דיווח מהשטח

ככה חוגגים יום הולדת

מסיבת יום הולדת לקולה קמפוס, ההשקות, המראות, הרשמים, הקולות והתובנות, זורם עם הקצב – יובל אראל.  

גל דוידזון, גן חיות חשמלי. צילום: יובל אראל
גל דוידזון, גן חיות חשמלי. צילום: יובל אראל

עובדה – עיתונים הם סוג של ניירות מודפסי שקרים, אסור להאמין לכתוב, לעולם, תאמינו רק למשמע אוזניכם ולמראה עיניכם!!!

דוקומנטרי – לפני שנים רבות אחזתי במגירה בחדרי גליון נדיר של המגזין האמריקאי "Rolling Stone" שעוסק בתחום המוזיקה, הכותרת שלו עסקה במותו של גיטריסט אפרו אמריקאי בשם ג'יימס מארשל הנדריקס, ככל הנראה בשל מנת יתר של סם בחדרו במלון באנגליה, שנים רבות שמרתי את העותק הזה והתייחסתי אליו כסוג של חפץ נדיר ויקר.

פרסומת

אסוציאציה  – אז אמש, התברר לי שהם שיקרו, שם בעיתון, שזה בכלל פלופ ותו לאו, כי אמש ראיתי את הנדריקס חי נושם ובועט ומנגן, על הבמה המרכזית של מועדון הבלוק, האמת שהשנים הרבות לא גרמו לו עוול, הוא נשאר צעיר, עורו אפילו הפך בהיר יותר, הוא גם שינה את שמו כדי להתערות כאן היטב בקרב העם היהודי, עכשיו הוא עונה לשם גל דוידזון…

מסקנה – כן, גל, הגיטריסט והזמר של הטריו העצבני, המלוכלך, הקופצני ואחוז התזזית העונה לשם Electric Zoo אוצר בנשמתו את הגלגול של הנדריקס, הצליל, פרץ היצירה, העוצמה, החיתוך והפראות שבנגינה.

אלקטריק זו, השקה, הבלוק. צילום: יובל אראל
אלקטריק זו, השקה, הבלוק. צילום: יובל אראל

חוויה – אתמול, לקראת חצות, אחרי חצי שעה של מוזיקה שחורה שגלית גרינר מקולה קמפוס העיפה לרחבה המרכזית של מועדון הבלוק, מה שהחזיר אותי מיליון שנה אחורה לימים שבהם אני בעצמי הייתי מחליף תקליטים בכמה מועדונים מעופשים בדרום תל אביב, עלו שלושת חברי ההרכב הזה – Electric Zoo לבמה מול הקהל הקדוש הזה שהגיע בליל הסערה, בעין הסערה ובממטרי הברד התל אביבי לחגוג את בגרותה הרשמית של תחנת הרדיו קולה קמפוס, השלושה – גל דוידזון בגיטרה חשמלית ושירה, יובל גסר בגיטרת בס ואמיר שטיינברג על התופים וציינו את טקס השקת אלבום הבכורה שלהם  – Diamonds in the sand בלייבל חרקה מבית היוצר של תחנת הרדיו.

פרסומת

האלבום הכולל תריסר טראקים\יצירות\שירים\רוקנ'רול פרוע הוקלט כולו בארבעה ימים באולפני קול הקמפוס על טייפ סלילים ובשימוש של מיקרופונים ומכשירים אנלוגיים משנות ה-60 וה-70, בהפקתו של אורי "מיקסמונסטר" ורטהיים ובמסגרת תוכנית הרדיו "סתימה זמנית" של סער גמזו ולייבל התחנה "חרקה".

והנה החפירה הראשונה – את  גל דוידזון ראיתי לראשונה על הגג של בית העם בשדרות רוטשילד, מזמן, זה היה בתקופת המאהל ברוטשילד, המחאה החברתית, בבניין שבעליו נתנו אכסניה זמנית לפעילים בזוית התרבותית התקיים יום שלם של מוזיקה, אמנות וחגיגה בסימן מחאת הנעורים ההיא.

למן הצליל הראשון והפוזה של גיבור גיטרה שגל הפגין אז כשאחז את גיטרת הפנדר סטרטוקאסטר ההנדריקסית בידיו, סימנתי אותו כאחד שיפתיע ויגיע ל"גדולות ונצורות", אז כן, הוא עשה זאת, האלבום הראשון הודפס, הושק, נחגג, וכעת צריך לצפות להמשך…

רותם אור ועיר גנים, השקה. צילום: יובל אראל
רותם אור ועיר גנים, השקה. צילום: יובל אראל

וזו הייתה רק הפתיחה של יום ההולדת, שנמשכה עם תקלוטים נוספים שבאמת, אבל באמת כבר לא שמתי לב אליהם (סליחה) כי נדדתי מאולם לאולם ללכוד את המופעים הרבים שנשזרו והוטמעו בליין אפ, עם חגיגת השקה סמלית נוספת בסקאוט של המועדון להרכב הייצוגי – Garden City Movement של תת הלייבל BLDG5 – לאלבומם Entertainment עם אירוח של רותם אור במופע, את עיר הגנים (התרגום העברי לשם ההרכב ולתפיסת העולם הטמונה בחובו) ראיתי למעשה במופע הפומבי הראשון בתוכנית המלאה במסגרת פסטיבל חשיפה בינלאומית, באותו ערב שהתקיים במועדון האזור, ראוי לציון כי אני אוחז בהקלטת וידיאו נדירה של אותו איוונט, חצי שעה שלמה… 

בהמשך הערב נכנסתי לחמארה לאונג' בניצוחו של יבגני צ'רטקוב שאצר את הצליל הימתיכוני של הערב, כאשר לירון עמרם והפנתרים הופיעו במקום אל מול שלל בנות מריעות ורוקדות, היה אהווה…

בשלב הזה כבר איבדתי כיוון להמשך, אולי זה היה האלכוהול שהגיע בדרך כלשהי לפי, אולי זה הרעש של הברד שאיים למוטט את תקרת מבנה התחנה המרכזית המפלצתית ואולי זו הייתה פשוט השעה המאוחרת\מוקדמת בוקר שהחליטו בשבילי להתקפל הביתה למיטה החמה ולפספס את "שיט חמור" של בנו הנדלר וחבריו, ואת אקו וטיטו, ואת 3421, ואת לפט, אבל גם במקרה זה אני מתנחם קמעה כשאני נזכר במופעי הקיץ שכולם ערכו, הכל שמור ואצור…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע, צילום – יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע, צילום – מרק סגל

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button