דיווח מהשטח

עץ האורן המשתוקק של אסף שתיל

מופע השקה חגיגי לאלבום הבכורה Pine של המוזיקאי אסף שתיל, במסגרת פסטיבל הפסנתר 2013. אורחת אפרת בן צור, מרכז סוזן דלל, 06.11.2013, 20:00. נכח, האזין, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.   

אסף שתיל, בן 37, פסנתרן ויוצר מוזיקה ישראלי שאת מרבית זמנו בעשייה ויצירה מוזיקלית עשה בתחילה בקו הציר ישראל-קנדה, המשיך לבריסטול באנגליה, ניו יורק ארה"ב, ואת השלמת לימודי התואר במוזיקה בתחום פסנתר ג'אז עשה בקנדה. את התואר השני במוזיקה – אלתור בן זמננו כבר השלים בבוסטון בניו אינגלנד קונסרבטורי.

עם קרדיט שכזה הוא מגיע  לארץ לפני שלוש שנים, נוטל חלק באלבומה של אפרת בן צור כפסנתרן ומעבד, אחראי על עיבודי כלי הקשת באלבום האחרון של להקת אלקטרה וכותב שירים למוזיקאים אחרים.

אסף שתיל, אקדמאי בפסנתרים. צילום: יובל אראל
אסף שתיל, אקדמאי בפסנתרים. צילום: יובל אראל

תוך כדי כך הוא מקליט את אלבום הבכורה שלו PINE הכולל תריסר שירים מקוריים בשפה האנגלית אותם כתב והלחין במהלך שהותו בקנדה ובארה"ב. מדובר באלבום המשלב יסודות של מוזיקת ג'אז לצד אינדי רוק ומוסיקת עולם באמצעות צליל אקוסטי עשיר.

פסטיבל הפסנתר היווה את כר הדשא המתאים ביותר לחגוג את השקתו של האלבום במופע שכלל את אסף שתיל בשירה ונגינה על הפסנתר, מלווה בדן ווינשטין בצ'לו, אברי בורוכוב בקונטרבס, אביב  כהן על התופים, ואירוח של השחקנית \ זמרת אפרת בן צור, שאף נוטלת חלק בהקלטות האלבום.  

אפרת ואסף, פסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל
אפרת ואסף, פסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל

במהלך המופע שהתקיים אמש בסטודיו A, המהווה אולם די אינטימי המשמש בפסטיבלים מעין אלו למופעים הקטנים, החצי אינטימיים על גבי רצפה המשמשת כבשגרה כאולפנא לאימוני ריקוד של להקת המחול שמקום מושבה בקומפלקס, בצעו אסף וחברי ההרכב את השירים והיצירות מתוך האלבום הטרי לצד כמה ביצועים מאלבומה של אפרת בן צור הכולל אסופת שיריה של המשוררת האמריקנית בת המאה התשעה עשרה אמילי דיקנסון, כן שולבו גרסאות מחווה לשיר Last Flowers  מאת איזו להקת שוליים בלתי נחשבת – רדיוהד (כך לפחות הגדיר זאת בצניעות מופלגת אסף לפני הביצוע….), מחווה נוספת ערך אסף בביצוע לשיר Candy  של הוולווט אנדרגראונד לזכרו של לו ריד המנוח.

בהאזנה לחומרים המקוריים של אסף התרשמתי מהשילוב והחיבור של יסודות הג'אז עם הסגנון המאוד "אינדי רוק" המתבטא בנגינה הנוגה קמעה, החוזרת במעגלים, מאתגרת ומרתקת בשילוב בין הצליל "השחור" הפתוח והחופשי לבין הצליל "הלבן", הסגור, המקובע ומזכיר לא במעט את החומרים שיצרו חברי הטריו Monotalk, כאן, לפני כשלוש שנים…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

האלבום הטרי של אסף, הוא באמת שווה האזנה, בבקשה

לא רק, אני ממליץ להטות אוזן לחומרים נוספים של אסף, דוגמת יצירה לפסנתר בשם "כיפור", מעין אימפרוביזציה חופשית, נוגה קמעה, בה מיטיב אסף להציג את יכולותיו כנגן, מעבד וקומפוזיטור שמעבר לסצנה של מוסיקה פופולארית בהגדרתה…

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close