוד לביד – בס, גלעד מאיר – גיטרות והוד שריד – תופים תחת איפיון ז'אנר רוק-אלטרנטיבי, הלהקה פעלה כאמור עד 2012 בערך, הספיקה להוציא 2 אלבומים ולסיים פחות או יותר את דרכם המוזיקלית ביחד בסיבוב מיוחד בן שבוע, עם כ-30 הופעות מדן ועד אילת, כמו להקת רוק אמריקאית רק בלי האמריקה.
אחרי הפירוק איה זהבי פייגלין פתחה בקריירת סולו וכבר הספיקה להקליט שני אלבומים וגם כמה סינגלים מוצלחים (ביניהם השירים "גיבור" ו-"אמריקה"), הוד שריד, מתופף ה"חתיכים" הצטרף אליה בדרכה החדשה, דרך מרוככת יותר מהגיטרות והכאסח של ההרכב אבל תכני השירים נשארו זהים, בוטים לעתים קרובות, אישיים מאוד, חשופים עד רמת הכאב.
והנה אנחנו בבארבי, כרטיסים שנרכשו חודשים מראש, אנחנו ועוד רבים אחרים, המקום מלא מהצפוי, קהל מגוון, צעירים יותר ומבוגרים פחות, כאלו ששמעו את כל החתיכים אצלי עוד בתקופה שהם יצרו מוזיקה ולא מעט כאלו שגילו את הלהקה רק לאחר פירוקה, בשנים שהיא הפכה ללהקת פולחן, חלק בזכות איה זהבי פייגלין שהמשיכה ליצור ולעניין גם בדרכה החדשה אבל בעיקר בגלל שזה פשוט נשמע טוב, טקסטים עוקצניים וצועקים לצד רוק בועט ואיכותי, שירי המנון עם משפטים בוטים קליטים ומלאי הומור, כאלו שנכנסים אוטומטית לפלייליסט של כל מועדון אלטרנטיב.
עשר בול יונתן הסאונדמן הוריד את הווליום של הקלטת הקבועה שנוגנה ברקע, הארבע כבר עולים על הבמה, בלי קישוטים, בלי הצגות מיותרות, פשוט באו לנגן,לשיר ולעשות את זה הכי טוב ורועש שהם יכולים, לא תהיה הזדמנות שנייה, איה כבר הספיקה לציין שלא, אין מחשבות על לחזור, אין מסע הופעות ולא שעות אולפן, אז למה בכל זאת? "כי צריך למצוא זמן לעשות מה שאוהבים," הוסיפה איה, "גם דברים שלא מקדמים את המטרות הגדולות או בעלי תכלית ממשית".
שעה וחצי של כאסח, כמעט לאורך כל הדרך, כל מה שרצינו קיבלנו, כל הלהיטים שהיו פעם וכאלו שהפכו להיות קאלט עם השנים, "פולניה" , "צולעת" "לשכב עם החברה החדשה שלך", "יום גרוע לשער" ואחרים. יורדים להדרן וחוזרים עם השיר בלדה "כל הסיבות", שקט ונעימי, אבל כמובן שרק לכאורה, ממתי באנו לעשות נעים? גם שהלחן הרמוני המילים יכילו את אותו כאב מריר, אמת אישית ובוטה, "יש לי את כל הסיבות להיות מאושרת, איך זה קורה שאני לא שם?"
את ההופעה סגרנו כצפוי ברגע שיא, "ילדה קטנה ומכוערת" ההזדמנות של כולנו ושל הלהקה למצוא את שאריות האנרגיה להשתוללות אחרונה, אנחנו עם איה, חצי שרים, חצי צועקים, "ילדה קטנה ומכוערת, אל תאמיני למי שיגיד לך אחרת, ואל תדאגי אמא פה ואמא לא משקרת" אולי זה לא הכאב הספציפי של רובנו, אבל כולנו סוחבים משקעים, וזה שאפשר להוציא אותם ככה בעוצמה וישירות מבלי קישוטים למציאות, עם זה אנחנו מזדהים ואת זה אנחנו מעריכים.
וידאו
