להיות בלי ולהרגיש עם

המופע המשותף של אביב גפן ואביתר בנאי במסגרת פסטיבל תור הזהב באמפי פארק אשדוד, שני, 25.04.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אלו הרגעים האחרונים של הערב המופלא והקסום הזה, אלפי אנשים ישובים במושבי האמפי המרווח המשקיף אל הבריזה של הים התיכון בדרומה של העיר אשדוד, כאשר אביב גפן היושב על גבי כסא בר ואוחז בגיטרה  אקוסטית מביט לעבר שותפו למופע הערב, אביתר בנאי הרכון על קלידי הפסנתר החשמלי והם פוצחים בדואט עם המילים הללו – "אני לא רוצה להיות מי שהייתי, רוצה לזוז לצאת להשתנות, תקוע בטעות של מישהו אחר, רוצה חבר…", חלום ליל פסח.

ואני, פשוט הייתי כל כך שקוע בחלום בעקבות האזנה לאביתר בנאי שביצע את השיר "האם להיות בך מאוהב" של אביב ופספסתי את התיעוד של המשפט הראשון בשיר הנושא של המופע, תכלס, השיר שגם סגר את הערב המופלא הזה בו אחד שיש לו אלוהים מופיע לצידו של השני שאין לו אלוהים.

השיר הזה, הכל כך סמלי, האומר מעט ואומר הרבה, שנכתב, תומלל והולחן בעבודת צוות של אביב ואביתר יחדיו – "יש שמיים מעלי" בעקבות המפגש ביניהם כמה שנים קודם לכן במסגרת פסטיבל הפסנתר בתל אביב, מפגש מוסיקלי שנחל הצלחה אדירה והוביל לסדרת הופעות משותפות באמפי העתיק בשוני יחד עם חיבורו של השיר החדש בעבודה משותפת המצליח במילותיו להעביר את הרעיון של שותפות גורל בנפש ובמחשבות למרות שכל אחד מהיוצרים הללו מוביל ומובל בהווייתו בדרך אחרת, אביתר הוא האיש שהולך אחר האלוהים ואביב מולו הוא האיש שאין לו אלוהים.

וכך אמש, כמה שנים מאוחר יותר, כחודש לאחר המפגש המיוחד שלהם במסגרת "נשף רוק" שערך אביב גפן בגני התערוכה בתל אביב עת אירח בין היתר גם את אביתר בנאי בביצוע משותף לשיר "יש שמיים מעלי", חוזרים שני היוצרים האיכותיים הללו המגיעים מקצוות כל כך מנוגדים ומשלבים ומשתלבים יחדיו לכדי הרמוניה רעיונית, מוסיקלית ווקלית במסגרת הפסטיבל הנושא בגאון את שמו "תור הזהב" על שום אותה תקופה עתיקה בדברי ימי עם ישראל וקהילותיו בספרד, אנדלוסיה, העושר והיצירה התרבותית שזוכות כיום לעדנה מחודשת בדמות נהירה לא פעוטה של יוצרים ואמנים רבים לחזור אל אותם שורשים ולהחיותם.

אשדוד, העיר, מעבר להיותה עיר נמל תוססת היא אחת מכורי ההיתוך הכי ימתיכונית בחופיה המזרחיים של השלולית הימתיכונית, קרוב למאה קהילות ועדות יהודים יוצרים את הפסיפס האנושי בעיר הזו, סיבה מספיק טובה כדי להנהיג זו השנה הרביעית את הפסטיבל של חיבור קצוות כאחד מאירועי התרבות המושכים אליו קהל רב מכל הארץ לצידו של אחיו הוותיק יותר פסטיבל מדיטרנה המתמחה באורחים ממדינות אגן הים התיכון בכללותו.

אבל אנסה לעצור את שטף ההשתפכות הזו ואתמקד בהווייה והחוויה של ליל אמש, כבר עשיתי לי למנהג לקפוץ ולבקר בעיר הדרומית הזו מעת לעת, במיוחד בפסטיבלים הללו, המביאים מצויינות מוסיקלית לצד אווירה שאיננה שוכנת בעיר תל אביב ובמטרופולין הענקי, ולא, לא שכחתי את החוויות מהפעמים הקודמות, החל מקבלת הפנים, בשונה לחלוטין מאווירת הלחץ והנרגנות מה המלווים אירועי מוזיקה עתירי קהל בגוש דן, חשתי בנועם הפנים, האדיבות, הרצון לסייע ומאור העיניים למן הרגע שיצאתי מהרכב ופניתי לעבר הקופות עם כל ציוד הצילום שהעמסתי על גבי, צוות אדיר הכולל קופאיות, יועצות, אחמ"שיות, סדרנים, אנשי אבטחה, מנהלה, ואפילו השוטרים, מאירים אליך פנים, ועוד לא דיברתי על הקהל, אלפי האנשים הללו, רובם תושבי העיר, מגוונים, מזוגות בגיל העמידה שבאו לנשום אוויר ים נקי אל מול בימת המופע, עובר למשפחות (!) שהגיעו וחלקן אף פרש מחצלות במתחמי הדשא העוטפים את גושי המושבים ועובר לגדודי הצעירים שהגיעו לשמח והתגלו באדיבות מופלאה, ולא, אלו אינן תחושות בקטע של תל אביבי בורגני מתנשא ועילאי, פשוט אווירה ואנשים אחרים, טוב לדעת ולהכיר.

אז כך, עם האווירה הכל כך טובה, עם בריזת ים נעימה של לילות פסח אביבי של חודש אפריל, עם במה ענקית, אביתר בנאי, בחולצה לבנה, עולה קצת אחרי השעה תשע לקול מחיאות הכפיים של אלפי הצופים, ופותח בשיר "יפה כלבנה" כשהוא מלווה עצמו בגיטרה אקוסטית, מתווה את רוח הערב ושיריה, עוד שיר אחד ומצטרף אליו ערן מיטלמן מאחורי הקלידים, מעתה והלאה מיטלמן הוא הגלגל השלישי בצמד אביב ואביתר, עושה את העבודה החשובה של הצביעה המוסיקלית לשירים המבוצעים נטו בפסנתר או גיטרה לאורכו של המופע, מותיר את הצורך בהרכב נגנים מלווה מיותר בהחלט. עוד שיר ושניים והנה אביב גפן, במכנסיים וחולצה שחורים מצטרף לשניים על הבמה, תופס את העמדה מאחורי הפסנתר השני, כדי להמשיך ולהגיש את שירו של אביתר "תחרות כלבים" ממשיך ונותן לאביתר את הזכות לפתוח בשירו של אביב "חלולים", וזוהי תמציתו של המפגש המשותף, האחד מבצע את שיריו של השני, בעוד זה שר חברו מנגן, חיבור ושילוב קסום, בלי גאווה ואגו אישיים, נפתחים ומתמסרים איש ליצירת רעהו, מגישים בזה אחר זה שורה ארוכה ועשירה של קאנונים, המנונים, בלדות ולהיטים שטעמם הוא בפסגת היצירה, בפסגת האהבה והחיבה של הקהל.

מעת לעת, כשאינני מחפש זויות צילום חדשות אני מפנה מבטי לעבר הקהל, לשורות כאן או לשורות שם, מתבונן, מנסה להתעמק, לבחון, לרגעים קצרים, לפענח, הנה כאן בחור צעיר, מבטו מופנה היישר אל הבמה והוא שר בשקט את מילות כל השירים, הנה כאן זוג צעיר ישוב בחיבוק, שר בקול רם את אביתר, הלאה משם חבורות צעירים שתפסו את השורות הראשונות, מצטרפים למילות שיריו של אביב, לכל אחד בקהל יש את הפינה שלו במופע, וכולם יחדיו מתחברים לכדי חוויה מאחדת וקסומה כאחד.

אכן, יש שמים מעלינו, והם עוטפים את הקהל בנעימות, מעת לעת, אביב, הדומיננטי מבין השניים לעומת אביתר המופנם יותר, עוצר את שטף המנגינות ומספר אנקדוטות וחוויות המשתלבות כאן ועכשיו, כך למשל סיפורו הנפתח בתמימות והופך לקטע גרוטסקי, ביזארי ומטורף במיוחד על ליל סדר עם משפחת גפן, לא ממש הנמנים על מדקדקי המצוות כהלכתן, ההופך לסגה מוזרה כשאביו יהונתן מדליק ג'וינט רפואי, מתעורר למנצ'יז אדיר ששובר את מהלך הקריאה בהגדה ומסתיים באש שאוחזת במפת הנייר מעל השולחן ומשאיר חוויות יותר ממשונות אצל בנו דילן על איך ומה הוא ליל סדר בערב פסח, בכלל אביב, הידוע בלשונו העוקצנית והמתוחכמת, יודע לפגוע בול בנקודות הבוערות על סדר היום הכללי, מעלה חיוכים ופרצי צחוק כשהוא מתבדח על חשבון השכנים בבתים שמעבר לפארק הזוכים במופע חינם, כך הוא אביב, אביתר מן הסתם יותר מופנם בעניינים שכאלו, משחרר עצמו בשירה, בכלל.

שעתיים אחרי פתיחתו של הערב הוא מסתיים כאמור בשיר הנושא, מותיר את הקהל המתענג לעמוד במחיאות כפיים ממושכות לשלושת המוסיקאים שעל הבמה שהעניקו מופע איכותי, משובח, השווה כל קילומטר בנסיעה מהמטרופולין ועד עיר הנמל, היינו בלי והרגשנו עם, אלוהים, או דבר מה זהה, תודה לתור הזהב.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו