המופע האקוסטי של נינט טייב, מועדון זאפה תל אביב, רביעי, 24.01.2018. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, וידאו – אדוה אראל.
בוודאי שהיא גיבורה, נינט, לקום ביום אחד וללכת אחרי האמת האישית שלה, להשיל מעליה את המאמי הלאומית, את הסביבה המרופדת בהבטחות, תוכניות, הון וממון, ופשוט לנסות דברים חדשים, להתחיל מהקרקעית ולחיות את הרוקנ'רול מהבסיס שלו, להפיק אלבום ועוד אלבום באנגלית, ושוב בעברית ושוב באנגלית ושוב לעצור או בעצם בכלל לא לעצור אלא לקום שוב ולנסות את היכולות מעבר לים בארץ זרה, בלי ההילה שצמחה סביבה כאן, להתחרות בעוד מאות אלפי אמנים אחרים, צריך לכך כוחות רבים, אומץ אדיר וגבורה.
גיבורה, כשמו של השיר החדש שנינט שחררה לפני זמן קצר, "גיבור", כי רק היא יכולה לעשות זאת, עדיין לא קמה אף אמנית ואתם יודעים מה, אף אמן ישראלי, שעשה מעשה שכזה, לקום, להשיל, ללכת אחרי האמת, לעצור ולנסות לגעת באושר מעבר לים. בעצם אולי אחד עשה זאת קודם, והצליח בגדול, הצלחה מטאורית, אסף אבידן, אבל הוא עשה זאת אחרי סבבי הופעות עם המוג'ו שסללו עבורו את הדרך לשם, בכל אופן הוא ישוב במערכה יותר מאוחרת בסיפור הזה.
מזה מספר שנים שאני עוקב אחר פעילותה המוסיקלית של נינט טייב, בדרך עם להקת רוקפור, בהמשך עם להקת הקולקטיב, החיבור עם יוסי מזרחי כמנטור ומפיק מוזיקלי ובהמשך כבן זוג לחיים, ההצלחה כאן, המסע לשם, הביקורים שהלכו ותכפו ולעתים השכיחו שהיא חיה מעבר לים בסביבה נוכרית לחלוטין, עניין שלא עצר מבעדה להמשיך וליצור ולחדש ולהגיב.
בשנה החולפת היא הובילה כמה ציוני דרך מקצועיים חשובים בקריירה המאוד עסוקה שלה בתחום המוסיקה, החל מחתירה למגע מול קהל שוחרי המוסיקה בארצות הברית וביבשת אמריקה בכלל, עדות מצויינת לכך הייתה עובדת שידורו החי ב-"Go Live" של מופע אותו קיימה במועדון "Hotel Cafe" בלוס אנג'לס, קליפורניה, מופע שניתן מן הסתם לצפות בו ללא קשר למיקום הפיזי של הצופה ולטעום ולהבין את האהדה הרבה לה היא זוכה גם שם בדמות תגובות מעריצים און ליין במהלך השידור. המשכה של הפעילות המקצועית הייתה בגיחה, אחת מני רבות, אל תל אביב ועריכת מופע השקה חגיגי "סטנד אלון" במועדון בארבי לאלבומה החדש " Paper Parachute".
אמש הגעתי למופע אקוסטי של נינט, ממש לא המופעים החשמליים המוכרים, בפעם האחרונה שחוויתי מופע שכזה היא הובילה דואט עם מאיה בלזיצמן והצ'לו, אוזן בר, עברו מאז כמה שנים, הפעם מצטרף אליה במהלך הערב יותם וויס, איש כלי ההקשה המלווה אותה בהרכבה החדש, החוצה גבולות גם מעבר לים, מערכת תיפוף אלקטרונית, קחון עץ אחד וצמד סנרים קטנים. בין אקוסטי למינימליסטי.
עם תאורה מתומצתת ועשנה מה אשר לגביה מגיע קרדיט חזק לחברת התאורה של שטרקמן, נינט פותחת את המופע בשעת לילה מאוחרת מול מועדון מלא מפה לפה עם קהל שהגיע מכל רחבי הארץ, החל מהשבט המשפחתי בראשותם של האבא והאמא שהיו מאוד דומיננטיים במהלך המופע משל היה זה אירוע משפחתי חם ואוהב, גוון צבע שרק הוסיף לקשר הבלתי אמצעי שנינט ביקשה לרקום עם הקהל הרב שהיה ישוב סביב השולחנות במועדון, וכלה בחבורת גברים רועשת ועולצת שבסופו של המופע התברר כי הגיעו מהצפון כשהם מוותרים על משחק כדורגל חשוב במיוחד כדי לחוות את המופע של נינט, למרות שערב קודם היא מלאה את סניפו הצפוני של מועדון הרשת.
אבל עם כל תיאורי האווירה האלו ראוי לציין כי נינט, האוחזת בגיטרת נפח איכותית סמי חשמלית, משווה למופע האישי שלה צביון אישי ביותר כשהיא מתחילה לאט ובשקט עם צמד שירים מתוך אלבומה השני "קומוניקטיבי" בעיבוד אישי ונקי משטיקים אחד לאחד, למעט שימוש בלופר ליצירת שכבות קול וצליל לעיבוי הנפח, משיטה את עצמה בנהר הצלילים אל אופק מאוד אסף אבידני בהווייתו, אמן נטו עם כלי נגינה, הקול והצלילים וקשב מלא מצד הקהל, עמידה על פרטי הפרטים הכי קטנים והכי מדויקים, פדנטיות מקצועית אומנותית, זו שבעצם מובילה אותה קדימה לצד התשוקה ליצור להצליח ולהוכיח כי אין דבר העומד בפני וכו'…
מכאן המופע מתחיל לצבור נפח ועומק כשנינט עוצרת מעת לעת כדי לתקשר וורבלית עם הקהל בהערות וסיפורים שרק פותחים את המחיצות האחרונות ומוחקים כליל את הדיסטנס הדמיוני שבין אמן לקהל, הופכים שוב ושוב את המופע לאינטימי וסוג של מדורת השבט. נינט בונה את הליבידו של המופע ביד ומחשבה בהירה ונכונה בהרכב השירים, מובילה ביד בוטחת לקראת הצטרפותו של יותם וייס, הפרקשניסט המלווה אותה לא רק בארץ אלא גם שם בלוס אנג'לס, יותם בעל רעמת שיער הבלונד שולט על ערכת תיפוף אלקטרוני וקחון עץ אקוסטי מביא את הקצב והביט שמרחיבים ומעמיקים את הצלילים של השירים.
נינט מתקדמת במופע ומגישה גם חומרים חדשים, לצד השיר "גיבור" בעברית שיצא לפני ימים ספורים באופן רשמי, היא חוזרת ומגישה לקהל טעימות נוספות מהמתהווה באולפנה הביתי בדמות שירים בשפה האנגלית.
אין ספק שהדרך שהיא עברה מאז אותם מופעים סמי אקוסטיים עם מאיה בלזיצמן המצויינת ועד עתה אכן לטשה את יכולותיה המוזיקליות בנגינה וביצירה ובהגשה. אבל אל תאמינו לכל מילה שלי, אני לקוח שבוי, בבחינת מעריץ. ואיך אומרים במחוזות מסויימים – היה פאן במקסימום.
סטליסט מופע: שלווה, אולי בחגים, נהדרת, superstar, חבלים\ כל הלבד, Drowning, SDM- Self destructive mind, Highway, Child, היא יודעת, Subservient, גיבור, פרויקט הספר, Elinor, Something to Say, מה קרה, ים של דמעות (קטע מהשיר). הדרן: Sweet Euphoria (מחווה לזכרו של כריס קורנל), הכל יכול לקרות.
וידאו
[…] הבית של נינט כבר הספקנו לטעום את גרסתו הראשונית באחת ההופעות שנינט ערכה במועדון זאפה בתל אביב, מופע אקוסטי שכזה, […]