דיווח מהשטח

פרויקט הרחוב של באלו

מופע השקת אלבום בכורה – ""STREET KIT PROJECT  לדב "BALU " רוזן, תכלס בר, אורחים, אוהו, היו הרבה…חמישי, 19.06.2014. הציץ, תיעד ומדווח – יובל אראל.

באלו, דב רוזן, מתופף. צילום: יובל אראל
באלו, דב רוזן, מתופף. צילום: יובל אראל

הסיפור שלי עם דב מתחיל כמה עשרות (!) שנים לאחור, (עוד לפני שהוא נולד בכלל), אז, כשהייתי נער בתל אביב של שנות השבעים במאה שעברה, בצנטרום של הפיילה, בכיכר מסריק, היכן שחנויות התקליטים היוו את המוקד לסצנה המוזיקלית המתגבשת, כעובד הראשון בחנות התקליטים המיתולוגית "פאז", בעל העסק, אברי רוזנטל, היה עסוק עוד בפריטה על גיטרה אקוסטית בשירים של ג'ימס מארשל הנדריקס עליו השלום, הוא אפילו לא חלם שדב רוזן, אחיינו שייולד כמה עשרות שנים מאוחר יותר יהפוך לאחד המתופפים הראויים כאן בסצנה המקומית.

דב, אותו פגשתי לראשונה בהופעה של להקת the Angelcy עוד בצעדיה הראשונים, כשהסצנה המקומית לחשה את שמה מפה לאוזן, הצליח לחבר איכשהו ביני כיום לנער של שנות השבעים אצל דודו בחנות התקליטים, חיבור שאף הוביל באמצעות הרשת החברתית לחידוש הקשר עם אברי, מי שהיה שם כשהכל החל. דב סיפר לי שחלק גדול מאוד מהחינוך המוזיקלי שספג כילד הגיע מהדוד.

פרסומת

כיום, אחרי שנים של נגינה על הבמות הגדולות עם הרכבים ולהקות כ RedBand, the Angelcy וגם לא דובים, החליט דב לנטוש את ההרכבים על מנת לנסות ולהגשים חלום ישן – נגינה ברחובות.

תוף, זה כל הסיפור. צילום: יובל אראל
תוף, זה כל הסיפור. צילום: יובל אראל

הוא יצר לעצמו "סטריט-קיט”, מעין סט הקשה נייד שבנה מעגלה, דליים ופחים ויצא החוצה על מנת לטעום מהחווייה השונה לחלוטין ממה שהכיר עד אז. התגובות שלא אחרו להגיע היו מצויינות, חברים התקבצו סביבו, ראפרים ורקדני ברייקדאנס הצטרפו להופעה, כל ההתרחשות משכה קהל רב, ביניהם אף מוזיקאים כגל תורן (מרסדס בנד) ושלומי ברכה (משינה) שקלטו את ההתרחשות ונשארו לחזות במופע.

מפה לשם ארז עצמו דב עם הציוד וטס לאירופה, את הנגינה ברחובות אירופה הקפואים בחורף דב לא שוכח, הם היוו אחד מבתי הספר המוזיקליים החשובים ביותר שאמן יוצר ומבצע יכול לחוות.

פרסומת

את החוויה הזו לקח דב כדי ליצור לעצמו את תעודת הזהות המוזיקלית הכי כנה שאמן יכול לייחל לה – הפקת אלבום בכורה אישי הסובב סביב הרעיון הבסיסי – הסטריט קיט, בשילוב שלוש התשוקות הגדולות של דב  – תיפוף, הפקה מוזיקלית וגילוי כשרונות. הוא גיבש ביחד ולחוד מעל עשרים מוזיקאים, חלקם מהארץ וחלק מהעולם, על מנת ליצור עולם מוזיקלי בלתי מתפשר של חופש, צבעוניות וחדוות חיים.

אלבום הבכורה של דב המכנה את הפרוייקט הנוכחי BALU  על שם הדב המוזיקלי מסרטו של וולט דיסני על מוגלי וחברים בספר הג'ונגל נקרא בפשטות STREET KIT PROJECT, הוא כולל שבעה טראקים המגדירים אותו כאלבום EP ומנגנים בו שמות רבים שחלקם הגדול מוכר בוודאי למבקרי הבלוג הקבועים – ארז טוביאנה, איתי פריד, אודי רז, איתי קאופמן, נדב לזר, אורי מרום, ועוד רבים וטובים.

 

הצלילים המבצבצים מתוך האלבום לוקחים אותך היישר לרגע הזה שאתה מזיז את הגוף, יש שם רגעים שאתה יכול לאמר פשוט "אהה, באלו הולך ללמד את חברי הפרודיג'י איך המוזיקה שלהם צריכה להישמע", רגע אחר אתה מתנסח אחרת "ספר הג'ונגל קם לתחיה, עוד רגע עדת בבונים תפזז בין ענפי העצים ותחטוף אותך אליהם למעלה לאמירי העצים"…וברגע שאחרי הכל אתה מבין שדב רוזן יצר כאן אלבום מצויין.

אמש ערך דב מופע השקה חגיגי לכבוד האלבום בתכלס בר, סוג של פינת הופעות בקומפלקס הענקי של מפעל הטקסטיל הנטוש ברחוב בר יוחאי בו ביקרתי במספר הזדמנויות.

נגנים סומים בחשיכה. צילום: יובל אראל
נגנים סומים בחשיכה. צילום: יובל אראל

בפני קהל רב שכלל חברים, עמיתים מוזיקליים ובני משפחה הציג דב רוזן את האני מאמין המוזיקלי שלו במספר סטים מוזיקליים שנפתחו עם ה"מיקרו-קסטרה", מדובר בארבעה נגנים שעיניהם מכוסות ועליהם מוטל ליטול חלק במעין ג'אם סשן של מוזיקה מאולתרת כאשר הכל ממוקסס תוך כדי הביצוע באמצעות נגיעה עדינה בראש בידי מנצח ההפעלה עצמו דב רוזן. המג'מג'מים – איתי פריד עם גיטרה חשמלית, גיטרת בס ושירה. יהב מור בקלידים ושירה. אודי רז בסוזפון, טרומבון ושירה. איתי קאופמן בכלי הקשה, צ'רנגו ושירה.

המשכו של הערב הוביל למופע חד פעמי המחבר בין השירים של רותם בר אור מהאנג'לסי יחד עם המקצבים והאפקטים של אלון כרמלי, הצלילים של אורי מרום בכלי הנשיפה – חליל וקלרינט, וכמובן מערכת הסטריט קיט שדב "באלו" רוזן הפעיל במהירות כשהעיין לא מספיקה לרדוף אחר מקלות התיפוף ההופכים בעיני הצופה לחבילת מקלות הרצה באוויר ויוצרת מראות נפנוף דמיוניות.

הפרק השלישי בחגיגה המוזיקלית הוביל את דב יחד עם אמיר שמש ומא תן ליצור סשן אלקטרו טרייבל מרקיד ומוטרף שהוביל את הנוכחים במקום להתחיל ולפזז, צלילים שהם לא פחות מההתרחשות באלבום…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. נהדרים: המוסיקה והפעילות של דובי – שהכרתי לפני שהוא הכיר ת'צמו ונהדר גם מפעל החיים של יובל, שאני הכרתי לראשונה כילד צנום ומוכשר

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: