יום שישי, אוקטובר 30, 2026

הים הוא אותו ים, של דמעות

הופעתה של נינט טייב בתכנית הפרידה מהערוץ השני שעות ספורות לפני פיצול הערוץ לשתי זכייניותיו, שלישי, 31.10.2017, ניתוח לב פתוח לריאליטי הטלוויזיוני של ישראל.

נינט, צילום: יובל אראל

ארבע עשרה שנים חלפו מאז אותו מעמד שנחרט בפנתאון הריאליטי המוסיקלי של ישראל, נינט טייב, אז צעירה בת 20, חיילת בשירות סדיר, מנצחת בתחרות הריאליטי המוסיקלית הראשונה שהתקיימה ושודרה מחוף ניצנים בישראל, במסגרת הפקותיה של חברת קשת, אחת משתי זכייניות הערוץ השני בטלוויזיה, כשלניצחון מתלווה סטטיסטיקה מדהימה לאותם ימים – מעל מיליון וחצי צופים שחציים הצביע עבורה, ממש מדורת השבט.

כיום ממרחק השנים ומבט לאחור אפשר לומר כי היה זה אחד הרגעים החשובים בעולם הזמר הישראלי, כאשר נינט טייב, בגיל 34, נשואה ואם לילדה, על מדף אלבומי המוסיקה שהיא הוציאה מונחים חמישה אלבומים, חלקם בשפה העברית לצד אלבומים שפנו לעולם הרחב בשפה האנגלית עם הפקות מגוונות, מופעי סולד אאוט בארץ, שיתופי פעולה רבים ומגוונים עם יוצרים ומוזיקאים בארץ ומעבר לים, השתתפות בסדרות טלוויזיה לבני הנעורים, קמפיינים פרסומיים למותגי אופנה ובכלל לסלבריטי נחשבת בביצה הישראלית, קמה והשילה מעליה המון מסגרות שהובילו אותה והלכה לחפש את מזלה מעבר לים. הגירה לצורכי קידום אמנותי שלא מנעה ממנה לנצל כל הזדמנות להגיח בחזרה לכאן למופע או צילומי סדרה חדשים.

אמש היא פגעה שוב היישר בכוס הרגשות הלאומי כאשר במופע של שיר אחד, אותו שיר שהכתירה אז לפני עשור, "ים של דמעות" שנכתב בידי זמירה חן והולחן בידי רפי גבאי, שבוצע לראשונה בידיו של זוהר ארגוב המנוח, ואומץ על ידיה ובידי מפיקי התוכנית "כוכב נולד" כשיר שיכתיר אותה למעשה, בוצע על ידה שוב כשמפיקי תכנית הפרידה דואגים לשלב מעין דואט טכנולוגי בין הקלטת הווידאו מאותו מופע "עתיק" לבין התיעוד העכשווי, לכדי אמירה שיין ישן משתבח עם הזמן.

אמש מעל מרקע הטלוויזיה, שותף בפייסבוק בידי קשת

מהבוקר תמונת הבידור הישראלי נראית שונה לחלוטין, ארבעה ערוצים דוברי עברית השוכנים זה לצד זה על הסקאלה של שלט הטלוויזיה בישראל מתחרים על תשומת הלב של הצופים, מן הסתם שלל תכניות הריאליטי המוסיקליות, מוצר בידור בסיסי להמון הרחב ילך ויתעצם ויתפח עוד יותר, האם זה טוב, האם זה רע, לעתיד הפתרונים.

באביב האחרון, באחת מגיחותיה למולדת, הספקתי לחוות אחד מהמופעים החשמליים של נינט טייב במועדון בארבי שכבר הפך מזמן למועדון הבית שלה בתל אביב, אך מחר תפציע נינט טייב מעל בימת מועדון אוזןבר בתל אביב לשתי הופעות אקוסטיות, שהוכרזו כבר כסולד אאוט, כחלק ממיני סבב הופעות מקומיות ובלשון הטקסט שהופץ לקראת המופע – "הפעם היא הולכת על הכי אינטימי וקרוב שאפשר. זה היא, הגיטרה, השירים והקהל וזהו. בהופעה תבצע שירים מכל הזמנים והאלבומים, באנגלית ובעברית כמובן. נינט: "המופע יהיה מורכב משירים מכל הזמנים, ההתרגשות בליבי גדולה מהרגיל .זו תהיה פעם ראשונה שאני אופיע, לבד, רק אני והגיטרה שלי. ממש מחכה לפגוש את הקהל ולחלוק אתו אהבה, מוסיקה ויצירה"."  

לפני שנים ספורות מעל בימת מועדון אוזןבר

 

ארוכים הלילות מיום שעזבת

האביב כמו הסתיו כל כך אפור

ובלב זכרונות מן הסתם כבר שכחת

ותפילה, תפילה כנה שתחזור.

 

ים של דמעות בשתי עיני

ליבי זועק שובה אלי

קולי שובר את הדממה

התשמע התשמע.

 

מה שומם הוא חדרי מיום שעזבת

השעון שעל הקיר ליבו נדם

ובודד בפינה הכסא שאהבת

בלעדיך העולם כה מיותם.

 

ים של דמעות…

 

עוד אשוב ילדתי אתה כה הבטחת

רק חכי ושלי הישארי

עם הזמן רק מכתב יחידי לי שלחת

הדפים דהו מזמן גם שערי.

 

ים של דמעות…

 

הכי חדשים

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...