המופע של אלן פרסונס המציין 40 שנה לאלבומו "I ROBOT", מוצ"ש 11.11.2017 היכל מנורה מבטחים בתל אביב, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. מצלמה מס' 2 – טוני פיין.
חפירת פתיחה – אלן פרסונס איננו עוד כוכב רוק מהעבר שמגיח לישראל לחתוך קופון לפני הכניסה לבית האבות, אלן פרסונס, או יותר נכון הפרויקט של אלן פרסונס, אשר אלן הנו אחד השותפים בו, ששמו מותג בטייטל באקראי ולא מתוך רדיפת אגו, מהווה חלק מהדי.אן.אי הצרוב בשורשי, הכל החל בשנות השבעים של המאה שעברה, עוד כשאמי הייתה שולפת ממדפי הספריה את תרגומו של זאב ז'בוטינסקי ליצירותיו של הסופר והמשורר אדגר אלן פו, זה שהתמחה באפלה, תעלומה, מסתורין ופחדים, והייתה מקריאה לי את הפואמה אודות העורב – שכל אחד מבתיה היה מסתיים בקריאה – "לֹא תָקוּם – אַל עַד-אֵין-דּוֹר!" על משקל תרגום פונטי "Never More", כשנה לאחר מכן אני מניח את ידי על תקליט חדש, בחנות התקליטים מספרים לי שמדובר בטכנאי אולפן שהחליט ליצור מוזיקה בעצמו, האלבום מתהדר בכותרת "סיפורי מסתורין ודמיון, אדגר אלן פו", אני מגיע עם התקליט החדש הביתה ומציג אותו בגאווה לאמי, הנה גם אני יודע לנווט בסבך התרבות המתורגמת, יושבים להאזין לשירים, האלבום מהווה קונספט מושלם, תופעה שהייתה די נפוצה באותם ימים, סיפור רודף סיפור, והצלילים נשמעים מהוקצעים, מהונדסים, נכונים, חדשים, מדויקים, רהוטים.
עוברים כמה חודשים והפרויקט משיק אלבום נוסף, "אנוכי הרובוט", אני קולט מיד מהיכן הטייטל מגיע, אסימוב וחוקי הרובוטיקה, עוד סיפורת מדע דמיוני (כך קראו לזה אז, לא מדע בדיוני), שוב מגיע הביתה עם האלבום החדש, האמא, "חולה" על אסימוב וספרי הפנטזיה בכלל, מבסוט שגרמתי לה לאושר ולהיווכח שהתחביב המוזר שלי, שעולה לא מעט, מוכיח כי המוזיקה החדשה היא איכותית, אינטלקטואלית ולא סתם פושטקים עם גיטרות…
אני, רובוט או בשפה האנגלית – I, Robot יצא לראשונה בשנת 1950 כאסופת סיפורים קצרים המתמקדים ברובוטים הפועלים באמצעות מוח פוזיטרוני, מעין מחשב עצמאי, אולי משהו בנוסח המכוניות העצמאיות של היום ומעבר לכך, כולם כפופים לשלושת חוקי הרובוטיקה שהסופר אסימוב המציא וחיקק שתכליתם למנוע מרובוט לפגוע באדם המפעילו או בכלל. הסיפורים העתידניים הללו מתמקדים בקונפליקטים וסוגיות תאורטיות מה ואם ואיך…
באלבומו הנושא שם זה, השני מתוך אלבומיו, עוסק אלן פרסונס יחד עם חברי הפרויקט שלו ביצירה מוזיקלית העוטפת נרטיב הדן בעצם בשאלות סביב רעיון הרובוטים של אסימוב, על עלייתו של הרובוט כנוכח וירדתו של האדם כמחליט וקובע ביקום, הסוגיות הללו הפכו למעין סיפור הנחתם בחיבור חזק לספר בראשית, והוספת פסוק נוסף לפרק הראשון שבו…
הווה – אלן פרסונס מגיע לישראל פעם נוספת, המפגש הקודם שלנו התקיים בפברואר 2015 בבית הספר למוסיקאים רימון ברמת השרון, ימים ספורים לפני אחד מהמופעים היותר מוצלחים שחוויתי בהיכל ביד אליהו, על המפגש ההוא ועל המופע ההוא כתבתי.
כעת הגעתו של פרסונס לארץ הנה במסגרת חגיגות לציון ארבעים שנה ליציאתו של האלבום ההוא הניזון מהסיפור של אסימוב, על הרובוט ועל חוקי הרובוטיקה. עניינים שהיום הם די בנאליים ניתן לומר בעידן הרשתות החברתיות, המחשבים המוסווים כטלפונים ושאר הגאדג'טים שעושים את הלם העתיד למהיר מאוד.
עם הגעתו לארץ לקראת המופעים המתוכננים, התראיין אלן פרסונס מול השדרן והעורך המוסיקלי המיתולוגי טוני פיין אודות היצירות והעתיד גם יחד, הכל מצוי כאן.
אתה צריך להיוולד באמצעיתה של המאה שעברה או קצת לאחר מכן, או במינימום להיות צאצא של אחד שנולד באותם ימים, כדי להתחבר לסגנון המוסיקה שאלן פרסונס התווה, רוק מתקדם מהזן הרך, המלודי, נוטה לצד של המודי בלוז מחד ולצד הפינק פלוידי מאידך, לא פלא כאשר על הפרויקט של אלן פרסונס אחראי מי שהיה טכנאי האולפן בזמן הקלטת האלבום "הצד האפל של הירח". אלו מסוג העניינים שילידי שנות התשעים ומעליהן לא יבינו, זבש"ם…
אפשר להוסיף ולהשתחצן ולומר שדברים שנוצרו אז הם הבסיס לכל מה שמתרחש בסצנות המוזיקליות כיום, צלילים, מבנים מוזיקליים ורעיונות שנחשבים כיום מובנים מאליהן נחשבו בזמנו לפריצות דרך.
את הגעתו כעת לארץ שוב קהילת חובבי המוזיקה המתקדמת חבה לאדם אחד, אודי אפלבאום, מפיק מגה הופעות חו"ל שבין ההופעות שהוא אחראי על הגעתן לארץ מצויים בין היתר להקת קווין, להקת דיפ פרפל ועוד מופעים חשובים בציוני הדרך המוזיקליים בישראל.
המופע – אמש הגעתי להיכל ביד אליהו כאשר החוויה הנוכחית כבר נעוצה בתודעתי באשר אלן פרסונס הספיק לקיים מופע ראשון בעיר חיפה בסוף השבוע, מופע שהדיו נפוצו ברשתות החברתיות עם המון תגובות מעודדות.
ואמנם, עם תחילת המופע בפני הקהל הרב שמילא את מושבי היכל מנורה מבטחים, באסופה אקלקטית מתוך שלל אלבומיו של פרסונס, בבחינת טעימות מהיצירות האיכותיות שחבויות בהן ורובן כבר חקוק בדי.אן.אי המוזיקלי של הקהל הרב ואני ביניהם מזה כמה עשרות שנים, הייתה זו בבחינה הכנה נפשית ורוחנית לקראת הביצוע המלא והמצויין הזה של עשרת הרצועות המרכיבות את האלבום " I, Robot", צלילה עמוקה ורחוקת שנים אל תוך הסיפור המוזיקלי שחזר ונשנה באוזני אין ספור פעמים, כל צליל וצליל, כל תו ותו שצרובים על גבי עותק הוויניל המקורי שנרכש על ידי בזמן אמת עם יציאתו לאור אי אז בשלהי שנות השבעים, מתעוררים לחיים חוזרים כעת אל תוך החלל העצום של ההיכל, כמו קוראים לי לחזור עימם במסע בזמן לימים של נעורים, חוויה שאפפה את רוב רובו של הקהל באולם, קהל שגדל בעצמו על האלבום והחוויה האלן פרסונסית.
מהרגע שהצלילים הראשונים מקטע הפתיחה, נשוא שם האלבום משתחררים לחלל ההיכל, מתארים בדמיון את תהליך היצירה של הרובוט ביקום, כמו לידה של יצור אנושי עתידני, אתה נשאב ונזרק בבת אחת לאחור, המסע מתחיל!!!
מדהים, מדהים, מדהים, שעה וחצי מהסוג שאתה חי עבורם כל חייך, מעמדים שנחקקים בזכרון לעוד הרבה שנים קדימה, עבודה מוזיקלית מעולה של הרכב הנגנים המשחזרים אחת לאחד את הצלילים, רוק מתקדם זה עולם שהלך ונעלם וכעת הוא חוזר אליך כאילו ומאומה לא השתנה.
תודה לך אודי, על הרצון וההשקעה לחתור ולהביא לכאן את האמנים המיוחדים הללו שנותנים ערך מוסך לאהבת המוזיקה.
וידאו, פתיחה עם להיטים נצחיים
וידאו סמארטפון, רגעים מתוך האלבום לצד הדרן סוחף
תגובה אחת