דיווח מהשטח

קיבוץ גלויות

רשמים, מראות וקולות מערב הליין הג'נדרקווירי "דראג ברה"מי-מזרחי" במועדון מחוגה 10, חמישי, 25.09.2014, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל

מאמא גנוש, גיילורד רוטשילד, רותם דדון וז'אנה ד'ארק. צילום: יובל אראל
מאמא גנוש, גיילורד רוטשילד, רותם דדון וז'אנה ד'ארק. צילום: יובל אראל

במסע המתמיד אחר השוליים המוזיקליים בעיר העברית הראשונה נזכרתי בביקור שערכתי לפני שנים בבריסל, בלגיה, במועדון לילה מפואר בו אפשר לשתות ולאכול ולחזות במופע דראג, גברים המתחפשים לנשים, ונשים המתחפשות לגברים, ואין מדובר בסתם תחפושות, אלא בכניסה ממשית לדמויות מוכרות מעולם המוזיקה וביצוע שירים בסגנון "ליפסינק" ממיטב הלהיטים של אותם ואותן דמויות, דיאנה רוס והסופרימס, טינה טרנר, מייקל ג'קסון הצעיר ועוד שמות חמים ולוהטים של אותם זמנים, אתה מביט ומאזין, בתוך תוכך אתה יודע שאלו שחקנים והשירה מוקלטת אולם המאמץ שהושקע במופע גורם לך להיכנס לאשליה לרגע, כאילו והנך צופה ומקשיב למקור, וזהו כל העניין, להתמכר לאשליה..

הרעיון אומץ גם בארץ, באותן שנים פגשתי בדמויות שכאלו במועדון של הקהילה הגאה בקרן הרחובות בן יהודה ומנדלי, הוא התהדר בשם המפורש "מועדון התאטרון" אך היה למעשה רחבת פיזוזים לאוכלוסייה ששמרה על צביון נוצץ ומרתק ומעת לעת התהדרו א- נשותיה בנוצות ופרוות ניילון במופעי קברט קצרצרים, עניין שהלך והתפתח עם השנים עד ההגעה למיינסטרים הטלוויזיוני בדמות אותן דמויות של "בנות פסיה" ומאוחר יותר ההרכב "פאות קדושות", דמויות כקיי לונג, רמה רימינג, מיס לילה קרי וציונה פטריוט אשר זכו אף הם לחשיפה וחלקם\ן ערכו סבבי הופעות מעבר לים…

פרסומת

הסצנות "הקווירית" ו"הג'נדרקווירית" בארץ די סגורות ואינטימיות, הציבור המהווה את גרעין הקהילה הלהט"בית – טרנסג'נדרית לא מתלהב\ות בלשון המעטה להכיל אוכלוסייה סטרייטית באירועיה הייחודיים, מסיבות שונות, עיקרן הוא מניעת הטרדות של גברים שאינם מקבלים את האחר, במקרה זה האחרות. אך הזדמנות שנפלה בפני להגיע לאירוע שכזה ולחוות מופע דראג נוסח המאה העשרים ואחת איננה דבר שיש לוותר עליו, במיוחד שהליין המקיים את מפגשיו אחת לחודש לערך במועדון מחוגה 10 (אקס ברווז) מתמקד בתערובת של רוסית ומזרחית כנושאים עיקריים לביצוע וחיקוי.

אמש, בערב הראשון של השנה העברית החדשה, הגעתי לאותה סמטה מכוערת ועלובה, מחוגה, מה שנקרא השוליים המערביים של פלורנטין, בין נגריות ומחסנים ביום לאסופת מועדונים בלילה נמצא המועדון המהווה מעת לעת מקום מפגש לנשים וגברים המבקשים\ות לקיים מסיבות הכוללות את סצנת הדראג קינגס ודראג קווינס המקומית, באווירה נינוחה ועולצת, הדמויות בעלות שמות מעוררי מחשבה במכוון, תוך משחקי מילים וכפל משמעויות – ג'ון ד'ארק, גיילורד רוטשילד, גולאג-בוי, שון בייטס, כריסטינה ז'ידובקה, דייק בראנט, ליידי מרי –  עולות זו אחר זו על הבמה הקטנטונת לביצוע "תזמורת בצורת" של שירים ברוסית, צרפתית ועברית, בסגנונות הנעים בין פופ שמאלצי למוזיקה ימתיכונית. האווירה לא מחייבת, לעתים יש חריקות בביצועים, באשמת מערכת ההשמעה, הדמויות על הבמה עושות כמיטב יכולתן, הן השקיעו זמן ואימון בשירה ותנועה, לקחו ברצינות את החוויה של שלושת הדקות לערך מול הקהל הביתי כאילו והיו מעל בימת אפולו או אולימפיה באירופה, אולם באופן כללי האווירה גולשת יותר לכיוון מסיבת כיתה ד' ומשאירה אותה במיקום הגיאוגרפי והתחושות הנכונות, הכל משחק, חוויה לרגע המעלה חיוך לצד מחיאות כפיים כהערכה על המאמצים שהושקעו.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: חני כבדיאל

פרסומת

לחצו לצפייה בביצוע  של ז'אנה ד'ארק לשיר " Черный кот" בפייסבוק

לחצו לצפייה בביצוע של כריסטינה ז'ידובקה לשיר " Ах мамочка,на саночках" בפייסבוק

לחצו לצפייה בביצוע של קארולין לשיר "עוד יהיה לי" בפייסבוק

לחצו לצפייה בביצוע של גיילורד רוטשילד וז'אנה ד'ארק לשיר "עד סוף העולם" בפייסבוק

לחצו לצפייה בביצוע של מאמא גנוש, גיילורד רוטשילד, רותם דדון וז'אנה ד'ארק לשיר "עמליה" בפייסבוק

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: