נווה מדבר או פאטה מורגנה

סהרה דזרט גרוב חוגגת השקת אלבום לצד אורחים ממדבר הסהרה, אטרי נ'סוף, חיים לרוז, קותימן, אלון אמאנו קמפינו, יוסי פיין, רביד כחלני, גילאור מאקסום ואורי כנרות, שלישי, 15.12.2015, מועדון בארבי תל אביב, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, וידאו – אדוה אראל.

את החבורה של חיים לרוז תמצאו בכל שני וחמישי בקונטיינר בנמל יפו, מרתיחים את מי הנמל לטמפרטורה הכי גבוהה שרק אפשר עם גרוב עולמי מוטרף, את הצלילים הבוקעים מנאות המדבר שבפאתי חבל הסהרה ניתן לזהות בקלות על פי הצליל והאקורד האופייני הרפטטיבי (זו מילה שתחזור כאן ברפטטיביות מוגברת…).

הפעם האחרונה שחוויתי ביקור של אורחים משבט הטוארג בואכה הברבריה עד ניז'ר, מאלי והחוף הצפון מערבי של יבשת אפריקה הייתה לפני קצת למעלה משנתיים כאשר בומבינו, או בשמו המלא אומרה מוקטר, אחד מגיבורי הגיטרה יליד ניז'ר שבגיל צעיר מאוד נאלץ להימלט לאלג'יריה, הופיע במועדון בארבי כשהוא סוחף אחריו אולם מלא בקהל "רוחני" שהגיע על מנת לפזז את הצליל הברברי הרפטטבי שלו כמעין מנטרה מוסיקלית כלל עולמית.

אז תיארתי את התחושה האישית שלי כך – "…עלו בדמיוני מראות רחוקים ונשכחים של דיונות חול אדמדמות לאור ירח מלא במדבר אינסופי, סיפורים, סרטים ודמיונות התערבבו יחדיו בין הנסיך הקטן של סנט דה אקספרי והפנטסיות של טרילוגיית "חולית", בין רשמים רחוקים מימי שירותי הצבאי בסיני, טיולי שבת בנאות מדבר אקזוטיות…"

כעת הניעו את דמיונכם ותארו צמד ברברים לבושים בבגדים המסורתיים, הוא, העונה לשם RISSA בחליפה ברברית מבד עדין בצבע אדום שני ופניו עטופים בכיסוי לבן, היא, העונה לשם MAMA WALET  בשמלת ג'לביה אפריקאית המקושטת בעיטורי רקמת עבודת יד הנעה בין הצבע האפריקאי השבטי לבין קריצה לנוסח הערבי מצפון אפריקה ועד הררי תימן, הוא בגיטרת נפח חשמלית המפיקה את אותו צליל שבטי רפטטיבי, היא בריקודים, שירה , יללות שכל סבתא מרוקאית או תימניה הייתה "מתה" להוציא מפיה וקריאות עידוד גלובליות (מהיידה הבלקני ועד יאללה או אי-ווה הערבית  תימנית), איתם בחור ממוצא אירופאי המיטיב לשמור על הקצב באמצעות תיפוף בקחון גדל מימדים, משני צידי הבמה מלווים בגיטרות חשמליות ובס שני נוודים אלמוניים העטויים בכל גופם בשארוולים, עבייות וגלביות בוהקות בלובנן, הצצה לפנים הניבטות מבעד לגלביות מבהירה כי מדובר בחיזוק מקומי בדמות יוסי פיין בבס ואורי בראונר כנרות בחשמלית.

הצליל הראשון שפתח את המופע כבר גרם לקהל להיכנס לטראנס הגלובלי של ריקוד שבטי לאורכו של המופע, במימד אחר ההופעה הייתה אמורה ליטול חלק מחוץ לעיר, סמוך לנגב, בין עצי דקל וגבעות אדמה אדומות וזהובות לאור ירח מלא וכוכבים בוהקים, הרחק מהציוויליזציה האורבנית, מקסימום מדורת שבט המרתיחה קנקני קפה שחור על מצע זרדים של עצי תבלין אקזוטי.

חלקו השני של הערב הוקדש לחגיגת ההשקה של  האלבום Laroz Desert Groove מבית היוצר של חיים לרוז, אלון אמנו קמפינו יחד עם החברים רביד כחלני, אופיר "קותימן" קותיאל ויוסי פיין, שישבו באולפן לפני כשנה יחד עם יונתן לוי, עמית שגיא ועוד מוסיקאים ויצרו אלבום הכולל תשעה קטעים מגוונים בהם בא לידי ביטוי החיבור מחד לצד הייחודיות מאידך של כל אחד מהם לכדי חווית גרוב מדברי הנוצק אל תוך טקסטים עבריים, תימניים, מסורתיים בעטיפה הלוקחת את המאזין למסע גיאוגרפי מהפנט מהררי תימן ומדבריות חצי האי ערב, חוצה את הים האדום דרך יערות אפריקה עד לדיונות החול המאיימות לכסות את חופיה הצפוניים של היבשת השחורה, המוזיקאים, וירטואוזים ומגה טאלנט איש איש בפני עצמו, חוברים במסגרת של חיים לרוז לכדי מעצמת צלילים, מקצב וגרוב שורשי אמיתי הניזון מהמורשת, האדמה, הרוח והמחשבה.

גם פרק לילי זה היה ראוי לו להתרחש בליל קיץ חמים מתחת לכיפת שמיים צלולה הרחק מהלכלוך האורבני, אבל אני לא מלין, הרי בתוך תוכי אני סוג של עצלן שלא יכריח עצמו לקום ולהגיע אל מקומות שכאלו הרחוקים מהאספלט, הבטון והווי-פי…

הקיצר, בסיומו של הערב, כאשר האורחים מאפריקה (האמת הם פועלים מזה זמן רב ביבשת הישנה, אירופה, פריז…) הצטרפו לחברים של לרוז במחווה מוסיקלית אחרונה, יכלו כל סהרורי ונוודי המדבר לעת מצוא (הי היה שם אחד שסחב את כל הבית שלו על הגב…) שחיפשו את נווה המדבר הלילי להכיל את התובנה שלא הייתה זו פאטה מורגנה אלא חוויה אמיתית, לחזור לאוהליהם, בקתותיהם, בתיהם עם לב שלם ונפש טעונה בגרוב עולמי אמיתי שחידש את מצברי הנפש והחיות.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, צילום: אדוה אראל