חדשות הסצנה

או סקנדל או פסטיבל…

טקס הענקת פרסי אקו"ם בתחום המוסיקה הפופולארית לשנת 2013, תאטרון גשר, יפו, 03.02.2014 התקיים תחת הרעש התקשורתי סביב הצהרתה של אחינועם ניני לגבי אריאל זילבר, והסתיים עם קריאתו של זילבר לפרק את אקו"ם. כל הפרטים, התמונות והקולות – מגישים יובל ואדוה אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת, באתר "בילויים", ובאתר "בילוי נעים" .

אריאל זילבר, לקח את הקופה. צילום: יובל אראל
אריאל זילבר, לקח את הקופה. צילום: יובל אראל

הבהרה – לא מביע דעה לכאן ולשם, לא ימין ולא שמאל, פוליטיקה זה למושחתים, אידאולוגיות הן לחולמים, אני מוכן להתייחס ברצינות לאלו שמטרתם לשמור על כדור הארץ לדורות הבאים. בגישה זו וכמי שמסקר בשנים האחרונות את הסצנה המוזיקלית בארץ אני נכנס לטקס השנוי במחלוקת וכל עלילותיו, ועוד בקטנה, סוג של גילוי נאות – אני די בן בית בבית היוצר, מפעל לרווחת האמנים של אקו"ם.

כמידי שנה מעניקה אקו"ם, האגודה השומרת על זכויות היוצרים בישראל, פרסים ליוצרים וליצירות בולטות במוסיקה בישראל כחלק מפעילותה לתמיכה ועידוד היצירה.

מבין מאות היצירות המוזיקליות הישראליות שראו אור השנה, בחרו חברי ועדת השיפוט –  תלמה אליגון – רוז, אביב גפן, סגיב כהן, פיטר רוט ויורם רותם, להעניק את הפרסים להישגי השנה במוזיקה למוזיקאים עידן רייכל, אביתר בנאי, יונתן רזאל, תמיר מוסקט, הדג נחש, אחינועם ניני וגיל דור, גיא ויהל ועוד.

אביתר בנאי, אלבום השנה. צילום: יובל אראל
אביתר בנאי, אלבום השנה. צילום: יובל אראל

בנוסף החליטו חברי דירקטוריון אקו"ם –  עובד אפרת, מירית שם אור, אלי אברמוב, מרגלית מתתיהו, יוסי מר חיים, רונלד קול, חיים קינן, רויטל פור ודליה רבין, להעניק פרסים על מפעל חיים לאריאל זילבר ויוסי גמזו.

כידוע הכריזה בשבוע שעבר אחינועם ניני כי היא מדירה את רגליה ומוותרת על הפרס מטעם הדירקטוריון ונימקה זאת בין היתר מהטעם שאריאל זילבר, לדבריה ניצב בצד הנגדי שלה בקשת הוויה הפוליטית מדינית, מקבל פרס על מפעל חיים, השערורייה התקשורתית לא שָׁכְכָה והפיחה הייפ אדיר לקראת הערב.

גיא ויהל, תגלית השנה. צילום: יובל אראל
גיא ויהל, תגלית השנה. צילום: יובל אראל

אז מה היה הערב? אתחיל בדברים הלא נעימים, תאטרון גשר מיועד לתפוסת קהל של 900 איש במושבים, פואייה הכניסה, הלובי, הוא קצת, אפעס, קטן, ולא יכול להכיל כמות כזו של נוכחים, הוסיפו לכך עמידה דווקנית ותמוהה בלוח זמנים שגרמה להצטברות קהל רב אל מול הדלתות ותחושת אי נוחות כללית לרובו של הקהל שהיה די מבוגר, עובר לכך נסו לתאר בדמיונכם את אותו ערב רב מנסה לדוג לו מנה או שתיים בין עמדות הבופה שהוצבו במקום ותקבלו שעה תמימה של בוקה ומבולקה רבתי.

כאשר השעון צלצל שבע וחצי בערב הקהל הוזמן להיכנס לאולם התאטרון ממש לאחר הסאונד צ'ק האחרון של חברי הדג נחש…

הטקס עצמו התנהל די בעצלתיים, אציין בקצרה את עיקרי הפרסים שהוענקו  – פרס ע"ש יוסי בנאי למחברי השנה – הדג נחש על אלבומם  "זמן להתעורר", פרס ע"ש יאיר רוזנבלום למעבד השנה – תמיר מוסקט, פרס ע"ש סשה ארגוב למלחין השנה – עידן רייכל על אלבומו "רבע לשש", פרס ע"ש ענבל פרלמוטר לתגלית השנה – גיא ויהל, פרס חיצוני ע"ש אהרון גפן לתמיכה בהפקת אלבום – "קותימאן", ועוד יוצרים, מלחינים ותמלילנים ביניהם כותבי השיר "סטאטוס מאוהב" לזמר ששמו עלה לכותרות לאחרונה אייל גולן (אייל לא נכח בטקס) שהוכתר כשיר הכי מושמע .

הדג נחש, מחברי השנה, זמן להתעורר. צילום: יובל אראל
השנ הדג נחש, מחברי השנה, זמן להתעורר. צילום: יובל אראל

היוצרים החשובים והאהודים ביותר שעלו לבמה לקבל את הפרס היו אביתר בנאי  שקיבל את הפרס ע"ש עוזי חיטמן לאלבום השנה  "יפה כלבנה" וכמובן אריאל זילבר שתפס את תשומת הלב התקשורתית באולם כאשר מוטי קירנשבאום עלה לבמה והקריא את נימוקי הדירקטוריון והרגשתו האישית להעניק לאריאל זילבר פרס מיוחד, פרס שהוגדר בתחילה על "מפעל חיים" אך שונה לפרס על "תרומתו למוזיקה הישראלית" בעקבות הרעש התקשורתי, לביצוע משיריו של אריאל זילבר הוזמן לבמה מוש בן ארי אליו הצטרף אריאל זילבר בעצמו שביקש לעצור לדקה או שתיים את המוזיקה והשירה ונשא דברים מתוך דף נייר שהחזיק, עיקרי דבריו היו כדלקמן – "יש לי משהו להגיד לקהל הזה ולכל עם ישראל. אני קיבלתי את הפרס הזה, בהתחלה אמרו לי מפעל חיים. אני מודה לועדת אק"ום שזיכו אותי על פרס מפעל חיים שהחליטו להעניק לי. זה דברים שחשבתי עליהם וכתבתי אותם. אני נכד לשרה ואריה זילבר שהיו ממקימי תל אביב, בנה של ברכה צפירה. אני מכאן, מהארץ הזו ומודה על זה בכל יום. כמו ברוש לבדו, אני נגד חרמות, ובעד זכות האדם להביע דעתו. אני ישראלי ויהודי גאה. בואו נישאר מחוברים אחד לשני כמו נופי הילדות שלנו. ההרגשה היא שאני שק חבטות של גופים אינטרסנטים. אמנים וגופים שמנסים כל פעם להמציא את עצמם על חשבוני".

מוש בן ארי, הגיע כדי לשיר. צילום: יובל אראל
מוש בן ארי, הגיע כדי לשיר. צילום: יובל אראל

דבריו של אריאל זילבר לוו מצד אחד במחיאות כפים רבות ולצידן קריאות בגנות לאחר שקרא מעל הבמה לסגור את אקו"ם ולהקימה מחדש…

והנה תוכן ההחלטה המקורית להעניק לאריאל זילבר פרס על מפעל חיים – "אריאל זילבר הוא אמן יוצר הכותב, מלחין ומבצע מזה למעלה מארבעה עשורים. את ראשית דרכו בסוף שנות השישים התחיל בכתיבה עבור אמנים אחרים בארץ ובצרפת – הגשש החיוור, אילנה רובינא, פרנסואז הרדי ועוד. בשנות ה 70 הצטרף ללהקת "תמוז" והיה שותף לכתיבת יצירות רבות ביניהן- "ככה את רצית אותי" "סוף עונת התפוזים" יחד עם שלום חנוך ועוד. בשנת 1976 יצא אלבומו הראשון של זילבר "רוצי שמוליק" שזכה להצלחה רבה במצעדים ומאז יצר וביצע זילבר שירים רבים שהפכו ללהיטי ענק. ביניהם- "ואיך שלא", "אני שוכב לי על הגב", "אגדה יפנית", "בדיעבד", "מסך עשן", "ברוש" ועוד ועוד. במהלך השנים זילבר שיתף פעולה עם מיטב האמנים בארץ והלחין עבורם יצירות רבות, ביניהם הגשש החיוור, גלי עטרי, להקת הנח"ל ועוד. יצירותיו של זילבר בולטות במקוריותן וחדשנותן תוך שהוא משלב אלמנטים אתניים וסגנונות מוסיקליים חדשים. ניכר כי זילבר  הגדיר מחדש את המיינסטרים כשהוא מקרב את השוליים למרכז. הופעתו על הבמה מלאת כריזמה ושיריו רלוונטיים ומשפיעים גם היום כשהם מדברים על אמת אומנותית, אמינות, כנות וכשרון עצום. על כל אלה ועוד בחרה ועדת השיפוט להעניק לאריאל זילבר את פרס אקו"ם על מפעל חיים למלחין. גובה הפרס 35,000 ₪ "

מיד לאחר דבריו של אריאל הוא ואשתו מיהרו לצאת מאולם התיאטרון ופסל הפרס בידו, בחוץ המתין לאריאל זילבר אבי פרחן שערך מעין הפגנה במקום כנגד סתימת פיות לטענו כאשר על פיו איזולירבנד ירוק, אבי פרחן כזכור הוא ממייסדי הישובים היהודים בחבל עזה וממובילי המאבק כנגד ההינתקות בשנת 2005.

מה נכון ומה לא נכון, מי צודק ומי טועה, את העיסוק בשאלות הללו אני משאיר לכם הקוראים, אם זה מעניין אתכם, אני אתמקד במוזיקה.

אכן ערב של סקנדל ופסטיבל…

עוד ממילותיי על הסקנדל כאן

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע

וידאו – צילום: אדוה אראל

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

8 תגובות

  1. הדיקטטורה על הדעת ועל הדעה:
    מדברים אצלנו הרבה על מוסר וערכים:אדם וורטה עסק במיסיונריות לדעותיו בבי"ס ואף ניסה לדכא ילדה שלא הסכימה עמו שצה"ל אינו מוסרי ושאנחנו אסורים להתקיים כמדינה,בדיוק כמו שעושים רבנים בישיבות לדעותיהם:זה במקום לתת כלים לתלמידים להתמודד עם סוגיות;פסול מעשה ורטה ופסול מעשה הרבנים,כי זה לא מוסרי לשטוף את מוחם של ילדים .לצערי לא שמעתי איש ממחנה השמאל היוצא חוצץ נגד התופעה במוסדות החינוך בכלל.אך לא כן כשזה מגיע ליוצר ראוי בעל דעות ימניות,מייד צולבים אותו ובכך מאשרים את טענות אנשי הימין שיש גופים שהם במובהק שמאל קיצוני והנתמכים מכיסם של כולנו.יש שמגדירים אותי כבעל נטיות שמאלניות ואיני מסכים עם כל דעותיו של אריאל זילבר,אבל למנוע ממנו פרס כיוצר? זהו עוד נדבך בשרלטנות של אנשים מסויימים העוסקים בהשלטת הדיקטטורה על הדעת ועל הדעה.אנשים מסוג זה אסור שיהיו בין מקבלי החלטות בכל תחום ובמיוחד במה שנוגע לתחומים שהפלוראליזם הוא נשמת אפם,כמו מוסיקה ואומנויות בכלל.אקו"ם? יותר יאה להם השם עקום.דליה רבין,תצאי בחוצה.

  2. בכתבה זו על טקס פרסי אקו"ם ציינת את כל מקבלי הפרס, פרס אחד שכחת לציין
    פרס עידוד היצירה ע"ש עלי מוהר, למחברת שחף וולמן. מקוה שתמצא דרך להוסיף.
    לא פחות חשוב…

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close