דיווח מהשטח

שישי של פסטיבלים

חגיגה מוזיקלית של מגזין מרפסת בלבונטין 7, חגיגה אלקטרונית בתאטרון תמונע, מראות, קולות, מילים. צילום, תיעוד ודיווח – יובל אראל.

שירלי קונס, לבונטין7, מרפסת. צילום: יובל אראל
שירלי קונס, לבונטין7, מרפסת. צילום: יובל אראל

חפירה – החזית העממית נעלמה, שישי בצהריים, לבונטין7, החומוסיה הצמודה למועדון נעולה, דווקא היה להם חומר טוב. ממשיך למטה לכיוון אלנבי, חומוס אליהו, הייתה שם לפני שבוע הופעה של גרייט משין, פספסתי, יושבים, חומוס בסגנון אבו דאבי, רך, נימוח, פיתות אווריריות, בסחוג יש חריפות אבל אין חווייג', סלט ירקות נכון, לימונדה בלי סוכר, סבבה, אבל אני בכלל לא יובל ג'וב-הרגיל, אני באתי לראות הופעות…

כשרוצים לדייק על השעון זה הולך, בשעה שתיים ודקותיים מתחיל האיוונט בלבונטין, מרפסת הוא מעין אתר וורדפרס המבקש להציף ברשת כתבות וידיעות מתחומי התרבות התל אביבית, יש שם שישה בני אדם מאחורי הקלעים, לא מסחרי (בינתיים) מנסים להתחרות קצת בבלוגים קיימים, אבל הנישה די רחבה, יש מקום לכולם, מי שמשקיע מצליח…

הם עורכים מסיבה\ליין הופעות בשיתוף אינדיד (נטישה) פרודקשנס, האמנים הם מהשלולית המוכרת, אני מזהה חיבורים מעניינים, אחד מהם דואו חדש לי, הולך לבדוק – "נאפולי", דן עמיר כותב ומלחין, מנגן בפסנתר חשמלי, הצליל שלו מזכיר את האוקטבות של מונוטוק, לצידו עמית צפריר בשמלה בהירה אוורירית, השירה טיפה מלנכולית, קורטוב עצבות. זה מתרחש בבר בקומת הרחוב, אני יורד במדרגות למרתף, להקת רמלה יחד עם שירלי קונס, באמצע האולם, לא צריך את הבמה, אפשר לשבת עליה, הקהל מסביב, נזכר בהופעה של צ'רלי מגירה, גם כאן, גם על הרצפה במרתף, קהל מסביב, רמלה טובים, החיבור עם שירלי עוד יותר טוב, הם עושים את "המפעל" אחלה ביצוע, אני נהנה, שוכח לתעד אותו בווידיאו, הלכתי על שיר אחר עם שירלי.

אלון עדר ולהקה. לבונטין7. צילום: יובל אראל
אלון עדר ולהקה. לבונטין7. צילום: יובל אראל

נותן גיחה במדרגות האחוריות בחזרה לבר העליון, כאן אלון עדר ולהקה מתארגנים, את אלון ראיתי לאחרונה במופע האחרון שראיתי בכלל, חימום לשלמה גרוניך בבארבי, מופע שהיה עצוב בעקבות הידיעה על אריק. אלון הוא מצויין, ככה כתבתי עליו שם – אלון הוא סוג של גרוניך צעיר יותר, ב"שיגעון" בהלחנה, עיבוד, תמלול, ממש, נושא הלפיד של הפרוגרסיב המילולי בזמר הישראלי.

אני שוב רץ למרתף, כעת הילה רוח עם דני הדר וההרכב שלה ביחד, בינתיים אני קולט שיש כאן גם תערוכה, תצלומים תלויים על חוטים הנמתחים, נמשכים על אחד הקירות, מהופעות, שונות, התאורה לא ממש מיטיבה לראות והסאונד לא ממש מאפשר להתבונן ולהתמקד..

שוב אני מדלג למעלה, ניר שלמה מחמם מיתרים, אליו מצטרפת טל אורן, את שניהם כבר ראיתי בפעולה כאן בלבונטין 7, הם הרכב אינדי שמינדי אמיתי, הקהל נעשה יותר צפוף, שוב אני מדלג למרתף, שומעים דרך הרצפה את הדי הצלילים, מונק – מאן אוף נורת' קאונטרי שרים, מנגנים, גם את מונק ראיתי לפני כמה ימים במועדון הצוללת, פסטיבל החשיפה הבינלאומית, טוב, נעשה כאן חם, השעון מתקתק, יש לי עוד איוונט בדרך, אני מסתכל בחופזה על הסט ליסטים, זוהרה, אני זוכר ברפרוף שהיא אמורה להופיע בעוד מופע בימים הקרובים יחד עם אמן אחר, לא זוכר אצל מי, לוקח את עצמי לכיוון שונצינו. מאוחר יותר מתברר לי שגרייט משין הגיחו למופע פריצה בשש וחצי בערב, ולא, לא בחומוס אליהו..

ריאו, החמצתי, תמונע. צילום: יובל אראל
ריאו, החמצתי, תמונע. צילום: יובל אראל

כאן, בתאטרון תמונע, יש התרחשות אחרת לחלוטין, פסטיבל RAW BEATS, לוקחים את המוזיקה והאמנות הדיגיטלית, האלקטרונית, הדאנס, ומניחים אותה על הבמה כמופעים, מיצגים, מיצבים והפעלות מרתקות המפוזרות ומבוזרות בכל חלל התאטרון, שזה אומר, בבר, באולם ההצגות הקטן, באולם הגדול, בחללים המחברים, בכניסה במסדרון, תערוכות של תצלומים, אמנים שונים, חדרי קיטון קטנים שמוזיקה אלקטרונית קצבית דופקת בהם במוח ומכריחה אותך (!) לרקוד, במקום אחר אתה נע בתוך מבוך אורות, סלילים, חוטים ומנורות עם מוזיקה המתרחשת תוך כדי, בפינה אחרת אתה נע בין וילונות פלסטיק חצי שקופים לצלילים אחרים, בזמן שאני מקציב לפסטיבל הזה אני מחמיץ את ריאו (אור אדרי, זואי פולנסקי ואסף אמדורסקי) אני מחייך כשהם יוצאים, נתפוס אותם בהופעה במוצאי שבת, נשף חלל, אבל זה סיפור אחר, התירוץ האמיתי שלי להגיע לתמונע היוו הצמד הנקרא היבריד לאבאס, סוג של דואו אלקטרו הלוקח את הצלילים באמצעות לפטופ ותאורה עם שירה וריקוד ונותן הופעה המזכירה את הסאונד האלקטרוני של שנות השמונים, מעין גארי ניומן (הוא גם בדרך לארץ…) לצד דפש מוד עם קורטוב צלילי דאנס. אני מספיק ללכוד את שי ליבובסקי אקא דיגיטל מי, בקטע על הבמה, הוא והמכונה המוזרה שלו להפקת צלילים, סימפולים, שכפולים, גם דיגיטל מי בהשקה, יש לו פרויקט, רוכב אופניים, מרתק, הייתי בטרום השקה, ממתין לכל החלקים של התצריף להשתחרר לרשת..

עדי אולמנסקי בתמונע, הפעם ויתרתי. צילום: גיא פריבס.
עדי אולמנסקי בתמונע, הפעם ויתרתי. צילום: גיא פריבס.

יום שישי, ארוחת הערב קורצת בבית, מוותר על עדי אולמנסקי, מוותר על פאנק סינטרה (איל גולדמן), חותך מתמונע, את שישי צהריים שלי מלאתי עד קצה…

דרך אגב, הפסטיבל בתמונע ממשיך גם במהלך יום שבת, תעקבו כאן.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות ממסיבת מרפסת בלבונטין7

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מפסטיבל RAW BEATS בתמונע

וידיאו

מרפסת בלבונטין7

RAW BEATS בתמונע

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close