יום שלישי, אוקטובר 27, 2026

הסיפור של יפעת אורגד

מופע השקת אלבום בכורה "רק טוב" ליפעת אורגד, תאטרון תמונע, אורחים – ליאור צורף זרגרי, אדם בן אמיתי, דניאל סלומון, שני 29.12.2014. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

יפעת אורגד, חלמה והגשימה. צילום: יובל אראל
יפעת אורגד, חלמה והגשימה. צילום: יובל אראל

מה הייתם חושבים אם הייתם שומעים אסופת שירים שהנרטיב המוביל בהם מתמקד באכזבות של אישה מבחורים הדופקים לה ברזים, מפלרטטים עם אחרות מאחורי ואף לפני גבה – "אז איך קרה שיצאתי תמימה, לא הצלחתי לראות את התמונה המלאה…", מספרים לה סיפורי שקל תשעים,  בנוסח "אני צריך קצת חופש, אני צריך לחקור את עצמי…", "הכל היה יכול להיות אחר…כבר הייתי עושה מהלך לכיוונך…אם לא הייתה לי משפחה…" ורגעי ההתפקחות "לא זה כבר מאוחר, הרבה עבר והשתנה…", "אני סולחת כי אין ברירה, הלב מרגיש לי הרבה יותר רע…" והתובנה לבסוף "זה פשוט מאוד, יציאות, מסיבות, מסעדות יוקרה…ונ.ב. אני גם רווקה".

אני שמעתי, פעם, פעמיים, חשבתי, מסכנה, החיים לא האירו לה פנים, לא בתחום הרומנטי, החליטה לשפוך הכל החוצה, סוג של תרפיה, אבל לא הרפתי, התחלתי לחפור ומצאתי דברים אחרים לחלוטין, כי יפעת אורגד, התמלילנית, מלחינה וזמרת שהשיקה אלבום בכורה בנימה אופטימית "רק טוב" אך עם תכנים די אומללים\עצובים בתוכנם, היא סוג של סופרת בדיות, דקות ספורות לפני שעלתה מעל הבמה בתאטרון תמונע על מנת להופיע ולחגוג את השקת האלבום תפסתי אותה בחדר ההלבשה ושאלתי אותה נוקבות – "מה הסיפור הזה עם התמלילים האומללים? אני יודע שאת חיה בזוגיות עם איתמר, הבעל שאת אוהבת, אני יודע שיש לך ילדים, האלבום הוא במקום אסופת סיפורים קצרים?

יפעת חייכה והנהנה בראשה, כן, מדובר בסיפורים קצרים, שכתבתי בזמנים שמצאתי רגע הפוגה מהפעילות היומיומית.

יפעת אורגד וליאור צורף זרגרי. צילום: יובל אראל
יפעת אורגד וליאור צורף זרגרי. צילום: יובל אראל

אז אחרי רי לוקיישן כדבריה לקליפורניה בעקבות לימודי בעלה ולאחריהם עבודה בהיי טק ובחברה המפעילה את הרשת החברתית לינקאדין, עם הילדים וכל המסביב הכרוך, לאחר שנגעה בתחום המשחק בבית הספר של  ענת ברזילי, לאחר שהחליטה ביום בהיר אחד לקום וללמוד מוזיקה ברימון, הגיע הזמן ליצוק את כל היכולת הזו וכל השירים שכתבה והצטברו לכדי אלבום, יפעת יצרה קשר עם דניאל סלומון שנטל על עצמו את ההפקה המוזיקלית, העבודה המשותפת של יפעת ודניאל נמשכה קרוב לארבע שנים והובילה לאלבום בכורה המאגד בתוכו 11 יצירות שאת תמליליהן ולחניהן כתבה יפעת, השוזרות בתוכן הומור לצד מסרים מהחיים.

אורח - אדם בן אמיתי לצד ירון זיו. צילום: יובל אראל
אורח – אדם בן אמיתי לצד ירון זיו. צילום: יובל אראל

האלבום היה מוכן כבר בקיץ האחרון, אולם המלחמה גרמה לדחיית תכניות וכך הגענו לחורף כדי לחגוג את השקתו, יפעת עולה לבמה באולם תאטרון תמונע המלא עד אפס מקום במכריה, משפחה קרובה ורחוקה, חברים וחברות שלה, של הבעל וגם הילדים, קהל ביתי, נראה שאני הזר היחידי כאן. עם ירון זיו בגיטרת בס, קובי משעל (המורה של יפעת מרימון…) בקלידים ויואב פינקלמן על התופים, הגישה יפעת אורגד אסופה משירי האלבום לצד ביצועי מחווה לשירים כ"אדם צובר זכרונות" שכתבה המשוררת יונה וולך לצד שירו של שלום חנוך "היא תיקח אותך", גם אורחים רבים היו במופע, החל מליאור צורף זרגרי שהצטרף לדואט בשיר "נאמר שלום" מתוך האלבום", אדם בן אמיתי שהצטרף עם הגיטרה החשמלית לשיר היחיד בשפה האנגלית שבאלבום "I WILL HOLD YOUR HAND" וממש בסיום הוזמן המפיק המוזיקלי של האלבום, דניאל סלומון, אשר גם הצטרף ליפעת בשיר "רבות הדרכים" שכתב והלחין, המוכר בביצוע המקורי עם דנה עדיני (רספקט) ואף פינק את הקהל בביצוע סולו ללהיטו הגדול "אהבה"…

יפעת אורגד ודניאל סלומון. צילום: יובל אראל
יפעת אורגד ודניאל סלומון. צילום: יובל אראל

בגדול, כשנדמו הדי הצלילים, הקהל הרב התפזר לדרכו, אני עשיתי את דרכי הביתה, חשבתי, כמה אומץ, תעוזה ונחישות זקוק אדם, לכתוב, להלחין, לעבור את המסלול הכלל לא קל של הפקת אלבום, לחגוג את השקתו, לחוש שהנה יצרת עוד דבר מה בחייך וכלל לא להיות בטוח שאכן זהו מסלולך מעתה והלאה בחיים, אינני רואה את יפעת פוצחת כעת בקריירה של זמרת המשיקה סינגלים ולהיטים מידי שני וחמישי, ממלאה אולמות רבים ברחבי הארץ וקהל המלווה אותה במסלול, אני רואה אשה, אמיצה, שחלמה, העזה והצליחה להגשים משאלת לב, אך אינני רואה אותה נרתמת כעת אל תוך העולם, הסצנה הזו בכל כוחה, כי יש קריירה בארץ רחוקה, יש ילדים הזקוקים להשגחה, יש עניינים נוספים בחיים הדוחקים את האמנות והתשוקה ליצירה לעיתים הצידה, אם אתבדה, הרווח כולו של יפעת ושל המאזינים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע (צילום יובל אראל)

וידאו (צילום שילי אראל)

 

 

 

 

 

הכי חדשים

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

הערה 1

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא