דיווח מהשטח

יש רופאה בקהל?!!!

מופע השקת גרסת הויניל לאלבומה בן השנה של הילה רוח "רופאה במערב", מוצ"ש, מ02.07.2016, מועדון בארבי תל אביב. אמיר שרצר, קולנוען במקצועו והיסטוריון חפצים ונופים בהווייתו, משמר הוינטאג', נכח במופע ומביא את החוויה בצבעים, קולות ומילים, רפורטז'ה.

הילה רוח, רופאה במערב, בארבי. צילום: אמיר שרצר
הילה רוח, רופאה במערב, בארבי. צילום: אמיר שרצר

ויברציה מזה. הילה רוח ולהקתה המצוינת משיקים את ׳רופאה במערב׳ בגרסתו הווינילית, וגם מציינים שנה לצאתו. חגיגה כפולה.

אי אפשר להתעלם מהשולחן עמוס התקליטים והדיסקים שניצב לו בפתח ה׳בארבי׳, זועק כולו בצהוב חזק, מזמין אותך לקטוף פריט מתוכו. ואכן קטפתי. תקליט כמובן. הלא עבורו התכנסנו.

פרסומת
רופאה, גרסת הויניל. צילום: אמיר שרצר
רופאה, גרסת הויניל. צילום: אמיר שרצר

כאן המקום לציין שעטיפת התקליט משכה חזק את תשומת ליבי, מתוך לוחות המודעות בעיר ומדפי חנויות המוזיקה, עוד לפני שידעתי בכלל מי היא הילה. מעין תוצר פופי, מינימליסטי מאד, שתופס את העין בגוון הווינטג׳י שלו וברוח האנדי וורהולית הנושבת מתוכו. שאפו למעצב או למעצבת.

ווידוי נוסף – אל הילה התוודעתי לפני מספר שבועות בלבד, שעה שהופיעה בערב השקת הווינילים של ׳פוליאנה פרנק׳ (שרון בן עזר/אליוט), וסחפה את הקהל בשני ביצועים חדים לקלאסיקות אינדי מקומיות.

אבל הערב כאמור אנחנו ב׳בארבי׳, משיקים את ׳רופאה במערב׳, התקליט.

פרסומת

הילה ולהקתה עולים בשעה עשר בערב בדיוק, ופותחים עם ׳עייף אני׳ ו׳אהוב׳ המעולים שמתוך האלבום.

ולהקתה, קוסטה, שמור על עצמך. צילום: אמיר שרצר.
ולהקתה, קוסטה, שמור על עצמך. צילום: אמיר שרצר.

אני נזרק מיד לימי רוקסן ופינגווין, ונזכר ב׳פלסטיק ונוס׳ של רונית ברגמן הטוטאלית, ׳טאטו׳ עם אלונה דניאל התיאטרלית ובעיקר ב׳סוניק יות׳׳ תחת קסמה של קים גורדון הפטאלית (הייתי חייב חרוז). זה המקסימום, אגב, שתשמעו ממני בהקשר של ״רוק נשי״.

התחושות שלי, מסתבר, לא מטעות, ובאופן טבעי השיר שמגיע מיד אחרי, הוא ׳מונדינה׳. קאבר חזק ומהפנט לקלאסיקת הניו-ווייב של ׳הקליק׳ מ-1983.

כאן המקום לציין את להקתה המשובחת של הילה: יונתן לויטל על בס, עידו אשד על התופים, קוסטה קפלן על גיטרה חשמלית, שי רוט על קלידים, ויונתן לסמן שמספק חצוצרה תזזיתית, מופלאה וסוחפת.

הילה רוח, רופאה בבארבי. צילום: אמיר שרצר
הילה רוח, רופאה בבארבי. צילום: אמיר שרצר

הילה שבה אל שירי האלבום, והקהל מדקלם אותם באופן מושלם. דובה גריזלית, תכף 30, תאמין לי, פרדוקס… קאבר נפלא נוסף מגיע בדמותו של ׳בום בום׳, הלא הוא ׳באנג באנג׳ של ננסי סינטרה (או שר למי שמעדיף), שמתחיל כדואט בין הילה לחצוצרה והולך ומתעצם לכדי מפלים של סאונדים חשמליים.

לאחר ״לחיים״ עם בקבוק ג׳ק דניאלס שעובר בין החברים, וביצוע נפלא ל׳אני עדיין׳, בו הילה יורדת מן הבמה ועוברת לשיר עם הקהל אי שם במעמקי הבארבי, יורדת הלהקה מהבמה.

הדרן בדמותו של ׳נסיכה׳ סוגר את הערב ואת ההופעה המעולה כולה.

עוד יום נגמר במערב.

אפילוג- דבר הבלוג: הרופאה שבמערב לא עזרה לו לקוסטה קפלן והגיטרה כאשר במהלך המופע הוא יצר לעצמו שני שברים באצבעות הרגל, עשה להם "רם אוריון" או "דייב גרוהל" שכזה, הבלוג מאחל בריאות והחלמה. הנה האלבומים להאזנה או רכישה, הרופאה במערב וכמה פרשנויות של חברים..

 

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – אמיר שרצר

וידאו, צילום – אמיר שרצר

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: