פס קול שבועי

מזרח תיכון על האש

ממש בימים אלו כשהרוחות מתלהטות, השמים מתקדרים מטאפורית והעצימות מתעצמת עוד יותר מול כל גדר, משתחררים שני שירים שמנסים להכיל את כל הסיטואציה בקליפת אגוז.

 

אלי לינדר ונואל עבס – חברה ערביה

אלי לינדר הוא מוסיקאי ירושלמי שמאחוריו ארבעה אלבומים, השיר החדש ששוחרר לאחרונה אינו בא לקדם יציאת אלבום נוסף אלא נכתב ומבוצע בהשראת האירועים האחרונים, אל לינדר מצמטרפת בשירה נואל עבס, מורה למוסיקה ערבית, בשיר מאוזכרות שורות מתוך "רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר, "bridge over troubled water" של פול סיימון, "מטיל הקובייה" של מחמוד דרוויש, "all you need is love" של  ג'ון לנון ופול מקרטני, "עוד ניפגש" של אריק אינשטיין.

 

דנה ברגר – בן חייל

הזמרת והיוצרת דנה ברגר על השיר החדש: "לפני כחודשיים ליוויתי חברה טובה שלי לבקו״ם. הבן שלה התגייס. חזרתי הביתה מוצפת רגשית מהיום הזה. מהמעמד הזה ומה שהוא מסמל, מההתרגשות והדמעות, מהפרידה מהילד שלך. מהדאגה לשלומו. מהאוטובוסים שהילדים שלנו עולים עליהם כשקוראים בשמם. לא הצלחתי להרגע. התחלתי לכתוב את המילים של ״בן חייל״ עוד באותו הבוקר:

״הנה בא הרגע, הנה הגיעה השעה

אתה אורז את התיק הגדול, אתה הולך לי לצבא

ומי מבטיח שהכל יהיה בסדר, מי מבטיח שתחזור שלם

אמרו שלא בטוח שתצאו הביתה לשבת.״

המילים של הפיזמון ״שכבו״ אצלי במחשב עוד מימי צוק איתן (קיץ 2014) כשהבן של חברה טובה אחרת שלי היה בעזה והיא טיפסה על הקירות ולא ישנה שבועיים:

״ואם אתה חולם עכשיו, על מה אתה חולם?

ואם אתה לוחם עכשיו, על מה אתה לוחם?

האם אתה שבור עכשיו, האם אתה שלם?

 למי אתה מתגעגע ילד? ״

מהרגע שהשיר הזה נולד (והוא רק בן חודשיים) אני שרה אותו בכל ההופעות שלי. תמיד יש מישהו בקהל שצועק ״הבן שלך כבר התגייס״ ? ואני עונה בחיוך ״הוא רק בן תשע״ וכולם נורא צוחקים…

״שנים אמרתי יש עוד זמן עד שיהיה לי בן חייל והנה בא היום״

אנחנו חיים במדינה מורכבת עם מציאות מורכבת ורובנו חיים בהדחקה ברמה כזו או אחרת כדי לשרוד את החיים כאן ולנהל חיים ״נורמליים״, בריאים ושמחים. אבל השנים חולפות מהר והיום הזה מגיע. כנראה שאי אפשר באמת להיות מוכנה לרגע הזה שבו את משחררת את הילד שלך ושולחת אותו לצבא. הדרך שלי להתמודד עם הפחד, הכאב וחברים אחרים היא הכתיבה והמוזיקה.

התוצאה כאן לפניכם.

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close