כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

צרוד בגרון

המופע של בוני טיילר בהיכל התרבות של תל אביב, שלישי, 07.02.2017. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

בוני טיילר בתל אביב. צילום: יובל ושילי אראל
בוני טיילר בתל אביב. צילום: יובל ושילי אראל

זה לקח בדיוק שעה וחצי כדי להגיע לנקודת האל חזור כאשר הקהל הרב שישב בשורות הקדמיות בהיכל התרבות קם סוף סוף על רגליו וחלק גדול ממנו גם נהר לכיוון הבמה שולח ידיים קדימה כדי לתפוס נגיעה או לתעד בסמארטפון. בוני טיילר, הנערה הוולשית שכבר איננה ילדה, בצעה בפעם הראשונה בלייב, עם הרכב חשמלי, את להיטה האולטימטיבי, אל מול הקהל הישראלי, שבנעוריו רקד לצליליו – Holding Out For A Hero.

בוני טיילר, או בשמה המקורי גיינור הופקינס, מוכרת בעולם הרחב כזמרת הוולשית שנחשפה בעקבות להיטה It's a Heartache שהעמיד אותה, לפני ארבעים שנה למעמד המכובד של כוכבת פופ בינלאומית בלילה אחד.

טיילר, שעברה ניתוח במיתרי הגרון, קטע שלא צלח במיוחד והפך את קולה לוורסיה הנשית של ג'ו קוקר או ג'ניס ג'ופלין ביום של הצטננות, לקחה את הצרידות למחוזות חדשים, מנערה הבריטית הטיפוסית שמופיעה מידי ערב בפאב או המועדון המקומי, לכוכבת שכובשת את מצעדי ההשמעות בתחנות הרדיו ברחבי העולם, לא הרבה אך שלושה להיטים אלמותיים נרשמו לזכותה, אחרי אותו " Heartache" שחשף אותה היא הספיקה לבצע את השיר Total Eclipse of the Heart ולאחריו את Holding Out for a Hero ששימש כחלק מפס הקול לסרט Footloose בשנות השמונים.

הבעיה היחידה מבחינת הקהל הישראלי שהוא מכיר רק את השירים הללו, עניין שלא הפריע לו למלא את היכל התרבות כולו, זה הקטע הזה, לחוש בערב אחד מסע בזמן לימים של נעורים, של הקהל ושל האמן, במקרה הזה בוני טיילר שתחגוג בקיץ הקרוב 66 שנים, איך שהזמן טס…

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אבל מה היה לנו?

על הבמה בהיכל התרבות, עם הרכב נגנים חשמלי ומלוטש שכלל מעבר לחטיבת הקצב בס תופים טובים, גם קלידן שנראה כבן דמותו של ריק ווקמן לפני ארבעים שנה, אשר נתן את הכיסוי וההמשכיות בטונים הגבוהים שאליהם היא לא הצליחה להעפיל. מאט פריור, גיטריסט שיודע את המלאכה אבל חי בסרט שהוא עומד מעל הבמה בפסטיבל וודסטוק 1968, עם נגינת גיטרה נוסח ג'יימס מארשל הנדריקס (מאחורי העורף, דא…) וניסיון לגנוב את ההצגה, יחד עם הרבה סיפורים, הערות והארות מלאי צחקוקים רמים, זרמה גברת טיילר חמושה במעיל עור כאילו והיינו כעת בדאון טאון לונדון, עם המון אהבה ושמחת חיים מול הקהל בביצוע של תריסר שירים ועוד ארבע בהדרן לקינוח, נעה בין שירים מתחילת דרכה ועד הלהיטים הכי חזקים (כן, כן, קינחה כאמור עם ה"גיבור") ושילבה בין לבין גם כמה גרסאות מחווה ללהיטי אמריקנה קלאסיים החל מגרייטפול דד, דרך טינה טרנר ועד ג'ניס ג'ופלין ותחיית קרידנס קליר ווטר, היו רגעים שחשבתי שפסטיבל הבלוז לא הסתיים עדיין, אבל מה? היה כיף. (טוב, חוץ משתי הפאקצות שישבו בסמוך וכל הערב דיברו בקול רם, מילא היו מצטרפות לשירה אבל רבאק, בנות, סתמו!!!).

ליין אפ: Have You Ever Seen the Rain?, Flat on the Floor, To Love Somebody , Lost in France , It's a Heartache , Hide Your Heart , Under One Sky , Need Your Love So Bad , All I Ever Wanted , This Is Gonna Hurt , Total Eclipse of the Heart, Faster Than the Speed of Night.

הדרן: Turtle Blues , River Deep, Mountain High , Simple The Best , Holding Out for a Hero.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא