איי אם דה איי אין דה סקיי

מופע של אלן פרסונס עם המוזיקה של הפרוייקט, היכל הספורט ביד אליהו, תל אביב, חימום – נאג' חמאדי וחברים, אורחים – אביב גפן, מרינה מקסימיליאן וסינגולדה. שלישי, 10.02.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אלן פרסונס בתל אביב. צילום: יובל אראל

אלן פרסונס בתל אביב. צילום: יובל אראל

אלן פרסונס איננו עוד כוכב רוק מהעבר שמגיח לישראל לחתוך קופון לפני הכניסה לבית האבות, אלן פרסונס, או יותר נכון הפרוייקט של אלן פרסונס, שאלן הנו אחד השותפים בו, ששמו מותג בטייטל באקראי ולא מתוך רדיפת אגו, מהווה חלק מהדי.אן.אי הצרוב בשורשי, הכל החל בשנות השבעים של המאה שעברה, עוד כשאמי הייתה שולפת ממדפי הספריה את תרגומו של זאב ז'בוטינסקי ליצירותיו של הסופר והמשורר אדגר אלן פו, זה שהתמחה באפלה, תעלומה, מסתורין ופחדים, והייתה מקריאה לי את הפואמה אודות העורב – שכל אחד מבתיה היה מסתיים בקריאה – "לֹא תָקוּם – אַל עַד-אֵין-דּוֹר!" על משקל תרגום פונטי "Never More", כשנה לאחר מכן אני מניח את ידי על תקליט חדש, בחנות התקליטים מספרים לי שמדובר בטכנאי אולפן שהחליט ליצור מוזיקה בעצמו, האלבום מתהדר בכותרת "סיפורי מסתורין ודמיון, אדגר אלן פו", אני מגיע עם התקליט החדש הביתה ומציג אותו בגאווה לאמי, הנה גם אני יודע לנווט בסבך התרבות המתורגמת, יושבים להאזין לשירים, האלבום מהווה קונספט מושלם, תופעה שהייתה די נפוצה באותם ימים, סיפור רודף סיפור, והצלילים נשמעים מהוקצעים, מהונדסים, נכונים, חדשים, מדוייקים, רהוטים.

עוברים כמה חודשים והפרויקט משיק אלבום נוסף, "אנוכי הרובוט", אני קולט מיד מהיכן הטייטל מגיע, אסימוב וחוקי הרובוטיקה, עוד סיפורת מדע דמיוני (כך קראו לזה אז, לא מדע בדיוני), שוב מגיע הביתה עם האלבום החדש, האמא, "חולה" על אסימוב וספרי הפנטזיה בכלל, מבסוט שגרמתי לה לאושר ולהיווכח שהתחביב המוזר שלי, שעולה לא מעט, מוכיח כי המוזיקה החדשה היא איכותית, אינטלקטואלית ולא סתם פושטקים עם גיטרות…

אלבום רודף אלבום, נרטיב אחרי נרטיב, קונספטים מתחלפים, אך הפרויקט של אלן פרסונס נצרב בתודעה כשם נרדף למוזיקה איכותית הניזונה מתרבות בעצמה.

תרבות התקליטים מתחלפת בתרבות הדיסקים, החומרים ממשיכים להתווסף בספריה, לא מוותר על כל אלבום חדש.

והנה בעת האחרונה נודע לי שאלן פרסונס מתכוון להגיע לארץ, עוד התגשמות חלום ילדות, אני מתחיל לפעול כדי להגשימו ולהישאר לספר על כך…

אמש הגשמתי את החלום, לא לפני שיומיים קודם הוזמנתי לבית הספר רימון למוזיקה לסדנת אמן עם אלן פרסונס, כמו ילד קטן אני מגיע למפגש אוחז בידי את האלבומים הראשונים, מגמגם קצת באנגלית שבורה וזוכה לחתימות על גבי העטיפות, כתבתי על כך, כאן.

אבל נחזור לחלום שהגשמתי, לחוות את הצלילים, השירים, היצירות, הקולות, כל אלו שטמונים עמוק עמוק בחלקיקי שרשרת הגנום האישי שלי, כאלו שאף תעתועי דמיון ומצבי לחץ לא יצליחו למחק מזכרוני, אלו צלילים שאתה יודע ומכיר, שומע את האקורד הראשון וכבר יודע לזמזם את כל הבתים עד סופם, כמו לרכב על אופניים, למדת פעם אחת, לעולם לא תשכח.

אלן פרסונס, נטול מרדפי אגו, למרות ששמו מעטר את שם ההרכב, הכולל את הווקליסט והזמר פי. ג'י וולפסון, אלסטר גרין בגיטרה חשמלית מובילה ושירה, דן טרייסי בגיטרה חשמלית וקולות, גיא ארז (הי, הישראלי בלהקה!!) בגיטרת בס, טוד קופר בסקסופון ושירה, טום ברוקס בקלידים, עמנואל "מני" פוקרזו בקלידים, דני טומפסון על התופים וכמובן המאסטרו בכבודו ובעצמו אלן פרסונס בגיטרה חשמלית וקלידים העמיד אמש מופע הכולל את המיטב מחומרי אלבומי אותו הרכב מיתולוגי שהתהוו בשנות השבעים של המאה הקודמת למעט כמה קטעים מאלבום מאוחר יותר ולמעשה קלע בול לטעמו של הצופה הישראלי, אותם בני החמישים, שישים ואפילו שבעים, אשר גדלו על ברכי אלבומיו ,הראשוניים, אותם אלבומי קונספט שיצר יחד עם אריק וולפסון שהלך לעולמו לפני כשש שנים, ובמהלך המופע בוצע אחד מהשירים לזכרו, ואכן, זו הייתה החלטה נכונה כי הקהל שהגיע בא לשמוע את פס קול ילדותו ונעוריו ולא להתמקד בחומרים חדשים, אותם ניתן ללקט משלל מיליוני המוזיקאים היוצרים ברחבי העולם בימים אלו.

ההבדל המשמעותי היחיד, למעט ההרכב הפרסונלי עצמו, בין אז לעתה, נעוץ בעובדה שבאותם ימים אנלוגים, מורכבותן של היצירות לא באמת אפשרה להרים מופעים חיים, ואלן, טכנאי הקלטות במקור העדיף אז להשקיע בהפקת אלבומי אולפן ולמעט בהופעות חיות, עניין שבימינו, ובמיוחד עם המצאת הדחיסה והדיגטציה, או כפי שזה נקרא בפי כל אמפישלוש, מושג הנשמע כצנינים בפיו של אלן, הוא יכול לשעתק את החומר המקורי בגיבוי ממוחשב ולהרים הפקה חייה בלווית הנגנים, האמת, כפי שעושים כיום כל הרכבי הפרוגרסיב על נגזרותיו…

הקטע הזה, שאתה ניצב במשך כשעתיים תמימות ובזה אחר זה מופצץ בלהיטים שהתוו את פס קול נעוריך, כל צליל וצליל אתה יודע לזמזם ואפילו לזייף בקול את המילים, מרענן את כל כולך, מעיף את העייפות של הגיל, משחזר את רקמות הגוף של פעם ולוקח אותך לימים שהיו אחרים, תמימות, תקווה ותום יחסיים.

יתרונו של אלן פרסונס עצמו, בהיותו נטול אגו לחלוטין, בהעמדת הקאסט המצויין של חבורת הנגנים, הלא כל כך צעירה אך משופשפת ובעל ניסיון בימתי והופעתי עשיר, הוא לא קופץ לקדמת הבמה אלא לעיתים נדירות וגם הן בעיקר בסיומם של קטעים כדי לחבור לסשן חפירת גיטרות משותפת עם נגניו, אכן, כוכב כוכב  אך צנוע.

הנקודה היהודית שזורה במופע בכמה זויות ואספקטים, כבר ציינתי כי נגן הבס, ארז, הוא יהודי, אך נקודה נוספת חשובה, בטרם אתמקד באורחים מקומיים, היא העובדה שדבר הגעתו לארץ הוביל לשרשרת מכתבים שהפיץ, ישירות אל אלן וגם באופן פומבי, נגן הבס לשעבר בלהקת פינק פלויד, רוג'ר ווטרס, שאת דעותיו כאנטישמי, אנטי ציוני ואנטי ישראלי באופן קיצוני כבר חווינו, מכתבים בהם קרא לפרסונס שלא להגיע לישראל, מסתבר שפרסונס ענה לו באופן אישי, אולם אחרי שווטרס לא נרגע ופרסם את חליפת המכתבים חשף גם פרסונס את המענה שהעביר כי הוא איננו פוליטיקאי אלא אמן, מוזיקאי, וכי כאמן הוא יגיע לכל מקום בעולם בו יש קהל החפץ להאזין ליצירתו, עניין שהוסיף לאהדה הפטריוטית של הקהל הישראלי.

אבל, אחרי כל החפירה הציונית הזו אפנה לאורחים, אין זה סוד, אלן כבר הכריז והצהיר על כך במסגרת סדנת האמן ברימון כי הוא מתכוון להישאר בישראל על מנת לעבוד יחד עם אביב גפן וסינגולדה ולסייע להפיק אלבומים חדשים, היה זה אך טבעי, צפוי וברור שאמן בסדר גודל כפרסונס יארח מוזיקאים מקומיים על הבמה ואכן אביב גפן הצטרף לזמר פי. ג'י וולפסון בשירה כקול שני ובהמשך עלתה לבמה הזמרת מרינה מקסימיליאן שזכתה לתשואות רבות מהקהל וביצעה את השיר האולטימטיבי של אלן פרסונס, ולמעשה הלהיט הכי חזק שלו כשפורטים את יצירותיו ללהיטים – Eye in the Sky כשבסופו אלן יורד מעמדתו האחורית ומצטרף עם הגיטרה לשורה הראשונה לצידה של מרינה ונותן לה כבוד אמיתי בסופו מול הקהל הישראלי, הי, רספקט אלן!!

אורח נוסף במופע שאף נכנס למעין "קרב גיטריסטים" מול תותחי הדיסטורשן של פרסונס הוא אבי סינגולדה שהתכבד אף הוא להצטרף לקראת סופו של המופע לנגינה וכאשר נתנה לו ההזדמנות והכבוד לצאת בקטעי סולו הראה לעמיתיו שמעבר לים כמה הוא טוב ולמה הוא נבחר להתארח!!

בקטנה א' – אני לא נוהג לחלק חנופות, אך אמש ניגשתי ממושבי אל אודי אפלבאום, המפיק שבזכותו קהל הרבבה זכה במופע המצוין הזו ואמרתי לו "אודי, תודה לך שדאגת להביא את פרסונס לישראל ולהגשים חלומות ילדות לקהל", אודי בצניעות ענה לי "שטויות, העיקר שנהנת" ואחד הצופים שהאזין לשיחה אמר – "כן אודי הוא צודק, תודה לך".

בקטנה ב' – זה יהיה די מסקרן לשמוע את החומרים שפרסונס יבשל עם גפן וסינגולדה, כדי לעקוב…

בקטנה ג' – כבוד אם כי לא ממש הבנתי את החיבור המוזיקלי, נאג' חמאדי, מחביבות הבלוג שעומדת כבר כמה שנים לשחרר אלבום קומפלט, מחוזקת בברוך בן יצחק מרוקפור בגיטרה אקוסטית, שרית ברקן והדר שכטר בשירות, נתנו את החימום, בבחינת וישחקו הנערים בפנינו כשהקהל מתחיל להתכנס להיכל, המופע הכל כך מוכר לי לווה בהרבה מאוד פניות של אח"מים למיניהם שהחליטו שאני, כולה צלם עם תגית, קובע ויודע, בשאלה אודות זהות המופיעים, ואני מתחיל להסביר, גלובס, ערוץ 10, ערוץ 2, ערוץ 20, ישראל היום, המורה לפיתוח קול ועוד…

בקטנה ד' – לא בכדי כתבתי ארבע פעמים את המושג נטול אגו, כי אלן פרסונס באמת ובתמים אדם צנוע, מקצוען, שמשקיע ביצירה ולא בסלברטיות למיניה…

ליין אפ: I Robot, Damned If I do, Don't Answer Me, Breakdown/Raven, Time, I Wouldn't want to be, Turn Of A Friendly Card, Ammonia Avenue, Luciferama, La Sagrada Familia, Limelight, Don't Let It Show, The Real World, Fragile, Psychobabble, Old & Wise – עם אביב גפן, What Goes Up, Prime Time, Sirus, Eye In The Sky עם מרינה מקסימיליאן, Dr. Tar, Games People Play

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

7 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s