זה לא אני, זה הם

להקת כנסיית השכל חוגגת השקת אלבום חדש "זה לא אני" שהופק במימון המונים, רביעי, 21.06.2017. אברהם הוסטל. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

לפני מספר שנים סיכמתי את אחת ההופעות של אנשי כנסיית השכל במשפט אחד – "….עשו את שלהם בתזמון מדויק, מלוטש ומקצועי, אפשר לומר כי אין עליהם, הרכב מקצועי היודע את מלאכתו, שורה ארוכה של להיטים ידועים המלהטטים בין הרוק למזרח הובילו את הקהל להצטרף בשפתיים ובכפיים, חגיגה." קחו את המילים הללו והוסיפו עליהן כמה חבילות של רגש, כמה שכבות של שמחה, כמה ערימות של שיתוף פעולה מצד הקהל והרי לכם התוצאה – המופע הראשון לחגיגות השקת האלבום התשיעי של הלהקה "זה לא אני".

יש לי קצת קילומטראז' עם הכנסייה, במיוחד בשנים האחרונות כשאני משתדל להיות נוכח בכמה מהופעותיהם, החל מחיבור עם התזמורת האנדלוסית, דרך שיתוף פעולה עם אהוד בנאי ועד חגיגת ח"י שנים לאלבום הצהוב, כאשר בצעו לראשונה טעימות מהאלבום הנוכחי, הייתי שם, כדי לתפוס את הצלילים, המנגינות והקול הייחודי מלא הנשמה של יורם חזן.

הפקת האלבום כולו מומנה דרך קמפיין הדסטארט (מימון הון מההמון), בתמיכתם המלאה של מעריצי הלהקה, וללא חברת תקליטים ובהפקתו המוזיקלית של אמיר צורף. לפני חמישה חודשים הצטרפתי לקבוצת אנשי תקשורת למפגש עם חברי הלהקה על מנת להאזין בפעם הראשונה לאלבום החדש במלואו בטרם יכנס לתהליכים הסופיים, ההדפסה, השיווק וההפצה. הנה כמה מילים שכתבתי בעקבות כך – "..כמי שהאזין לשירים אלו בפעם הראשונה אני יכול רק לומר לכם, האנשים שהולכים אחרי הכנסייה מאז ימיה הראשונים לפני חצי יובל שנים, כי הכנסייה רק הולכת ומשתבחת, האמת שאין זו חוכמה להאזין לשירתו של יורם חזן, האיש בעל הקול הצרוב בתודעה עם שורת המנונים וצבע מיוחד ובלתי ניתן להטייה. אך כאשר אתה יושב ומאזין לשירים החדשים, קורא את הטקסטים שנכתבו בידי יורם, רן ועוד ומבחין בהפקה המוסיקלית המצוינת שנתנה בידיו של אמיר צורף אתה מבין שיש כאן מעין פתיחת מגירות שהתנהלה במשך שלוש שנים ויותר מכך, מאז אותו אלבום עם התזמורת האנדלוסית של אשקלון, בבחינת יין המשתבח עם הזמן, שיר, שיר, הופך לתסריט סיטואציות לנגד מחשבותיך, המילים והמשפטים קמים בויז'ואל אמיתי, משתפים ומשתפות אותך בהלך המחשבה, הרעיונות והיצירה שהובילו אל החומרים הגמורים."

וכעת, עם התובנות מהפסקה הראשונה לצד התובנות מהפסקה הקודמת קחו עצמכם בליל אמש אל הבניין הישן של חברת בזק, פעם משרד הדואר סלש משרד התקשורת, כיום חברה מסחרית שהשילה את נכסיה בלב תל אביב לטובת בעלי אברהם הוסטל שעשו רק טוב לבניין האפרורי בהופכם אותו לנקודה צבעונית בלב הכרך הסואן, לצד חדרי מגורים ואכסניה לתיירי תרמיל, מועדון בר ואולם הופעות בנוסח חדר הספורט הבית ספרי שמוזיקאים רבים נעמדים בתור כדי לסגור בוקינג למופע בין כתליו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

האולם הגדול החל להתמלא אט אט עד שקצת אחרי השעה עשר הוא המה קהל רב שכלל בין היתר ייצוג נכבד לאוהבי המוסיקה שתרמו את חלקם במסגרת אותו קמפיין גיוס הון מההמון שבאו כדי לראות בלייב את התוצר הסופי לתרומתם. כשהם ניצבים חמישה על הבמה, המעט נמוכה (בית ספר אמרתי?..), הגישו יורם חזן, רן אלמליח, עמי רייס, דוד רז ודניאל זייבלט, קרוב לשעתיים תמימות שורה ארוכה של שירים, הם פתחו עם שירי האלבום החדש, רוק ישראלי עממי ומרוכך אך עדיין מתוחכם מספיק בפשטותו העוקצת. המוזיקאים נותנים לקהל שבחלקו כבר הספיק להכיר את חלקם של השירים לטעום את טעמם במופע חי, הקטע החזק של הלהקה. המשיכו בכל הכח עם טעימות משלל להיטיהם, הגישו מנות נוספות מהאלבום וקנחו בחגיגת להיטים שכבר הפכו להמנונים בעולם הרוק הישראלי. הקהל כולו נשאב להתרגשות והדרמטיות שבהגשה של חזן, הטקסטים, הצלילים, המנגינות והאורות עשו את שלהם, ערב שכולו חוויה מרימת אדרנלין ושמחה.

שיר רודף שיר וכאילו ממאנים לסיים את המפגש, בסופו של הערב מזמין יורם חזן את הקהל למפגש נוסף בחגיגת ליל קיץ באמפי הרומי הישן בשוני, ימי בנימינה שכזה עם תנו לי לשתות, למיה יש אקדח ועד זה לא אני. בואו, תהיה אהבה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

קטעי וידאו – מתוך מופע ההשקה

וידאו פלייליסט – זה לא אני 💿 האלבום המלא להאזנה