כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

חנות הצעצועים של בן סימון

מופע השקת אלבום הבכורה של חנן בן סימון, שני, 02.05.2016, אוזןבר. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

חנן בן סימון, מוסיקאי מזן אחר. צילום: יובל אראל
חנן בן סימון, מוסיקאי מזן אחר. צילום: יובל אראל

ערפו את ראשו! לא, לא שמעתי את הנביחה הזו של מלכת הלבבות שנולדה במוחו הקודח מפסיכדליה של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון המוכר בעולם הרחב בשם העט שלו – לואיס קרול, המחבר של ספר הפנטסיה אליס בארץ הפלאות. אך אמש בהחלט חשתי שאני נמצא בתוך עמודי אחת ההרפתקאות הספרותיות שאף הומחזו והוסרטו בגרסאות רבות בה מככבים לסירוגין, ארנב לבן, זחל סטלן, כובען מטורף, חתול מסטול ושני טאמבלים שנראים כמו ראשי ביצה.

בן סימון, יפעת וגלית. צילום: יובל אראל
בן סימון, יפעת וגלית. צילום: יובל אראל

הכישרון האדיר של חנן בן סימון, שנחשף במסגרת תוכנית הריאליטי The Voice  בעונתה הראשונה כווקליסט יוצא דופן, הוביל אותו להשקת אלבום הנושא את השם חנות צעצועים או בלעז Toy Store כשמו של שיר הנושא, הכולל תשעה שירים שנכתבו בידי בן סימון והולחנו יחד עם רע מוכיח שאחראי גם על ההפקה המוסיקלית, סגנונו המוסיקלי של בן סימון אינו מאלו ההולכים בתלם ולעתים שיריו נשמעים כמעין צעקה או חצי נאום שאינו נקשר למאומה, עליך להבין את הוויה כולה כדי לעכל את החומרים שהוא יוצק לאוזניך, מומחים היו מציבים את שיריו על המדף השמור ליצירות פוסט פופ אלטרנטיבי. אני לעומתם מבקש להגדיר את סגנונו המוסיקלי כדבר אחר לחלוטין, ביזאר המשתלב עם אוונגרד, מטובל במנגינת צעצועים עולצת מלווה בשירה נוסח דרים פופ ומעל הכל עטופה באותה אווירה שלואיס קרול יצק בסיפורי ארץ המראה והרפתקאותיה של אליסה. מדובר בטקסטים העוסקים בזרות, במוזרות, לעיתים אף במגדריות חצויה אך מלאים בהומור קודר, מעין חיוך לצד עצב.

 

אמש, לקראת השעה אחת עשרה, הפציעו חברי ההרכב הקרוי "ג'ורג'סנס" המלווים את בן סימון, הכולל את יפעת זיו וגלית פינטו בשירה וקולות, מילטון מיכאלי בקלידים, זיו גרינברג בגיטרת בס ורוני וגנר בכלי הקשה, אל מול קהל עשרות הישובים על שורות שורות של כסאות באולם המוארך של אוזןבר, בן סימון בחולצה מכופתרת שאיננה מוכנסת בתוך מכנסיו, מעוטרת בשלל סיכות דש צבעוניות וסט תואם אף הוא צבעוני של ענק ועגיל, לוקח את השעה למשחק מוסיקלי מלווה מעט באקטים מוזרים כעמידה על כסא מול הקהל, העמדת הקהל על כסאותיו, עמידה ושירה מאחורי מילטון המנגן בקלידים, עוטף את האווירה ברוח הנעה בין חנות צעצועים ביזארית מה לבין הדמיון של אותה ארץ מופלאה שנבראה במוחו של לואיס קרול.

בן סימון, יוצר מוסיקת פרינג'. צילום: יובל אראל
בן סימון, יוצר מוסיקת פרינג'. צילום: יובל אראל

ובעצם, אליס איננה האסוציאציה היחידה לצלילי השירה והמוסיקה של בן סימון, אפשר לצרף לחוויה עוד מונומנטים דוגמת המספריים של אדוארד, או צ'רלי בממלכת השוקולד, כי בינינו, בן סימון לא עושה חשבון, הוא מגיש את עצמו כראות עיניו וטוב שכך, קצת רוח אחרת באוקינוס הצלילים המקומי, באקדמיה קוראים לזה תאטרון פרינג'…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d