דיווח מהשטח

עם גבינה בכיסים וגיטרה

מופע השקת האלבום "גבינה בכיס שלי" של עוזי רמירז פיינרמן במועדון בארבי. שבת 03.05.2014. נכח, חגג, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"בילוי נעים" אתר התרבות החדש.

עוזי רמירז פיינרמן, חגיגה. צילום: יובל ושילי אראל
עוזי רמירז פיינרמן, חגיגה. צילום: יובל ושילי אראל

בסופו של המופע אמש, כאשר טיפסתי לגלרייה מעל הבר במועדון בארבי והשקפתי על הקהל הרב שמילא את המועדון כדי לחגוג עם עוזי "רמירז" פיינרמן את השקת אלבומו החדש "Cheese In My Pocket" עברה בראשי מחשבה, הי, בעצם אין זו הפעם הראשונה שעוזי מופיע אל מול קהל רב כל כך, נזכרתי באותו מופע לפני מספר שנים בפארק הירקון, כאשר עוזי ניצב על הבמה אל מול כמה עשרות אלפי אנשים בעת שניגן כגיטריסט המלווה את ריף כהן ש"חיממה" את המופע המרכזי של לא פחות מאשר "רד הוט צ'ילי פפרז", כן, חשבתי לעצמי, אבל הפעם זה שונה, לא סתם שונה, אפילו שונה מכל הפעמים שעוזי בעצמם עמד על הבמה הזו, בבארבי, במופעי סולד אאוט רבים, מתחרע עם הגיטרה שלו ורעמת השיער והזקן, אפילו במכנסי ספורט קצרים בלבד לגופו, בטח שהפעם זה שונה, כי הערב כל הקהל הענק הזה הגיע למטרה אחת בלבד, לראות ולכבד את עוזי רמירז פיינרמן, המוזיקאי, גיבור הגיטרה.

על עוזי עצמו הכברתי מילים כאן בבלוג בכמות שמספיקה למלא כמה עמודי עיתון בסיבוב או שניים ויישארו עוד כמה אותיות לשלטי חוצות, את האוסף הכי גדול של מילים דחפתי כאן, בכתבה המכתירה את עוזי בליגה של גיבורי הגיטרה, בזכות, לא בחסד.

עוזי, בארבי, גבינה בכיס. צילום: יובל ושילי אראל
עוזי, בארבי, גבינה בכיס. צילום: יובל ושילי אראל

האמת, השנה האחרונה הייתה אחת הפוריות ביותר עבור עוזי, רק בקיץ האחרון חגג עם חברי הרכבו "האחים רמירז" את השקת אלבומם האחרון "Who?You!", אמנם לא במועדון בארבי אלא בבית נוסף שלו, באוזןבר, אל מול קהל רב שהצטופף באולם הצר והארוך.

חצי שנה קודם לכן הכריז עוזי על מבצע גיוס הון מההמון בדרך להפיק אלבום נוסף, הפעם אלבום סולו אולם מהסוג האחר, אלבום שבו עוזי מעבר לנגינה כתיבה ושירה הוא מכהן אף כמנצח, מעבד ומפיק את שיריו עם שורה ארוכה של מוזיקאים, כאלו שנגנו לצידו לא פעם, המתחלקים לשתי קבוצות – סקציית כלי הנשיפה והרכב המיתרים הקאמרי.

רמירז, הערב כל הבארבי זה לכבודו. צילום: יובל אראל
רמירז, הערב כל הבארבי זה לכבודו. צילום: יובל אראל

זו הייתה יריית הפתיחה לדרך הארוכה שהגיע אמש לקו הסיום במופע עשיר רווי בצלילי האמריקנה האופייניים לעוזי אך המעוטרים, מעובדים ומועשרים בהפקה מסוגננת ומקצועית שהכתירה את גיבור הגיטרה בתואר מוזיקאי מקצועי המתמודד עם יצירה הנפרשת מעבר לרוקנ'רול המלוכלך הקצבי והשורשי ומציבה אותו בשורה אחת ארוכה של מוזיקאים שלא פחדו להכניס את המוזיקה התזמורתית אל הסצנה העכשווית, כמדומני שהראשון שנגע בכך היה אף הוא מגיבורי הצלילים שלי, ג'ון לורד המנוח מדיפ פרפל…

 

אין מצב להתחיל לתאר ולנתח את השירים, הקולות והצלילים, אמר במשפט אחד שינסה לתמצת את ההתרחשות – עוזי רמירז פיינרמן הוא גיבור גיטרה בלתי מוכתר, אמש הכתר הוענק לו בידי הקהל שחש אליו אהבה והערכה.

מי בנגינה? יאיר וורמוט – קלידים, אלון לוטרינגר – בס, טל תמרי – תופים. תזמורת תוספת הגבינה: ספי רמירז – חצוצרה, שלומי אלון – סקסופון וחליל, יאיר סלוצקי – טרומבון, יובל "טובי" זולוטוב – טובה, חן שנהר – כינור, איה לי רומן – כינור, נועם חיימוביץ' ויינשל – ויולה, אביגיל ארד -צ'לו.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close