פסטיבל הבלוז של תל אביב בעונת החורף הרביעית, צלילה עמוקה אל השורשים האפרו אמריקאים של הדרום עם מחשבות על העתיד. סופשבוע בתל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
מלכתחילה כולם נולדו לאותה אמא, אם המוסיקה השחורה, זו שהביאו עימם השבויים השחורים מאפריקה שהובאו בשנת 1620 כשלל כח אדם לצרכי עבדות במדינת ווירג'יניה היישר לשדות הכותנה והטבק, את יגונם הם ניסו להקהות באמצעות שירה אפריקאית שנטבלה אט אט בהשפעות מקומיות, שירים על צער, כאב, נטישה ושאר מרעין בישין אותם חשו על בשרם או למדו מהתנ"ך שנכפה עליהם, גלגולים רבים עברו השירים עד שהתפצלו למספר סגנונות – הרוקנ'רול, הריתם נ' בלוז, הג'אז, וסגנון הבלוז שהפך לסוגה המוזיקלית העצובה הזו שכללה בתוכה ארבעה סגנונות משנה כדלקמן – קאנטרי בלוז, דלתא בלוז, ג'אז בלוז וווגי בוגי בלוז.
תאמרו או תחשבו איך שתרצו אך לדידי בלוז הוא קודם כל וראשית כל המוסיקה של האדם השחור, לא לבן, צהוב, בלונדיני או אסייתי. משום כך אני ממקד את האזנתי לצלילי המוסיקה הזו כשהיא נוצרת, מושרת ומנוגנת בידי אורחים אפרו אמריקאים המגיעים משם, ארץ הגיבורים.
בכלל, כאשר מתקיים בארץ ובתל אביב במיוחד, פסטיבל מוסיקלי מכל סגנון שהוא, הרי כאשר משולבים מוסיקאים המגיעים מחו"ל אני מסמן את הופעותיהם כמשימה ראשונה, הזדמנות שאין להחמיץ, עם המקומיים הסליחה, אנחנו נסתדר וניפגש בהמשך…
כך נהגתי בימים אלו, בהווייתו של פסטיבל הבלוז של תל אביב, עונת החורף 2017, השנה הרביעית במספר, פסטיבל עצמאי שמבקש להיות גדול כמו אחיו הממומנים בידי המוסדות (עירייה, ממשלה…) אך זוכה לכתף קרה, עובדה המותירה את ימית הגר, החלוצה והאשה המופלאה הזו שמקדישה את פעילותה לקידום סגנון המוסיקה הזה ברחבי הארץ, כמעט לבד ובלי עזרה של ממש, קטע שצריך לעורר הרבה תמיהות ושאלות של הפונקציות שידיהן אוחזות בברזים, ברזי התקציב של התרבות בישראל.
אבל באמת, אחרי הכאבים הללו (הי, בלוז נולד בכאבים, אחרת הוא לא היה..) אשתדל להתמקד בשני מוקדים שעניינו אותי במסגרת הפסטיבל, מופע הפתיחה עם אלווין יאנגבלוד הארט במועדון בארבי ומופע ליל שישי עם הצמד גרג קופלנד ומרטין מסינג "Deep Down South" בסניפו החדש שעל הטיילת התל אביבית של הפאב המיתולוגי Mike's Place.
את אלווין יאנגבלד הארט (Alvin Youngblood Hart) גיטריסט בלוז ייחודי, המתמקד בסצנת הבלוז הכפרי הדרומי, ראיתי לראשונה כאשר הגיע לתל אביב עם הרכבו "North Mississippi All-stars" בקיץ 2012, הספיק לתת מופע פתיחה לחימום ולאחר מכן הצטרף להרכב בסשנים של נגינת חברותא ששמים את "חבורת האש", צלילי הכרם ושאר הרכבי החפלות של שנות השישים והשבעים בכיתה א' למתחילים, האנשים הללו ינקו את הבלוז עוד מפטמת אמם. כך גם המופע שהתקיים השבוע, במסגרתו הופיע אלווין לבד מעל הבמה של מועדון בארבי שגם הפעם הפך לאולם קונצרטים לאיש אחד עם שורות שורות של מושבים מסודרים, מגיש ליין אפ ארוך ומגוון של חומרי בלוז כפרי אישיים לצד קלאסיקות או סטנדרטים מהסצנה הבלוזית השורשית, גיטרה ומפוחית ושירה, כשהוא עוצר מעת לעת ויוצק איזה סיפור או אנקדוטה כל שהיא בקול בס עמוק וצלול.
אלווין לא פרייאר, על המדף בביתו מונחים ומוצגים מספר רב של פרסים, ביניהם פרס הגראמי היוקרתי. אלווין שנולד בקליפורניה, היגר כילד עם משפחתו לדלתא במיסיסיפי שם ספג את הצלילים שניגנו שמות כצ'רלי פטון והשפעות בנות זמננו כלד זפלין וג'ימי הנדריקס שהובילו אותו לעצב את צליל הגיטרה הייחודי שלו, המופע שהתקיים בתל אביב השבוע היווה הזדמנות אמיתית לטעום את הבלוז. כמות שהוא, שורשי, לא מהוקצע אך מדופלם עם תרצו להגדיר את איכותו.
את החלק השני שלי בטעימה של מעבר לים לקחתי כאמור בליל שישי, ממש לקראת השעה אחת עשרה בערב, במשכנו החדש של הפאב הבינלאומי Mike's Place שנדד מעט צפונה לפינת כיכר לונדון המשקיפה לעבר חוף הים, מתחת למלון פלאזה אורכידאה, מאמץ את הרעיון של אחיו הדרומי השוכן מתחת למלון המלך שלמה על חורבותיו של היאכט פאב המיתולוגי. הפאב היה מפוצץ, כי ליל שישי. גם במשכן החדש בימת המופעים ממוקמת בפינה צדדית במתחם אל מול שניים שלושה שולחנות כאשר מצלמת וידאו לייב משדרת את הנעשה עליה על גבי מסכי ענק המפוזרים ברחבי הפאב.
הערב מוקדש לצמד המוסיקאים, הדואו "Deep Down South", חיבור בין הגיטריסט המופלא מרטין מסינג שמוצאו מגרמניה, אשר הושפע כנער מהצלילים של פליטווד מק והתחבר לצליל האקוסטי הרך של הבלוז פולק משנות השלושים במאה שעברה, עם גיטרת נפח חשמלית או גיטרה אקוסטית הוא יוצר צלילים מהפנטים. לבין הווקליסט גרג קופלנד האפרו אמריקאי שנולד בווירג'יניה ויוצק עם קולו המעושן חוויות ווקליות של שירים וצלילים המתפרסים על פני קשת רחבה של יוצרים החל ממאדי ווטרס, דרך ג'וני אוטיס ועד אריק קלפטון, רבגוני.
החיבור בין השחור האמריקאי והלבן האירופאי מביא למאזין ולצופה הרכב המתמקד בצלילי הדרום העמוק במסע אל עומקו של הבלוז, או כמו שאמר לי אחד הנוכחים במופע "זה הבלוז האמיתי".
המופע שנמשך קרוב לשעה וכלל שלל סטנדרטים ויצירות מוכרות מתחום הבלוז, קלאסיקות שכאלו, המשיך בחלקו השני למופע חשמלי בועט ומקפיץ כאשר להקת הבית של הפאב – SOBO עם אסף גנצמן בשירה וגיטרת בס, דניאל קרימן בגיטרה חשמלית, מפוחית ושירה, עדן בכר בכלי הקשה, תופים ושירה, ארחו את גרג ומרטין וכפי שאסף אמר לאחר אחד הקטעים המצוינים שלהם, כי מדובר במופע משותף בפעם הראשונה, בלי חזרות, בלי סאונד צ'ק מקדים ובלי ג'ימג'ום קודם, ביצוע של סטנדרטים מוכרים כאשר כל אחד מהנוכחים על הבמה יודע את חלקו וזמנו ביצירה, גרוב בלוזי אמיתי וחד פעמי.
אחרי השעה אחת לפנות בוקר לא נראו באופק סימנים שהמופע אמור להגיע לסיומו, זו הייתה השעה שאני חששתי שהכרכרה תהפוך לדלעת ואספתי את עצמי בחזרה לרחוב, שלמרבית הפליאה לא היה קר בכלל, חורף 2017 בתל אביב…
מקווה ומחזיק אצבעות שההרפתקה הזו הקרויה "פסטיבל הבלוז של תל אביב" תמשיך גם בעונת הקיץ הקרוב ובשנים הבאות, שולח את הקריאה בקשה תקווה לשאבי מזרחי מנהל המחלקה למופעים בעיריית תל אביב וליוסי שרעבי מנכ"ל משרד התרבות והספורט – חברים, שחררו קצת ותנו כתף תומכת, בלוז זו מוסיקה ומוסיקה זו אמנות, אמנות זו תרבות, תנו תרבות, תודה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של אלווין יאנגבלד הארט
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של מרטין מסינג וגרג קופלנד
וידאו Youtube (צילום בבארבי – אדוה אראל, צילום במייק'ס פלייס – יובל אראל)
וידאו Go Live פייסבוק
תגובה אחת