כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

השאגה של קמילה

קמילה מארחת את מיכל שפירא בתאטרון המחול ענבל, חמישי, 28.12.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, מצלמה שניה – שילי אראל.

קמילה, תאטרון מחול ענבל. צילום: יובל אראל

ה"רומן" שלי עם קמילה כבר די ממושך, בכמה הזדמנויות זכיתם לארח בביתכם זמר או יוצר שצפיתם בהופעתו? אני זכיתי! הכרתי מעבר לחוויה הבימתית דמות מיוחדת במינה. לפני שנתיים וחצי הגעתי למופע השקת אלבומה "אדמה" במועדון בארבי בתל אביב, מופע שאת תיאורו פתחתי במילים אלו – "קמילה טרגטלוב, המלמדת בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, נולדה וגדלה באזרבייג'ן עד שעלתה לישראל לפני יותר מעשרים שנה, החליפה מולדת אחת במולדת הנוכחית, הצליחה אמש לשבות ולהלהיב אותי החל מרגעי הפתיחה של המופע לכבוד השקת אלבומה "אדמה" או כפי שהוא יכונה מעבר לים "Mamaland", ארץ מולדת, אשר החזיר את קמילה למולדתה בבאקו שם הקליטה את השירים, בסביבתם הטבעית תוך קבלת השראה לה ולנגנים שהצטרפו להרפתקאה המאפשרת מסע מוזיקלי בינות הררי וערבות אזרבייג'ן הרחוקה הנושקת מחד לחופי הים הכספי בקווקז ומשלבת השפעות משכנותיה כאירן, ארמניה, גיאורגיה וטורקיה הבלקנית."

את החום, הגרוב, הקצב והאש שבהופעתה ניסיתי להגדיר בפסקה הזו – "המוטו של קמילה הוא לקפוץ ראש ולעוף והיא מממשת אותו כלשונו, המופע הוא חגיגה קצבית, אתנית, שורשית, צבעונית, מלאת חיים, האשה הזו לא נחה לרגע על הבמה, היא קופצת ורוקדת, וקדה קידות לקהל, מתקרבת לעומדים סמוך לבמה, גוחנת לעברם…"

עוד הזדמנויות היו לי לחוות את הופעותיה ביניהן הופעה שהחלה הרבה אחרי חצות כשהיא מגיחה ישירות משדה התעופה בעקבות עיכוב בנחיתה ארצה, סוחב איתי עד השעות הקטנות של הלילה את נטע ויסמן, מגיבורי הגיטרה של שנות השבעים בשיטוט לילי אחר הסצנה העכשווית של המוסיקה בתל אביב.

אבל המפגש שהיה בדירתי ושיחה ממושכת חשף בפני אישה מיוחדת במינה, מלאת תשוקה לעבודתה וליצירתה, שעושה את הכל בעשר אצבעותיה, אישה לביאה הנלחמת על מקומה בסצנה שבאמת מגיע לה בזכות כשרונה ולא בחסד, היא קיבלה הכרה בינלאומית באיכויותיה כאשר נביא המוסיקה האלקטרונית, ז'או מישל ז'אר שנחת במצדה בקיץ האחרון והרים את אחד ממופעי הספקטקל הגרנדיוזיים שנחוו בארץ אי פעם, אירח את קמילה כאורחת הכבוד במופע.

השבוע נפלה בידי הזדמנות נוספת לחוות הופעה של קמילה, לא במועדון תל אביבי רווי אלכוהול אלא באולם מופעים, הכי אתני שרק קיים בארץ, ביתה של להקת המחול ענבל, להקת המחול התימני  מיסודה של שרה לוי תנאי. במסגרת המופע מלווים את קמילה שני הנגנים הקבועים השותפים לדרך – אלן אלייב, ממשפחת אלייב המפורסמת ויונתן אלטר, שתי חיות ביט אקוסטי אמיתי, האחד בתופים שמקורם במזרח חבר העמים בהררי הקווקז ובוכרה והשני במערכת תופים שהוא מנצח עליה כמו אריה שואג ופנתר מזנק, אל שני אלו מצרפת קמילה את מיכל שפירא "איימי ויינהאוס הישראלית", שחקנית וזמרת מוכשרת בטירוף, שהספיקה להגיש מופעים רבים ומגוונים החל ממופע מחווה לקברט, דרך ליווי ממושך לאייל גולן, והשתתפות עצומה במחזות רבים, מיכל הספיקה להשתתף בתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון" וסיכוייה לכבוש את המקום הנכסף היו ממשיים אולם היא החליטה במפתיע לפרוש בשל התחייבויות משחק קודמות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שתי הנשים הגדולות הללו בצעו אמש מספר דואטים שהפכו את הקרביים של הקהל שמילא את התאטרון הקטן כולו, בכלל קמילה היא סוג של דרמטית, היא עוצרת את המופע בין שיר לשיר ופותחת בשיחת נפש בלי לבקש מענה של ממש עם הקהל, פותחת סגורי ליבה, מספרת על אירועים שחוותה ותחושותיה, חלקם אירועים נוראיים, היא מעניקה את כל כולה על הבמה, בשירה, בריקוד, בדרמטיות ובהשקעה אדירה עד הפרטים הקטנים, ואין זה פלא כי בקהל יושבים ממיטב תלמידיה מהסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ועל המורה להוכיח את איכותה, הקהל יצא נשכר.

את חלקו האחרון של המופע מגישה קמילה עם אורח נוסף, גל ורבורג, ממתין לו סט כלי הקשה הכולל שתי קערות פנטם וקחון, לא צריך יותר, גל הוא אשף, מי שהוכרז כילד הפלא מאילת על כלי הקשה הגיש בזמן שניתן לו מופע שלם של מלודיות וביטים אקוסטים מופלאים, בהמשך מצטרפת אליו קמילה האוחזת בידה כדור גדול המאיר כלבנה במילואה לביצוע משותף – פנטם, קחון וווקל מצויין החוצה אוקטבות ומרטיט לשיר בא מאלבומה "מאמאלנד".

את הקינוח, ההדרן של המופע נותנת קמילה בחפלה רבתי עם כל תלמידיה שהגיעו לקדמת הבמה בריקודים ומחיאות כפיים לשיר הכי כח נשי שלה – גבר תתקדם!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d