דיווח מהשטח

לילה לבן בנמל יפו, חגיגת גרוב על כל צבעיו

מנהלת נמל יפו מארחת אירועי לילה לבן במתחם הנמל, 28.06.2012, מהשעה 19:30 ועד חצות – שממל, רמזילך, ריף כהן ולהקתה, חאלאס, ורביד כחלני, היה, התנועע, צילם ומדווח – יובל אראל.

ריף כהן, פרחים, נמל יפו, לילה לבן. צילום: יובל אראל
ריף כהן, פרחים, נמל יפו, לילה לבן. צילום: יובל אראל

אחרי כל המהומות בסוף השבוע, המעצרים, החרמות, הביטולים, האירועים האלטרנטיבים, אני החלטתי להגיע לנמל יפו, גונבה לאוזני השמועה שריף כהן תחבור ללהקת חאלאס לביצוע השיר אינתא עומרי, זה תירוץ מספיק מכובד לצאת מהבית ולהזיז את עצמי לנמל יפו. מה גם שבשנה שעברה ביליתי את הלילה הלבן ואינדי סיטי במחלקת טראומה באיכילוב שבור בכל הגוף תלוי באחיות כדי להזיז את עצמי, לפחות עוזי וספי רמירז ביקרו אותי שלוש שעות לפני החגיגות…

שעת טרום שקיעה, השמיים צבועים בצבעי פסטל רכים, האוויר מתחיל להתקרר, צ'ק סאונד אחרון בבמה המרכזית, אני מתקרב לדק הצפוני, בדיוק על השעון חברי להקת שממל מתחילים לנגן אל תוך השקיעה, אט אט מתחילים להגיע ולהתקבץ אנשים, יש גם קבוצה גדולה של מעריצים מהשכונה בעיר הפרברים שלהם, יודעים את כל המילים ורוקדים את כל הריקודים המיוחדים כולל התנועות השממליות… אורי "מיקסמונסטר" נמצא מאחורי הקהל, הוא דואג לסאונד, תופסים הזדמנות ללבן אירועי סוף השבוע…

שממל, ערב לבן, נמל יפו. צילום: יובל אראל
שממל, ערב לבן, נמל יפו. צילום: יובל אראל

כששממל מתקרבים לסיום המופע וחברי הרכבי ג'אז צעירים מתחילים להתארגן על ציודם אני חותך לכיוון הבמה המרכזית, בירה קרה מהבר בקונטיינר ואני מוכן, ההרכב הראשון שחותך את האוויר הוא רמזילך, סוג של כלי זמר בסגנון רוק, קצת אידיש והרבה קצב וחשמל, הטכנאים שמאחורי הקהל דואגים לפמפם הרבה עשן ואורות לד חזקים, אני נלחם עם המצלמות לחדור את המסך הצבעוני…

רמזילך, רוק חסידי בנמל יפו. צילום: יובל אראל
רמזילך, רוק חסידי בנמל יפו. צילום: יובל אראל

ואז הם עולים, חצי מונטי פיורי, חמישית בלק גורו ועוד חברים, הם הנגנים של ריף כהן, היא עולה הקטנטונת הזו, עוטה על בגדיה מעין גלביה אוורירית בצבע צהוב זרחני, זה הסטייל של קיץ 2012. ריף מבצעת סט ממבחר שיריה, דואגת להכיל את כל הסינגלים האחרונים, כמה שירי אולד סקול משנות השישים, שיר אחד בטריפוליטאית, חגיגה של ריקודים, הקהל המורכב מתושבי תל אביב, הפריפריה וגם השכנים שליד הנמל משני העמים צובאים על גדר הביטחון מול הבמה, הילדים ישובים על הגדר עצמה, שיטיבו לראות, מערום של רמקולי באס אגרסיביים דופק לי ויברציות למעמקי הבטן.

ריף כהן והחברים מהנמל. צילום: יובל אראל
ריף כהן והחברים מהנמל. צילום: יובל אראל

ריף יורדת, חברי להקת חאלאס עולים, יש להם חבר חדש בהרכב, יוסף, הוא גם שחקן תיאטרון, גם מנגן בחליל וגם שר, תיכף נשמע אותו, לאחר פתיח של רוק ערבי כבד כמיטב המסורת של חאלאס, יוסף וריף מצטרפים, כעת ההרכב מנגן את אינתא עומרי, בשביל השיר הזה הגעתי הערב, הוא עובר מצויין, ריף נכנסת לנעלים הגדולות של אום כולת'ום בלי בעיה, נעליים גדולות, זהבה בן כבר נעלה אותן, עכשיו ריף.

רביד כחלני והבנות, הקונטיינר. צילום: יובל אראל
רביד כחלני והבנות, הקונטיינר. צילום: יובל אראל

חאלאס מסיימים, חברי ההרכב של ריף חוזרים, יש לה עוד כמה שירים לשיר, היא מזמינה את הילדים שבקהל לעלות לבמה, היא משתוללת איתם, ילדה בעצמה. עוד מעט המופע מסתיים, אני מקבל הזמנה מחברי להקת חאלאס להצטרף אליהם למופע מתוכנן ברמאלה, אני צוחק "מי יתן לי אישור להיכנס", אולי פעם אוכל לעשות זאת, שמעתי שיש שם מועדונים מעולים, מעניין אם גם שם יש הרכבי אינדי שמינדי כמו בתל אביב… המופע מסתיים, הקהל מתפזר, אנחנו חותכים לקונטיינר, עוד בירה קרה, על הבמה חיים לרוז ורביד כחלני, הנגנים שהיו על הבמה המרכזית מצטרפים אליהם, יש כאן מופע גרוב תימני עצבני ביותר, מסביבי הרבה בנות רוקדות, ריף מגיעה גם כן, רוקדת, חשבתי שתצטרף לכחלני על הבמה, הוא התארח בהשקה שלה, היא הייתה צריכה להשוות, לא יצא לפועל הערב. בחצות חתכתי בחזרה הביתה. לילה לבן, לילה שחור, לילה אפור, העיקר שיש מוסיקה, תודה להנהלת הנמל שאיפשרה לי לצלם ולהסריט.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150982103064654.442536.721654653&type=1&l=742ca93931

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close