על חטאים ונהנים
מופע שבעת החטאים, המסך הלבן, המפשעות ועשרות נשמות יהודים צדיקים. לבונטין שבע, מוצאי יום הכיפורים, 23.09.2015. נכח, תיעד, הסתגף והתחרפן – יובל אראל.
טז: שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע תועבות [תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ. יז: עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי. יח: לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יט: יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
אלו הפסוקים בספרו של שלמה המלך "משלי" המתייחסים אל חטאי האדם, המוגדרים במסורת הנוצרית מאוחר יותר כשבעה במניין- גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלות, גאווה, קנאה ותאוות הבשרים.
על חטאים אלו ובכלל ביקשו אמש גבריאל, ג'ילברט וסתיו יחד עם אילון, שאשא ועמית, הלו הם חברי להקות הגראנז', פאנק ובלגן עברי – המפשעות מצד אחד והמסך הלבן מהצד השני, לכפר, או לפחות למנף באמצעותם ערב התבוססות במצהלות, צהלולים ושאגות ממש מתחת לבר התמים למראה של לבונטין שבע שעות ספורות לאחר שהמוני בית ישראל שברו את צומם באמצעות פיסת דג מלוח, פירורי עוגת דבש וכוס תה או מרק.
על שני הרכבים אלו הרבתי ללהג כאן בבלוג, המפשעות זכו בשנה שעברה להיבחר כלהקה הנבחרת לשנה העברית ואילו המסך הלבן, המהווים את הגרעין המקורי של להקת שעלת נפוצה מסווגים אצלי בקטגוריית הצוות המקומי שיוצר מהלב. ייחודם של שני הרכבים אלו הוא השימוש בשפה העברית בבחינת חיבור אמיתי למקום והסביבה בה הם חיים כדי ליצור מוסיקה הנטולה כל שיקולים זרים מעבר ל- "הי, בואו ונעשה כיף ובאותה הזדמנות גם נדחוף כמה אגרופי ביקורת למי שצריך…".
אמש, אחרי שעה ארוכה של ויכוח עצמי ופנימי האם להתעורר מהנירוונה היום כיפורית ולהתעשת ולצאת להרפתקאה לילית, סחבתי עמי את אחד מהמבוגרים האחראיים לסצנת האינדי שמינדי ויצאנו לכיוון לבונטין שבע על מנת לנער מעלינו את פירורי המיינסטרים האחרונים שדבקו בנו בימי החג הנופלים עלינו החודש, ועשינו דרכנו אל תוך חילופי התאריכים הלילה ולכיוון המרתף המוסיקלי.
קצת לקראת חצות החלה מסע הדיפת החטאים כאשר גבריאל וג'ילברט ברויד מחוזקים בסתיו בן שחר לבושים בחלוקי רחצה נוסח בית מלון חמישה כוכבים בוהקים בלובנם עלו לבמה כאשר הפעם חידוש מוסיקלי, גבריאל מלווה את המופע לא רק במלודיקה ומצילתיים אלא באורגן חשמלי אמיתי, לוקח את הצליל של המסך הלבן יותר קדימה ומעמיד אותו במקום טיפה בורגני כאשר האקורדים מוצאים את עצמם ניתזים מתוך הקלידים החשמליים אל תוך החלל הכהה והדחוס של הלבונטין האפוף בעשן סינטטי המותז מתוך מכונה קטנה במרכז הבמה, כל אלו לא מנעו מגבריאל את הרגעים הכי חשובים של אקסטזה רגשית ומוסיקלית בדרכו להוביל את הליין אפ הכולל מ"מיטב הלהיטים" של המסך הלבן, שירה אפית, טרגי קומית, נוקבת וסמי תאטרלית שצריכה בדחיפות למצוא עצמה מתבצעת באולם קאמרי כלשהו אל מול שורות או שולחנות במעין המופע האוונגרדי, פאנק תרבותי של העתיד. מן הראוי לציין שלא נרשמה אפילו דחיפה אחת מכיוון הקהל שמלמל את מילות השירים בפאתוס ערטילאי.
את חלקו השני של הלילה שאחרי תפסו חברי המפשעות שהתאפקו הפעם לא להשאיר את בגדיהם על הרצפה ולספק לקהל האמיץ והנאמן שלהם את תאוות הבשרים והגרגרנות בדמות קצב תואם לסשן ריקודי פוגו הזעיר אנפין (עובדה של הרגשתי אפילו מרפק אחד בצלעות…) שרוב רובו נסמך על שתיים עד שלוש בנות שדחפו ועוד בחור במסיכה שנזרק לקרשים אחרי כמה לגימות מ – UBER האלכוהול התורן שהמפשעות מקדמים כפרזנטורים…
אחד מרגעי השיא הגיע כאשר המפשעות באו חשבון עם כמה מהחוטאים שדמותם ומעשיהם היוו מעין השראה להפקת המופע, דמויות ציבוריות, נבחרי ציבור ובעלי הון שלכל אחד ואחת מהן הודבק אחד מסעיפי החטאים על פי האמונה של תלמידי ישוע מנצרת, עניין שגרם לי להפנות את ראשי לאחור מעת לעת על מנת לבדוק שהשדים לוציפר, ממון, אשמדאי, לווייתן, בעל זבוב, השטן או בעל פעור אינם מרקדים מאחור בינות הקהל ומחכים לשעת הטרף, למזלם של הנוכחים במרתף כולם היו צדיקים, תמימים והולכים בדרך הישר.
השירים הם אותם שירים, החוויה היא אותה חוויה, והשיא הגיע בסופו של הלילה בדמות מופע מאוחד הדוק ומטורלל של ששת הפרועים יחדיו שהתמקדו באנטומיה בין אישית, בין מינית ובין טקסטואלית לפני שעברו לספר אודות החוויה המסעירה של התעוררות בדירה, של מי הדירה?! אה אה אה…
וואו, האמת, השעה וחצי אל תוך הלילה האפל שחררו את אחרוני קורי השינה מהתנומה היום כיפורית שנעצה את ציפורניה בי והזדככתי לחלוטין, ובשתי מלים – צמצמו רווחים…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו