יפו בשאנטי באנטי
פסטיבל עם שפם למוסיקת עולם ישראלית בבית מזרח מערב ביפו, ביקור ביומו האחרון, רביעי, 27.04.2016, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

שארוול, או בגד כותנה צבעוני מהמזרח הרחוק, הודו, סרי לנקה או וייטנאם, ראסטות או פרחים בשיער, הם כרטיס הכניסה (בנוסף לתשלום…) לפסטיבל השאנטי באנטי האחרון בליבה של יפו, ישראל בורוכוב מנהל בית מזרח מערב וערן זמיר, מוזיקאי ויוצר, הפיקו לימי חול המועד פסח פסטיבל המארח יוצרים ומבצעים המתמקדים במוסיקת עולם תוצרת ישראל באווירה רגועה וכיפית.

הטייטל עצמו כלל אינו משנה, בפסח אשתקד קראו לפסטיבל "שירת הכלים" הפעם הוא מתהדר בשם "פסטיבל עם שפם", התוכן הוא הקובע, במהלך השבוע התארחו מעל הבמה בחצר הגדולה של הבית היפואי לצד אירועים קאמרים בחדר המופעים הפנימי, שורה ארוכה של שמות, חלקם מוכרים יותר או פחות, רביד כחלני, זוהר פרסקו, יוסי פיין, דניאל זמיר, יאיר דלאל, אמיר גבירצמן, חיים לרוז, שפיטה, אלון אמאנו קמפינו, הבורוכובים, משפחת אלייב, יניב רבה, ירון פאר, אליסף בשארי, ניסים לוגאסי, אסתי קינן, לאה אברהם, ערן זמיר ועוד.

מכיוון שבימי החג אני באופן אישי די מתרוצץ ברחבי הארץ ממופע למופע, סימנתי לי את יומו האחרון של הפסטיבל כחובה להגיע ולטעום מהנעשה. חושב את עצמי חכם ובעל ניסיון וכאשר האירוע מתוכנן להתחיל בשעה ארבע אחר הצהריים אני מגיע לקראת השעה חמש ולמשמע קולות השירה הבוקעים מהחצר אני מבין שכאן זה לא מועדון הופעות תל אביב אופייני, מסתבר שהמופע הראשון, של שאפיטה, התחיל בזמן הנקוב, כך שנותר לי לטעום את הצלילים האחרונים של הקארמה פוליס….

בדיוק לפני שנה התארחה שאפיטה כאן על אותה במה באותה המסגרת, שאפיטה בשם הבמה או רותם שפי בשמה הפרטי מבצעת גרסאות מחווה למגוון שירים, רובם בשפה האנגלית, מעובדים לסגנון מוזיקלי ערבי קלאסי עם סלסולים ומעוואלים תוך שימוש באקצנט ערבי מקומי מוקצן בזווית הומוריסטית, כבר הפכה לדמות מוכרת בסצנת המוסיקה ואני יותר משמח לבשר כי בתאריך 6 במאי יום שישי בצהריים היא תעלה על הבמה במועדון האזור, מקום חביב עלי…

רק מסתיימת ההופעה שפספסתי והקהל עושה צעדיו לעבר האולם הגדול בתוך הבניין העתיק, כעת מתקיים במקום קונצרט קאמרי של ערן זמיר, ממפיקי הפסטיבל, יוצר ונגן ורסטילי בעצמו שפותח עם כלי תוצרת בית, הכלאה בין גיטרה חשמלית ועוד, מזכיר לי את ההכלאות שיוצר יוסי סאסי עם ה"בוזוקיטרה"…
לצידו של ערן מתארח הצ'לנית הצעירה מאיו שבירו, ערן מגיש לקהל רסיטל מיצירותיו, מוסיקה המשלבת מוטיבים ערביים קלאסיים עם מגע מיוחד, חומרים שהושקו באלבומיו "Complementary Opposites – ניגודים משלימים " ו- "In Good Spirit – ברוח טובה ". ערן עובר בין כלי הנגינה, עוד, גיטרה חשמלית ובן התערובת החדש, משאיר טעם של עוד…
עם סיומו של הרסיטל אני וכל הקהל חוזרים לחצר הבית, שם מעל הבמה הגדולה כבר ישובים חברי הקוואליה בהנהגתו של ירון פאר המנגן בהרמוניום, השואבים את צליליהם ושירתם בהשראת סגנון מוסיקלי סוּפי שמקורו בהודו ופקיסטן, מדובר שירה אקסטטית שמטרתה לעורר את החיבור לאלוהי שבאדם, הקוואליה הישראלית נוגעת מן הסתם בטקסטים המושפעים ממקורות יהודיים, וחלקם מגיעים מתוך פיוטים של יהדות אפגניסטן או שירה קוואלית מסורתית לצד טקסטים מתורגמים לעברית. המופע הכולל גם קטעי נגינה ושירה המגיעים מאנדלוסיה, הופך אט אט למעין טראנס מדידטיבי וכשאני מפנה ראשי לצדדים אני רואה כי אנשים קמים ממושביהם ורוקדים אט אט לצלילי השאנט הרפטטיבי
גם הרגעים הללו של השאנטי באנטי במיטבו מגיעים לסיומם ושוב הליכה לעבר האולם בתוך הבית כדי לפגוש באמן כלי נשיפה אמיר גבירצמן, זו הפעם הראשונה שאני פוגש באמיר, אמן ומוסיקאי ורסטילי, מהוקצע, משופשף, מיומן ומלוטש מאין כמותו, שורת כלי הנשיפה האדירה שהייתה מונחת לצדו הייתה יכולה להוות חנות כלי נגינה בפני עצמה, מגוון של סקסופונים, חצוצרות, אבובים, חלילים, כלי נשיפה אקזוטים ואפילו שופר מקרן מעוקלת וארוכה, אמיר יוצר ומגיש קונצרט שלם באמצעות שימוש בטכנולוגיית הלופר בסמפלרים שלרגליו תוך שהוא זורם מסגנון אחד למשנהו ומציג תעודת הכרות של מאסטר מוסיקלי, עברה בי מעין תחושה שכל הנגנים שפגשתי עד היום העוסקים בכלי נשיפה נותרים טיפה מאחור (קבלו התנצלותי), ההתלהבות שלי צוננה מאוחר יותר כאשר נלחש לאוזני שמדובר במופע אותו מגיש אמיר כבר כמה שנים ברחבי העולם אלפי פעמים, עובדה כשלעצמה שלא הורידה מההערכה שבי אל האמן, רק סוג של בוגר חמש יחידות במתמטיקה ונפש של יוצר יכולה להגיש מופע שכזה אקלקטי אך מדויק, בסגנונות ובכלים שונים.

אחרי ההתלהבות שלי זה הזמן להצטנן או יותר נכון להתחמם בחצר בית מזרח מערב עם הגרוב המדברי, המזרח תיכוני, המפיק המוסיקלי והמתופף חיים לרוז, אמן העוד וכלי המיתר אלון אמאנו קמפינו, הבסיסט והגיטריסט המאסטר יוסי פיין עם הזמר, הרקדן וחביב הבלוג רביד כחלני, הסטים שלהם היו הדרך היותר טובה הן לקהל הרחב שלקח את עצמו בריקודים והן לי שתופפתי לעצמי על הירכיים לסיים את ארבעת ימי הפסטיבל בחגיגת מוסיקת עולם המשלבת אלמנטים מכל קצוות הים התיכון וסוחפת לריקוד.
בקטנה, לא הייתי צריך לרוץ עד המדבר, לא לטפס במשעול על הר, לא לפסוע בחורש טבעי, ולבטח לא לחפש כפר סודי, הכל היה כאן, יפו, תל אביב, נווה מדבר של שאנטי באנטי בלב האורבניות…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל
וידאו, יוטיוב
וידאו, פייסבוק
3 תגובות