מופע של סינדי לאופר בהיכל נוקיה ת"א במסגרת מסע ההופעות המציין 30 שנה לאלבום הבכורה שלה "She's so unusual". חימום ואורחת – נינט. מוצ"ש 04.01.2014. מבקר – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.
כאשר היכל הספורט "נוקיה" ביד אליהו החל להתמלא בכמעט 5,000 איש נפתח מופע החימום של הערב עם הזמרת נינט וההרכב הקבוע שלה, בשורת שירים המתוייגים כלהיטים מאלבומיה האחרונים. על החיבור בין נינט והמופע של סינדי לאופר היו כמה הרמות גבות ואף נשמעו קולות כנגד, טוב, לנינט יש הרבה שונאים לצד האוהבים והמעריצים, אולם ההחלטה להזמינה למופע הייתה בסופו של דבר של סינדי לאופר.
זה לקח בדיוק רבע שעה ונינט סיימה את חלקה והבמה התרוקנה, ההפקה ככל הנראה ציפתה שהקהל יעסיק את עצמו בינתיים במזנונים או בשירותים ולקח פרק זמן לא מבוטל בין המופע הפותח ועד עלייתה של סינדי לאופר לבמה, פרק זמן שהיה מעל חצי שעה, כן, בערך ברבע לעשר החל המופע המרכזי, ממש לא בסדר…
אבל סינדי הראתה לקהל ומיד מדוע היא שורדת בתחום מעל שלושים שנה, רעננה למרות גילה הלא צעיר, עם רעמת שיער שופע בצבע השני, בוערת באנרגיה על הבמה, פותחת מבערים בשיר הראשון – שהוא גם השיר הפותח את אלבומה הראשון, שלשמו התכנסנו הערב – Money Changes Everything ומראה איך הפופ של האייטיז מתחבר עם הרוקנ'רול והדיסטורשן, כן, המופע נפתח טוב מאוד, ממש שנות השמונים הצבעוניות!!! בואו נעזוב כעת את הזמן שהתארך עוד ועוד, הנה זה מתרחש כעת, דיסקו!!!
כאמור המופע מוקדש לשירי אלבומה הראשון – "She's so unusual", זה שהושק בשנת 1983 עם שורת להיטים שהציבוה במקום טוב בצמרת דאז – Girls Just Want To Have Fun, Time After Time ו – She Bop. ואכן, שירים אלו נכללו בפליי ליסט, כשסינדי עומדת או רוקדת על הבמה ומבצעת את שיריה ההם, הידועים, אלו שהביאו את הקהל להיכל נוקיה, היא מצויינת, באמת, כאילו וחזרנו (עם הטכנולוגיה של זמננו) לשנת 1983, למועדונים ההם בתל אביב, פינגווין, ליקוויד, רחבות הריקודים.
אבל, ואבל גדול יש לי באמתחתי, בשלב מסויים היא, סינדי, לוקחת אתנחתא, סוג של פסק זמן, אבל הוא מתארך יותר מהזמן המותר בדרך כלל במשחקי הכדורסל שמתקיימים באולם הזה בימי חמישי, האתנחתא הראשונה נמתחה מעל עשר דקות, הי, מה מתרחש פה, מופע פופ או פסטיבל מספרי סיפורים, נכון, סינדי משחררת אנקדוטות היסטוריות על איך האלבום נכתב והופק, על השותפים לדרך אז, השמות כדייוויד ווול, מי שהיה אמרגנה אז וסלל בפניה את הדרך, את הפרטים האלו אפשר היום (שוב בעידן הטכנולוגיה וכו') למצוא באינטרנט, אם באתר הרשמי של סינדי או סתם בחיפוש שטחי ביותר בוויקיפדיה, אז סליחה, הקהל לא הגיע לתאטרון גבעתיים, הוא הגיע לכאן כדי לחזות בכוכבת שלו נותנת את השואו…
או קי, סינדי חוזרת, ממשיכה בביצוע שורת השירים מהאלבום, אבל שוב, עוד חפירה, ואחר כך שיר ועוד חפירה אחריו, וזה קצת הופך מייגע, והנה מגיע הרגע בו היא הופכת יותר קולית, יורדת אל הקהל, ממש שרה על רצפת ההיכל, מסביבה ברי המזל, אלו ששילמו ממיטב כספם לשורות הראשונות, הידיים מושטות מעלה, הסמאטרפונים עובדים שעות נוספות, היא חוזרת לבמה, הפעם יש לה אטרקציות, קצת פורטת על יוקלילי, שוב סיפור והנה עוד שיר. והנה גם חליל יש לה בשלוף, אבל הופ המופע מגיע לסיומו, כן, כי הרי באלבום יש בסך הכל תריסר שירים, והיא יורדת, עם הנגנים, מהבמה. וכעת אני מבחין בכמה דמויות בקהל שפשוט קמות ממקום מושבן ועושות דרכן החוצה, רבאק, מה קרה? אני יודע שהמופע לא הסתיים, אני גם יודע שיש עוד הדרן ובסופו מתוכנן דואט עם נינט (חרוז…) אבל חלק מהאנשים נשבר. ואז היא חוזרת, והם, אלו שטרם יצאו, חוזרים למקומותיהם וכעת היא מביאה קטע שלרגע חשבתי שהנה קרלוס סנטנה, ג'ף בק, ועוד כמה דמויות מאז התווספו להרכב הנגנים שלה, היא לוקחת את השיר מאלבום האי.פי שלה שכמעט ולא יצא, סוג של הפקת אינדי משנת 2001, כן יש כאן סיפור, ההפקה נפלה, האלבום יצא רק ביפן – Shine שמו, כך גם השיר שהיא מבצעת, ושוב חפירה קטנה על הדרך, על המחזמר לו כתבה והלחינה את המוזיקה "Kinky Boots", שעלה בברודווי בשנה החולפת, עוברת לביצוע הלהיט מתוכו – The Sex is In The Heel, מתבדחת על כך שלא הגיעה עם המגפיים המתאימות..
וממש לקראת הסוף היא לוקחת את המופע לאלבומה השני, היא פותחת עם השיר הראשון שבו – change of heart, בסיומו היא נותנת לקהל איזה קטע עם שיחה צפופה על הסלייד גיטר שהיא כעת אוחזת, מה, שוב פעם חפירה? לא, היא מתיישבת והצלילים מתחילים להתעופף באוויר, הקהל המיוחד שהגיע למופע, נו, הבנים והבנות מהקהילה, להט"ב הם נקראים, אלו שהפכו אותה עם השיר הבא לדיוה שלהם, השיר שהפך אותה בכלל לדיוה עולמית לקהילת ה- LGBT, המנוף שהביא את התובנות מהם היא יצקה את הקרן המיוחדת שלה לתמיכה וסיוע לבני נוער הנמלטים מביתם כאשר משפחותיהם לא מקבלות באהבה את הקטע של ה- DNA שיוצק במהלך התבגרותם את המשיכה לבני מינם\ן. ובכלל, הרי יום קודם, כאשר סינדי הגיעה לתל אביב, ביקורה הראשון היה בבית מרכז הגאה של תל אביב, מפגש עם נציגי שלל הארגונים בקהילת הלהט"ב, מבנות הדתיות ועד נערות איג"י, אבל מספיק עם החפירה הזו, תאכלעס, כעת זה זמן השיא, בסוף, השיר שכולם\ן ציפו לו – True Colors והוא מתחיל, והנה נינט מצטרפת לבמה ונעמדת לצידה של סינדי היושבת, וסינדי נותנת לנינט להוביל ולדעתי האישית נינט עושה זו בהצלחה רבה, אבל בינינו זו לא חוכמה, כי הרי נינט כבר שרה את השיר הזה פעם, אז, כשכיכבה בסדרת טלויזיה מסויימת, זוכרים?…
לסיכום בכמה מילים מחודדות – סינדי לאופר היא אייקון, היא זמרת מבצעת מצויינת והיא הוכיחה זאת הערב לקהל הישראלי שבא לחלוק את הלהיטים של שנות השמונים, סינדי לאופר היא חופרת ואת זה היא צריכה לשנות. היה כיף, כי הרי בנות אוהבות לכייף.
פליי ליסט: Money Changes Everything, Girls Just Want To Have Fun, When You Were Mine, Time after Time, She Bop , All Through the Night, Witness, I'll Kiss You, He's So Unusual, Yeah Yeah
הדרן: Shine, The Sex is In The Heel, Change of Heart, True Colors
וידיאו
