דיווח מהשטח

מוזיקה עושים באהבה

מופע השקת האלבום NoDyssey של להקת theAngelcy בהאנגר 11 נמל תל אביב במוצאי שבת 22.11.2018, אורחים דניאלה ספקטור ורביד פלוטניק. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, וידאו – אדוה אראל.

ברשותכם אחזור אחורה בזמן, שבע שנים, נובמבר 2011, אוזןבר, האולם הראשי עדיין קטן, עוד לא חשבו על שבירת הקיר בחדר האמנים והרחבתו, תפוסת קהל בשיא הייתה יכולה לגרד את המאה נפשות, אני, ניזון ממידע שמגיע אלי משלישיית מנהלי הבלוג "אפרכסת" הממליצים על מופע צפוי של הרכב בשם "האנג'לסי", מגיע למועדון.

חוויה מיוזעת וסמי אינטימית עם צלילים הנעים בין מחוזות כרי הדשא של הפולק הבריטי לבין הבארים המיוזעים של הבלוז האפרו אמריקאי בואכה שדות האמריקנה, הרבה רגשות של פנימיות ועצב מלפפים את המלודיות והטקסטים, נוף בלתי שגרתי במחוזותינו אך תופס את תשומת הלב ושובה אותו גם יחד.

עם מרוצת הזמן והשנים ההרכב מתקדם עם יצירתו ומאלבום בתצורת EP ארוז בקרטון הם מגיעים לאלבום בכורה מלא, הופעות מושקעות במיצגים ומיצבים על הבמה, נחשפים אל מול פרומוטרים המגיעים לארץ מעבר לים ויוצאים לגלות את העולם הרחב.

האלבום השני, שחלקו הניכר נכתב בדרכים, יוצא לאור, לפני מספר שבועות אני מאזין לו וכותב בין היתר את המילים הבאות – " עצב ומלנכוליה רגשנית, פורשים הרהורים, לבטים ומחשבות לרוב על פני הבתים והפזמונים החוזרים, כולם מעוטרים בראש ובראשונה בקולו הייחודי של רותם בר אור, העטוף מן הסתם בדוק עצבות גם ברגעים היותר שמחים או קצביים, מצדדיהם משתרגים להם קולות כלי הנגינה"

אמש הם הגיעו להאנגר 11 בנמל תל אביב, מעוז די קבוע להופעות עמוסות בקהל, בדרך כלל של כוכבי זמר מזרחי או פופ ישראלי מיינסטרימי. ההבדל בין הכלל לערב הזה ניכר מיד, זה החל בעובדה שעשרות מהמקדימים להיכנס להאנגר התיישבו להם במעגלים קטנים ואינטימיים על רצפת הבטון הענקית, התנהגות אופיינית לקהל של האנג'לסי בדרך כלל, במקומות כמו לבונטין או בארבי, התנהגות כלל לא צפויה בהאנגר… זה המשיך בהתנהלות מסביב, מעין אווירה רגועה שכזו שלא ממש ניתן להצביע עליה בוודאות הייתה שרויה באוויר.

וזה המשיך הלאה בתחילת המופע, ממש מיד לאחר שרותם בר אור, מנהיג ההרכב, המלחין, הכותב, המזמר והפרונט מן של ההרכב עולה לבמה יחד עם חבריו להרכב – אורי מרום המנגן בקלרינט וחליל, מאיה לי רומן המנגנת בוויולה, גל מאסטרו המנגנת בקונטרבס, מעין זמרי ואורי נאור בכלי ההקשה (הזדמנות קטנה לציין שניים שהחלו את הדרך הארוכה ועזבו במהלכה – דב רוזן בכלי הקשה וענר פקר בקונטרבס), הם נפרשים לרוחב הבמה והמופע ממש עומד להתחיל, הנה נשמע הצליל הראשון, אלא שתקלה קטנה מעכבת את כל העניין, בעוד עיני כל הנוכחים באולם נשואות לבמה במתח, גיטרת הפנדר נפח החשמלית עוברת בדיקה אחרונה בידי הבקליינר כשהיא ממאנת להישמע להוראות, עוד רגע ועוד רגע, וקצת מתוח, אבל רותם בר אור מרגיע את האווירה עם מבט שלוו ואמירה "הי, הגיטרה פשוט מתרגשת, החלק הטוב בזה שההופעה כבר לא תהיה מושלמת ועכשיו אפשר פשוט לנגן", כל המתח מתפוגג באחת ועוד רגע או שניים ויוצאים לדרך, הכי אנטי תזה להופעות המאוד אופייניות למקום העמוסות בחשמל, אלקטרוניקה, מחשבים וגיבויים שהכל זורם בהן בצורה חלקה, קצת חספוס ואלתור של רגע מאפיין את היוצא דופן במופע הנוכחי מול כל השאר, טיפה של טבע ואדמה שכזה…

אבל הנה המופע באמת מתחיל, והקהל ממש שמח לתת את חלקו בשירה, השירים המוכרים מהאלבום הראשון, משתלבים עם החומרים החדשים שכבר הספיקו לחלחל לתודעה ולהוות חלק מהמקשה של קו היצירה המאפיין את האנג'לסי, כמו שכבר ציינתי – פולק בריטי משולב בחספוס שחור אמריקאי, טבע טבע טבע, תוגה, הרהורים, שרעפים, חלומות, והרבה אקוסטי…

גם הערב משתמשים בטריק הכי מוכר ונדוש במופעי השקה – אורחים, הפעם ישנם רק שניים, דניאלה ספקטור שבאמת יש חיבור מוזיקלי בין החומרים שלה לקו המנחה את האנג'לסי, היא מצטרפת לביצוע של שני שירים, בהמשך מצטרף לבמה אורח נוסף – רביד פלוטניק, המוכר בטייטל הבימתי נצ'י נצ', ראפר נשמה שמצליח לעבור את המשוכה של הפולק בלוז של המלאכים ולשאוב אותו בהמשך אל תוככי המבנה הרעיוני והביטי של הראפ, גם רביד מתכבד בצמד שירים, המופע ממשיך הלאה, כמה ביצועים נוספים לחומרים החדשים, זה המקום לתת כמה מילים על התאורה והתפאורה, המופעים של האנג'לסי, כשהם גדולים וחגיגיים, הרי שהם מהווים כר מצוין להרפתקאות עיצוביות, פעם זה היה סוכה וצמחיה במועדון בארבי, הערב זה וילונות נייר מקומט המשרים אווירה של מערה עתיקה, גם עבודת התאורה עושה טוב לתחושה הזו ומשאירה את המוזיקאים ברורים ומוארים היטב על הבמה בלי משחקי עשן ותאורה אחורית, ועל כך תודה מהעדשה שבמצלמה…

כל דבר טוב מגיע לסיומו, קצת לפני חצות, המופע מסתיים, אומרים תודה ויורדים מהבמה, רק כדי לחזור אחרי דקותיים לקול התשואות כדי להגיש את ההדרן יחד עם דניאלה ספקטור, שלושה שירים בלבד, שניים מהאלבום הראשון, אחד מהשני. תודה רבה, היה ערב מצויין ומענג.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close