דיווח מהשטח

בלונדיניות אדמוניות ואחד משלנו

מופע הטריו הניו יורקי Blonde Redhead במועדון בארבי, מופע חימום של דור תורג'מן, אקא Dorj, מועדון בארבי, מוצ"ש, 07.03.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אמביינט וירטואלי, בלונד רדהד. צילום: יובל אראל
אמביינט וירטואלי, בלונד רדהד. צילום: יובל אראל

זה היה טוב, זה היה נכון, זה היה במקום. ערב ההופעות שמשרדו של שוקי וויס ארגן עבור קהל חובבי המוזיקה בתל אביב חתם את ההשתלטות על מועדון בארבי במהלך פורים 2015 ועכשיו הזמן ליצור קואליציה ממלכתית וחברתית לטובת העם, שוקי את שאול הם האלטרנטיבה האמיתית למה שהולך כאן.

האמת, שעד לפני ימים ספורים לא הכרתי את בלונד רדהד כלל, זה קורה, לכל אחד יש מעידות, תקלות וחורים שחורים במסלול ההתהוות שלו, מודה. ואולי בכלל הסיבה לחוסר ההכרה הייתה בעובדה שההזמנה הראשונה להגיע לכאן כחימום לדפש מוד נדחתה על ידם בשל החשש מהעימות עם חיזבאללה במלחמת לבנון השניה, האמת שעד לפני זמן לא רב כלל לא חשבתי שכדאי להגיע במוצאי שבת למועדון בארבי ועדיף לנוח אחרי משתאות פורים, אבל הדור הבא במשפחה שחווה את מופע החימום של בלונד רדהד לפני מספר שנים המליץ שלא אפספס את המופע ובאותה הזדמנות סחט ממני כרטיס במחיר מלא כי מה לא עושים בשביל תרבות לילדינו.

אז ניגשתי להתכונן למופע ונחשפתי למוזיקה טובה, עדכנית, ללא מחיצות, ללא קבעונות, ללא תיוגים, פשוט נכונה באוזן. הייתה זו התכוננות נכונה, התכוננות שחשפה אותי למוזיקה איכותית, בלתי מתפשרת אך יחד עם זאת מאוד מדוייקת.

אמש הסתבר לי שהתחושה שבלונד רד הד פשוט טובים לא הייתה רק נחלתי, מועדון בארבי היה מלא עד אפס מקום, סולד אאוט קוראים לתופעה הזו שגורמת לאנשים שהתעוררו מאוחר לבכות על כרטיסים שכבר אינם, הרגשתי שלא טעיתי כשהחלטתי להגיע.

Dorj, דור תורג'מן, חשיפה בינלאומית. צילום: יובל אראל
Dorj, דור תורג'מן, חשיפה בינלאומית. צילום: יובל אראל

ואכן, מנת הפתיחה שקיבלתי פתחה לי את התאבון ובאותה הזדמנות סגרה לי עם עצמי חשבון אאודיו ויז'ואלי שנותר פתוח משלהי הקיץ האחרון, חשבון שנפתח באחד ממוצאי שבת לקראת סגירת התדר בבית רומנו, בעת שדור תורג'מן נתן הופעה מתוך הוואן של הרדיו פופ אפ, מופע שהושמע מבעד למערכת הרמקולים המקיפים את הקומה השניה בחצר בית רומנו וצליליהם מתערבבים עם המולת הקהל, עובדה שהותירה אותי אז עם חווית מופע מצוין אבל עם תיעוד מחורבן, ממנו הותרתי רק את הויז'ואל.

הפעם כאמור הכל תוקן, מיקום טוב מול עמדת הקלידים של דורג', אשר פתח את הערב בסט בן חצי שעה במהלכו בצע את החומרים מאלבום הבכורה שלו, Waiting For The Crown שהושק על ידי לייבל בריטי, ובבכורה בניו יורק, צלילים הסוחפים אותך לעולם אלקטרוני, אמביינטי, למקומות בהן נמצאים אמנים מקומיים הקורצים אל מעבר לים דוגמת נועם הלפר וגרדן סיטי מובמנט, מקום טוב בעתיד המתהווה בסצנה המוזיקלית, מוזיקה נקיה, סוחפת לאיטה, פתיחת מתאבנים מצוינת, מן הראוי לציין כי החודש אמור לצאת אלבום אי.פי נוסף שלו, סטיי טיונד…

כעת השעה עשר בערב, המופע המרכזי מתחיל, הטריו הניו יורקי, האחים סימונה ואמדאו פצ'ה, מתופף וגיטריסט המצויד בסוללת אפקטים שאת יכולותיהם אטעם מיד, הקלידנית זמרת וגיטריסטית ממוצא יפני קאזו מאקינו, תופסים את מקומותיהם על הבמה, לכל אחד יש מעגל וירטואלי בו הוא מקבע את עצמו, לעתים המעגל נפרץ בלהט המוזיקה והדמויות שהתאורה המעורפלת והעשנה מטשטשים את קווי המתאר שלהם רוב הזמן יוצאות מנקודת העמידה ופורשות עצמן קדימה ולצדדים.

הצלילים, כמו באלבומים להם האזנתי כשהתכוננתי למופע, צליל רפטטיבי עם יללת גיטרות צורמנית ומנסרת המתחברת בשתי וערב עם עבודת קלידים אלקטרונית עשירת אפקטים מלוכלכים שלהערכתי חלקם הגדול הם סימפולים ממוחשבים הלוקחים את המלודיות במעין סחף המעיף אותך לשאנט דווקני המזיז את גופך במקום, את העובדה שהקהל מכיר את הטריו חשתי במהלך המופע כאשר הייתה התעוררות חזקה מול חלק מהקטעים המנוגנים תוך השתתפות בשירה בלבל נמוך אך מספיק חזק כדי לחדור מבעד לאטמי הדיסטורשן שאני מרכיב באופן קבוע כל אימת שגיטרה חשמלית ומגבר מופיעים במערכה הראשונה. המופע נע בין שני קצוות, הראשון של אמדאו מצד אחד של הבמה והשני של קאזו הניצבת בצידה השני של הבמה, השירה, הנגינה הראשית, מתחלקת ומתהפכת לסירוגין ביניהם יחד עם אופי המלודיות והצלילים.

בלונד רדהד, פורצים מהמעגל הוירטואלי. צילום: יובל אראל
בלונד רדהד, פורצים מהמעגל הוירטואלי. צילום: יובל אראל

כל החוויה המעורפלת הזו, החסרה בנקודת אחיזה, הולכת וסוחפת אותך למעין מערבולת של ורטיגו מוזיקלי כאשר בחלקו האחרון של המופע, ההדרן, נשברו ונותצו כל המחסומים כשאמדאו וקאזו נטשו לחלוטין את אותם מעגלים דמיוניים שיצרתי להם על הבמה ונתנו את המהיר יותר, חזק יותר גבוה יותר בסט האחרון שהגיע לשיאו בשיר 23 מתוך האלבום הנושא שם זה, בכלל כשעברתי על רשימת השירים שהוצמדה לבמה במסקינטייפ עבה ניתן היה ללמוד שהמופע הוא כחלק מסבב ההופעות של האלבום האחרון שיצא בשלהי הקיץ – Barragán ששיריו היוו הליבה במופע כשהם מעוטרים בחומרים החשובים והנכונים מהאלבומים האחרים.

ליין אפ: Barragán, Lady M, Falling Man, Hated Because of Great Qualities, Love or Prison, Mind to Be Had, No More Honey, Doll Is Mine, Melody, Not Getting There, Bipolar, Dripping, Spring and by Summer Fall. הדרן: Here Sometimes, The One I Love, Defeatist Anthem (Harry and I), 23.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות ממופע החימום

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע הראשי

וידאו

 

 

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close