מופע השקת אלבום הבכורה של ויקטוריה חנה "Victoria Hanna" בצוותא, חמישי, 11.05.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
כבר חלפו שנתיים מאז נחשפתי לראשונה לשירתה של ויקטוריה חנה, היא חתמה את אירועי הפצ'ה קוצ'ה בהאנגר 11 בנמל תל אביב באקט הסיום, ויקטוריה חנה, בתו של רב ספרדי מירושלים, המוגדרת בתקשורת כאומנית קול הסובלת מגמגום, ומוכרת לציבור כמוזיקאית העולה שהקליפ "אלף בית" בביצוע סחף מעל רבע מיליון צפיות ביוטיוב.
חודש לאחר מכן הגעתי עד פרברי גבעתיים כדי לטעום מופע שלם שלה במסגרת פסטיבל שירת הים, כך הגדרתי את רשמי אז – "ויקטוריה היא סוג של קוסמת או להטוטנית, הנוכחות הצנועה שלה על הבמה איננה מתחברת עם היכולות הווקליות המוחצנות ואתה חש מרותק לכסא ותוהה האם אני בשיעור דיקציה, במופע מכושף במרתף ארמון עתיק או לחילופין עד לטקס דתי מסתורי."
כעת, אחרי שכבר זכתה לחשיפה והערכה ברחבי העולם, היא משיקה את אלבום הבכורה שלה "Victoria Hanna" הכולל עשרה שירים\עבודות קוליות המתבססים על טקסטים מהמקורות כשיר השירים, ספר הזוהר, פיוטים ותפילות, המחולקים לשני חלקים – חלק א' "ויקטוריה". במהותו – עבודת שפה ופירוקה בקצב, בהפקת תמיר מוסקט, איתו שיתפה ויקטוריה חנה פעולה בעבר עם הבלקן ביט בוקס. חלק ב' "חנה", בהפקתו של המפיק ההולנדי פרנק וואן דר ווי. במהותו הקלטות אקוסטיות קלאסיות, הוא נשען על עבודת קול.
אמש התמלא צוותא 1, האולם על שם לולה לוקסמבורג המנוחה, מייסדת המוסד האמנותי, בקהל רב, מה שנקרא במחוזותינו Sold Out, שבא במיוחד כדי לטעום את הקולות והצלילים ולחגוג יחד עם ויקטוריה חנה את השקתו של האלבום.
על הבמה הכמעט לא מוארת אלא במשחקי אור וצל מדומיינים הגישה ויקטוריה חנה, הלבושה בשמלה הלבנה הדי מסורתית לדמותה הייחודית, בלוויית ההרכב המוסיקלי הקבוע הכולל את רועי רבינוביץ (הקולקטיב) בקלידים וסקסופון, ירדן ארז בעוד, כינור ואקורדיון למקצביו של גיורי פוליטי שעל התופים, הסמפלרים וכלי הקשה, מופע סוחף, מאתגר, מרתק, ומעניין של קרוב שלעתיים כשהיא מפרקת אותו בדומה לאלבום עצמו לגורמים – שיעורי שפה, דקדוק והגייה לצד שירה שלוקחת את המאזין למקומות שלא ממש נמצאים באמת על מיתרי הקול שבגרון או בפעימות שרירי הסרעפת.
ויקטוריה חנה הופכת את האותיות והשפה, את המילים והשירה למזון הנוצר, נמעך, מפורר ומורכב מחדש, כמו קוביות וירטואליות של משחק הרכבה לילדים, יוצרת שרשורי מקצבים להברות, רגעים שהיא שקטה ואיטית, רגעים שהיא פורצת בשאגה, צעקה, צווחה ויללה, כמה מוזר, כמה מדהים, כמה מיוחד וייחודי.
את המופע שלה עטרה ויקטוריה חנה באירוחים מיוחדים, בתחילה מצטרף אליה לבמה כשהוא מגיח מאי שם במעלה מדרגות אחד מהיציעים הצדדיים, שי צברי, חביב הבלוג, האיש, הצעיף והקול החם, צברי נכנס כתלמיד לשיעור הגיה המסתיים בביצוע משותף לשירו "אבוא בגבורות", חוויה מהפנטת, חבל שאי אפשר לקום ולרקוד באולם הקמעה מעונב עד ספגני…
בהמשכו של המופע ולאחר שנתנה לצופים את ליטרת הבשר שלהם בדמות ביצוע שני להיטיה הענקיים "אלף בית הושענה" ו"22 אותיות" תפסו חברי אנסמבל הפיוט את מקומם של הנגנים על הבמה לביצועי שירה רפטטיבית המתבססת על פסוקי תפילה ופיוטים מסורתיים שנהפכים תוך כדי לריטואל שבטי פראי וסוחף. את האנסמבל ראיתי לראשונה במסגרת השואו קייס של פסטיבל החשיפה הבינלאומית לפני כשנתיים בצוללת הצהובה בג'רוז, הם הוזעקו ברגע האחרון כדי לתפוס את המקום שנותר מיותם לאחר שהזמרת והיוצרת מורין נהדר ילדה יום לפני האירוע…חוויות.
מילים שכתבתי בעקבות הופעתם דאז – "פיוטים קצביים בצבעי המזרח מלאי גרוב של אמונה ועמים של מסורת יהודית, מוסיקה מהסוג שאינך יכול להישאר אדיש אליה, הן בשל המקצבים ההולכים ונבנים, הן בשל הצלילים האתניים המחברים אותך לעולם המזרח והן בשל התמלילים הנשענים על הפיוט, המסורת והאמונה היהודית, בבחינת חזרה לבית אבא וסבא גם אם אינך נמנה על חוגגי המימונה בעדתך…" מסבירות את החיבור המוצלח עם ויקטוריה חנה – אמונה ומסורת.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות
וידאו
