גבע אלון מדבר איתנו

מופע השקת האלבום "תהיי איתי" של גבע אלון, מועדון בארבי, ליל חמישי, 22.01.2015, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אלו המילים הראשונות שעלו בראשי לאחר ההאזנה הראשונה לאלבום – "גבע אלון, אחד היוצרים והמלחינים המוכשרים בארץ, עם אלבום שכל כולו פנימיות וזיכרונות ילדות, האלבום הראשון בו פונה גבע לכאן, בשפה העברית…עצמו את העיניים והאזינו, פשוט האזינו…"

וכאשר התאוששתי ממשב המוזיקה והתמלילים הראשוני ישבתי וכתבתי פסקה נוספת – "אחרי קריירה ענפה במשך 15 שנה שהניבה שישה אלבומים והופעות רבות בארץ ובעולם חוזר גבע אלון, אחד היוצרים והמלחינים המוכשרים בארץ, עם אלבום שכל כולו פנימיות וזיכרונות ילדות, האלבום הראשון בו פונה גבע לכאן, בשפה העברית, לנופי ילדותו ומשפחתו, אלבום ששיריו נכתבו בידי גבע, חלקם יחד עם עמיר לב שהפיק מוזיקלית, קחו את האלבום אתכם, צאו לצימר או בקתת עץ בצפון החופשי, הבעירו אש בקמין, השתרעו על שמיכת צמר עבה או אפילו פרוות דב אם תצליחו, השענו לאחור בזרועות מאחורי הראש המונח על גבי פוף מעור, יין אדום בבקבוק לידכם, עצמו את העיניים והאזינו, פשוט האזינו…"

כי אחרי שנים רבות במהלכן חפר לנו גבע את עוצמות צליליו בשפת ניכר, עם מפלי גיטרות אקוסטיות וחשמליות, עם פרצי צלילים החודרים מבעד לרקמה הרכה של הגוף היישר אל תוככי הנשמה, הפעם הוא באמת כיוון אלינו ולא אל אף אחד אחר, כי אחרי כל השנים הללו במהלך ביסס את מעמדו ותדמיתו כרוקר פולק איכותי הוא פורש בפנינו, קהל הבית האמיתי שלו, את חוויות הילדות והזיכרונות בשפה השגורה בפינו, במראות שרק אנחנו, ישראלים החיים כאן היום ופעם, יכולים להכיל, להבין, ולשייך.

זו לא רק תובנה שלי, שלכם, גם גבע עצמו הבין זאת, שורשים, כאשר פנה בקריאה לציבור המאזינים ליטול חלק כלכלי בהפקת האלבום באמצעות פלטפורמת HeadStart, כך הוא הצהיר אז, בשולי הקיץ האחרון – "לאורך כל הזמן הזה, התפתחה אצלי תחושה חדשה. משהו שלא הכרתי. אולי משהו ששכחתי שהיה בי. עשיתי כבר הרבה אלבומים, כל אחד מהם משקף נקודה בזמן בשבילי ואני מאד גאה בהם. אבל עכשיו אני מוצא את עצמי חושב שהם היו כמו חזרות לקראת המופע המרכזי ושהאלבום הזה הוא בעצם האלבום הראשון שאני עושה. כמו תסריט שמישהו כתב מראש ואני רק מטייל בתוכו בחוסר מודעות."

אז מה היה לנו אמש? שם באולם של מועדון בארבי התל אביבי, קרוב לאלף איש ואישה, צעירים יותר וצעירים פחות, התקבצו כדי לחוות את גבע אלון וחברי ההרכב המלווה הכולל את יפתח שחף בגיטרה חשמלית, צוק דבוסק בגיטרת בס, אמיר פרי בגיטרה אקוסטית וכלי הקשה ואסף רייז על התופים, אשר עלו בדיוק בשעה 22:00 על בימת המועדון וללא אקטים מיותרים כמופע חימום או מילות ברכה ותודה פתחו את המופע בביצוע מצוין ומלא חשמל עם השיר התשיעי מתוך האלבום "קול קורא" וכאן נשאלת השאלה, במבחן התוצאה, מבחן המלודיה, הסגנון, הנגינה והיצירה אין הבדל של ממש בין גבע השר באנגלית ובין גבע השר כעת בעברית, המבחן היחידי כעת הוא מבחן האמינות, האם המסר שגבע משדר בשפת אמנו שווה משקל למסרים ששידר בשפה אחרת? והתשובה כרוכה ומורכבת בחיבור של גבע עם טרובדור מילים ומנגינות מקומי נוסף, עמיר לב, המהלך לצידו של עמיר שנים רבות, שהיווה מעין משקל נגד, עוגן עברי, מראה שמנגד ועזר להכיל את התובנות לכללי וחוקי השפה העברית, באשר בחלק גדול מהשירים שבאלבום, מעבר להפקה המוזיקלית עצמה, לעמיר לב יש זכויות בשיבוץ המחשבות והמילים לכדי תמלילי שירה אותם ציפה גבע בלחניו.

אני חושב שאת התשובה לשאלה הזו נתתי כבר בפסקה הפותחת את הפוסט הזה, האזינו, פשוט האזינו. ואני האזנתי, בין פריים לפריים במצלמה, החוויה של פולק רוק עברי מלוכלך, פרוע, חופר, סוחף, נוגע בנימים, אסוציאציות, זיכרונות שיכולים להיום גם שלך, פורש את שירי האלבום אחד אחד ומזמין את שותפו ליצירה וחברו עמיר לב לבצע ביחד כמה מהשירים  של עמיר, "עננים שחורים" מאלבומו החשוב "פעם בחיים" ו"חבק אותי" מאלבומו השני" ולדואט באחד השירים המשותפים שלהם מהאלבום החדש של גבע – "ים שקט", גבע מקנח את חלקו הראשון של המופע עם "אבא" אחד מהשירים היותר נוגעים בנימי האישיות והזיכרונות, מתפרשים לליבם של כל הנוכחים, שיר שיכול לגעת באופן אישי ברבים מאוד, מראות, הדמיות, תעתועי זיכרונות אישיים ומשותפים כאחד…

איך שהזמן רץ, תריסר שירים וההרכב יורד, רק על מנת לחזור שוב, הפעם גבע עולה לבד ופותח את חלקו השני של הערב, או ההדרן המתמשך בשיר נוסף מהאלבום "שנינו זה לא סתם" רומנטיקה אישית המעורבת בזכרונות של פעם עם הווה עכשווי, אהבה. אבל אי אפשר לקבל מופע של גבע אלון בלי חומרים מוקדמים, כעת מצטרפים חברי ההרכב בשנית לסדרת קטעים מתוך אלבומי האנגלית, חפירת גיטרות ההולכת ומתעצמת, יפתח שחף בגיטרה החשמלית מהווה עזר שכנגד מצויין, הם חולקים ביניהם את התפקידים בגיטרות, ליווי, יציאה קדימה, קטעי סולו והלאה, הקהל מזהה את החומרים ומצטרף לשירה, כאילו ושיעור העברית, מדורת השבט, כבתה לכמה רגעים ושוב פורצים גבולות ויבשות, למוזיקה אין גבולות, וכשהיא טובה היא גם נשארת רלוונטית מתמיד, תמיד כתמיד. נגיעות בהרכב המיתולוגי  "The Flying Baby", נגיעות באלבומים קודמים, כמעט שעתיים תמימות של מופע בלתי פוסק, וכשזה נגמר אחרי הדרן כפול נוסף, שנוגע ישירות באלבומו הראשון Days Of Hunger, אתה לא ממש מאמין ומחכה שגבע יחזור פעם נוספת לבמה, רק אורות השנדליר הענקי במרכז האולם מבהירים לך שזהו, החלום תם, תתקפל הביתה…

ליין אפ: קול קורא, כוכב אחר, האור בחשכה, מדף לדף, רמת גן, חורף, תהיי איתי, הכפתור אפור, עננים שחורים (עם עמיר לב), ים שקט (עם עמיר לב), חבק אותי (עם עמיר לב), אבא. הדרן ראשון: שנינו זה לא סתם, Days of hunger, Come race me, Indian friend, The wind wispers, She calls my name. הדרן שני: Relaxation.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו