המופע של Morgan Delt בתיאטרון תמונע. רביעי 24.05.2017. נכח תיעד ומדווח – כפיר ריפשטוס.
זו תקופה טובה לחבר'ה שמחפשים הופעות טובות של פסיכדליה וגראג' כי הרבה הרכבים מעניינים ומקוריים מחו"ל מגיעים לארץ: Baba Zula, The Roaring 420s, Föllakzoid הם רק מקבץ מקרי משטף הלהקות שנחתו – ועוד ינחתו בעתיד (ר"ע Wand, Moon Duo) – פה בארץ בתקופה האחרונה. כך יצא שחלק מהגל האחרון הזה של הפסיכדליה מארצות הניכר, הגיע לכאן האמן האמריקאי Morgan Delt יחד עם ההרכב שלו להופעה יחידה בת"א. הוא כבר הספיק להוציא שני אלבומים וחצי: "Morgan Delt" שיצא ב-2014 בלייבל Trouble in Mind ו-"Phase Zero" מ-2016 שיצא בלייבל המכובד Sub Pop. כששומעים את האלבומים האלה, ניכר שההשפעות המרכזיות הן הרכבי West Coast 60's עם גיטרות פאז שעליהם הוא מלביש לופים, רוורב ואפקטים אלקטרוניים שאינם רחוקים מדברים שה-Dukes of Strasosphere, Spacemen 3 או אפילו White Noise ביצעו, על בסיס של שירת – לחישה מרחפת בסטייל של ה-Byrds ומלודיה וככה נוצר לו סאונד שמצד אחד מזכיר הרבה דברים אחרים ומצד שני "עושה את העבודה" וגורם לך "לרחף" יחד עם שאר הקהל.
קהל צעיר בגילאי 20-40 מגיע להופעה הספציפית הזאת, להערכתי כמה עשרות אנשים. ההופעה מתחילה (אחרי חימום של תעני אסתר) ואני מודה שלוקח קצת זמן להתרגל ו"להיכנס" למוזיקה שההרכב הזה מבצע. בהתחלה לא ממש הבנתי מה הולך שם על הבמה, זה נשמע בהתחלה כמו תערובת לא ברורה ולא אחידה של ארבעה חבר'ה שלא ברור מה הם עושים. הפסיכדליה שההרכב הזה מנפיק בהחלט דורשת מהמאזין להשקיע זמן ואנרגיה להתרכז ו"להיכנס" לעניין, וזה לא בא בהתחלה בקלות, בטח שלא למי שבכלל לא הכיר עוד קודם את ההרכב הזה, אבל לאט לאט אני מוצא את עצמי נמשך יותר ויותר אל המסך המעורפל והמעושן שהלהקה מייצרת, שיש שיקראו לזה שאנטי או פופ מרחף. הקול של הזמר Morgan Delt מרחף ומלטף, ממש mellow בצורה כזו עד שמצד אחד אי אפשר להבין על מה הוא שר ומצד שני הוא נשמע כמו עוד שכבה של כלי נגינה. Morgan הוא בכלל לא פרייאר על הגיטרה שלו שלפעמים הוא מצליח להוציא ממנה סאונד דמוי סיטאר, אבל חשוב לציין גם את הגיטריסט השמאלי עם הסרט על הראש שנותן דיסטורשן בריא עם תיבת האפקטים והמקלדת. המתופף, שנראה כמו איזה Ginger Baker ומנגן יחסית אגרסיבי (במובן החיובי) ונותן זריקת מרץ ומושך קדימה, זה חשוב בהופעות כי להבדיל, מתופפים (אחרים) שמנגנים כאילו הם נמצאים על ריטלין יכולים גם להרוס הופעה. באמצע ההופעה ההרכב נכנס לג'אם פסיכדלי נמרץ ארוך ואז מתגלה היופי האמיתי של ההרכב הזה, ארבעה חבר'ה שבאמצעות הטלפטיה העל חושית שביניהם מצליחים לקחת אותך בדמיון ל-Fillmore West בשנות השישים, ואני חושב על ההשוואה להרכב הישראלי Tree (בן גולן היה גם הוא בקהל), יש פה אלמנטים בנגינה שמזכירים אותם. ראוי לציין בעיקר את ההדרן שכלל את "some sunsick day" מהאלבום השני שיש שיגידו שהוא היה הפסגה של ההופעה (ולא שלא היו הרים אחרים). לטעמי ההרכב הזה מתעלה על עצמו דווקא כשהוא מבצע את הקטעים האינסטרומנטליים. סה"כ, למרות שלקח קצת זמן להיכנס לטריפ הזה שנקרא Morgan Delt היה שווה בהחלט להגיע, תזכרו שהפסיכדליה פנים רבות לה ו-Morgan Delt לא נתן את ההופעה הזאת מתוך כוונה להמציא את הגלגל, אלא לנגן את הפרשנות שלו לפסיכדליה בצורה הטובה ביותר ואת זה אי אפשר להכחיש שיש להרכב הזה שלו.
הערת הבלוג: מי שאחראית על הגעתם היא חברת ההפקות ZUZZ Agency אשר חתומה על הגעתם של ריילי ווקר, דמיאן ג'וראדו, Cigarettes After Sex והגעתם הצפויה של Pond , Preoccupations ו- Wand לתל אביב ולהגעת ההרכב Mew לפסטיבל ישראל בירושלים.
אלבומי ההרכב להאזנה ורכישה מקוונת
וידאו, צילום כפיר ריפשטוס
עוד פרט מעניין שתוכל להוסיף- האם ההופעה התחילה בזמן?
מעניין לדעת לקראת הופעת WAND באותו מיקום ואותה הפקה, ובאופן כללי יכול להיות מעניין לקהל לבחון ולזהות מגמות בהפקות ואולמות בפקטור הזה.