דיווח מהשטח

לילה על העיר

אמנות פוגשת באמנות, שדרה אחת מיני רבות, הופעה גוררת הופעה, 14.11.2013. חמישי, לילה על העיר, משוטט, מלקט ומדווח – יובל אראל

רועי פרייליך, הלנה רובינשטיין. צילום: הטלפון של יובל אראל
רועי פרייליך, הלנה רובינשטיין. צילום: הטלפון של יובל אראל

חופר – ערב ראשון של סופ"ש בעיר העברית הראשונה, בדרך לספוג צלילים ומוזיקה, שלט הלד המוצב בשדרות רוטשילד מכריז כי חניון הבימה מלא, אשכרה, מלא, משני צידיו, נהר של מכוניות, לא חשבו על כך שיתכן וכל הקומפלקס יפעל באותו זמן, היכל התרבות, הבימה והנספחים….שני סיבובים בסמטאות וחניה דחוקה נמצאת. הליכה רגלית במעלה הגבעה המכוסה באספלט, חצרות בתים ישנים שקירותיהם מוכתמים בטינופת פרי עצי הפיקוס, WTF, הנה מגיעים לרחבה של ביתן הלנה רובינשטיין, המוזיאון הכי מכווץ בעיר, עוד ליל חמישי בתהליך המיצג\מיצב\מופע\תערוכת הסאונד Showtime המתקיים מזה מספר שבועות במקום במסגרתו נוטלים חלק מוזיקאים רבים המנגנים בחלל הבנוי מקירות פנימיים מנותקים, עצמאיים, מפוזרים. בכל אחד מן הקירות מוטמע חלק אחר מציוד במה מוזיקלי (מגבר, רמקולים, מוניטור במה ועוד), כאשר הצד המגביר של אותו חלק פונה אל הצד הפנימי, החלול, של הקיר. כל אחד מן הקירות מתפקד הן כפסל עצמאי והן כאמצעי הגברה שימושי ומהדהד סאונד עמום הבוקע מן החלל הפנימי – סאונד שהוא תולדה של פעולה מוזיקלית המתרחשת במרחק, לכאורה במנותק ממנו – אלו הם המוזיקאים המשתתפים. הערב נבחר רועי פרייליך לבצע מספר שירים, לאו דווקא שלו, אלא יצירות מוכרות מאוד מאוד מאוד של מוזיקאים אחרים – רמי פורטיס וערן צור לצדה של נעמה צבר, היוצרת והאוצרת של הפרוייקט.

רננה נאמן, אוזןבר. צילום: הטלפון של יובל אראל
רננה נאמן, אוזןבר. צילום: הטלפון של יובל אראל

המופע מזוקק, קצרצר, 20 דקות ברוטו, מאזין ללופר שממשיך לשגר את הצלילים מסיפורים בקופסא אל הקופסאות המעוצבות בלבן ומחליט סוף סוף לצאת לרחוב, הסדרנים של החניון עדיין מתווכחים עם כמה נגנים פוסטמות שבטוחים שיש מקום מתחת למשכני התרבות, אני חוצה את הכביש לתוך בן ציון, השדרה, יש בעיר שני סוגי שדרות, אלו שנמתחות מקו החוף עמוק מזרחי, אלו שנמתחות מדרום לצפון, בן ציון היא יוצאת דופן, היא נמתחת מזרחה אבל עדיין רחוקה מהים, מקסימום אפשר ביום בהיר להריח אותו ברוח הספוגה אדי בנזין ופיח שטרם הספיקו לצנוח לקרקע או להידבק לצמחיה…שדרה עם יתרון אחד וחסרון אחד, היתרון הוא בירידה, החיסרון הוא בעליה, בסוף נוחת בערב רב המתערבב במלך ג'ורג – בוגרשוב – דיזנגוף וחותך לקומה השנייה באוזן, עדיין מוקדם למופע שכיוונתי אליו אז אתפוס רביצה על אחת הספות (היחידה) עם בירה, באולם המוארך מתנהל מופע, רננה הנדלר נאמן והנבל עם הרכב הנגנים המלווה אותה, את רננה ראיתי כאן לפני זמן, נדלקתי על העניין הזה של הנבל, הייתי גם במופע חגיגי שלה, השקת אלבום בתמונע, אז החלטתי לקום מהספה ולגשת לחדר הצדדי, מסיט את הווילון השחור ומקבל זווית צפייה והאזנה פרטית, אפילו בתאטרון השייקספירי אין כאלו תנאים…

בשלב מסויים לא מתאפק, מושך עצמי קדימה לתוך האולם, יושב על הפאנל בצד, אחלה הופעה, הכל כאן אקוסטי, החשמל זה לתאורה ולמוניטורים, יוסי ונדב מהקולקטיב, מוש ועידו בכלי נשיפה, האולם מלא, איך לא…רננה מבצעת קטע חדש, אני מאזין, אז כנראה שהאלבום הבא כבר בדרך…

UBK אורי בראונר כנרות, אוזןבר. צילום: יובל אראל
UBK אורי בראונר כנרות, אוזןבר. צילום: יובל אראל

לקראת חצות כבר המקום מתמלא מחדש, קהל אחר לחלוטין, הגיעו לראות ולשמוע את אורי בראונר כנרות והרכבו החדש UBK מגיעים להשיק את הסינגל קליפ החדש  I Got Youועוד כמה שירים חדשים שימצאו את מקומם באלבום שיקרא Ouzo Bazooka, אורי פותח מיד עם ביצוע לסינגל, (כדי לגמור עם זה מיד בהתחלה, הוא אומר לי כמה דקות לפני שעלו לבמה) רוק בסיסי, מלוכלך, דיסטורשן, (זה הבסיס, המקורות, חוזר להתחלה, הוא אומר לי כשאני מציין שהסגנון הולך לשבעים המוקדמות של המאה שעברה, ככה בחוף המערבי) השירים הבאים במופע משולבים, כמה חומרים חדשים, אורי, אדם קפלן, דני עבר הדני ועירא רביב הם ההרכב החדש, מזכיר לי סוג של איחוד סופר גרופי שכזה שצמח בשנות השבעים – Bad Company, שם כל נגן הגיע מהרכב ידוע אחר, האיחוד יצר צליל אופייני ושונה, לצד החומרים החדשים אורי משבץ גם אלמנטים שונים, גרסה חדשה, מאונגלזת ל"אין גלים", ביצוע רוקי נטו לשיר "Run Away" שניהם של בום פם, קשה לנטוש את הסצנה הזו, במיוחד כשאתה הכותב, המלחין והמבצע, את הקינוח\הדרן מגי אורי עם ביצוע גרסת מחווה לטינוזאורוס רקס  של מארק בולן "ילדי המהפכה", אני מקווה שהמהפכה הזו תצא לדרך טובה ותציב כאן עוד מוזיקת רוק מלוכלך עם יסודות מוצקים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מביתן הלנה רובינשטיין

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של UBK  באוזןבר

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close