דיווח מהשטח

הסודות של קובי

מופע אקוסטי, קובי אפללו – סודות, אורח – שם טוב לוי, פסטיבל הפסנתר. 06.11.2013. נכח, האזין, צילם ומדווח – יובל אראל.  

האמת, כבר הרבה זמן אני רודף אחרי קובי אפללו, שמעתי את שמעו, שמעתי את שיריו, כך בהיסח הדעת, ברדיו, בטלוויזיה, לא ממש התמקדתי, ידעתי שהוא כותב בעצמו את המילים והמנגינות, מה ששם אותו בחלק העליון של פירמידת המוזיקאים, זמרים. את ההשקה של אלבומו האחרון החמצתי כי לא ראיתי את עצמי מרחיק מחוץ לעיר, גם כמה הופעות שעברו כאן ליד פספסתי כי פשוט לא הסתדר, כשנודע לי כי קובי אפללו מתארח בפסטיבל הפסנתר, שריינתי את הערב. האמת שלפני שנתיים ראיתי אותו כאן, בפסטיבל, מתארח אצל מיקי גבריאלוב, בדשא של אביגדור, שיר אחד בלבד..

קובי נחטב מאותו עץ שנחטבו מוזיקאים איכותיים, לצד גלעד שגב היוצר והמבצע, לצד דוד דאור, האיש והקול, לצד מבצעות כמירי בוסקילה, סוג של גדול מהחיים, עם אתוס ופאתוס וכל הווייב המקרין איכויות מוזיקליות שמשדרות לכולם. הוא אוחז באמתחתו אלבומי פלטינה, זהב, פרס אקו"ם, תוארי זמר השנה ועוד, מיינסטרים.

אפללו, לא זמר מזרחי. צילום: יובל אראל
אפללו, לא זמר מזרחי. צילום: יובל אראל

כל זאת רק חיזק בי את הכוונה להגיע, להאזין ולראות, ומה הכין קובי למופע המיוחל. על מנת לשוות למופע הפקה מסוג שונה, בחר קובי אפללו שירים משלושת אלבומיו אותם הוא הגיש מעוטרים בגוון אקוסטי בלבד, עם הרכב נגנים שנבחר לשם כך, ורד פיקר, מעבדת, מפיקה ופסנתרנית, איתמר מאירי בגיטרה אקוסטית, גלעד אפרת בקונטרבס, הילה אפשטיין בצ'לו ומתן אפרת בכלי הקשה.

פרסומת

את החיבור השונה בפסטיבל, בו הוא עיצב את האחרת, היציאה מהפופ בן זמננו, יצק קובי לאירוח של אחד היוצרים המוערכים בדברי ימי המוזיקה הישראלית – שם טוב לוי.

אחד המעמדים היותר שונים ומשונים, הפוליטיים, ההומוריסטיים, המוזרים של קובי במהלך המופע היו מעל שבע דקות תמימות בהן נתן הרצאה נון סטופ על המהות, עם ההסברים, כי הוא לא זמר מזרחי בהגדרתו, אוקי, אנחנו יודעים, לא צריך לגלוש לכל כך הרבה הסברים, ואולי בכלל קובי התכוון להכניס  גוון חדש במופע שלו, מעין אנקדוטות, קטעי לצון, סוג של סטנד אפ, מי יודע, היו הרבה קטעי קישור שכאלו, סיפורים על סבוב בחו"ל, על הרפתקאות, מעלי חיוך, בכלל האולם כאן בסוזן דלל, האולם הגדול, מלא לחלוטין, עוד הוכחה לחשיבות המופע הערב משלל המופעים המתקיימים היא נוכחותו של חולדאי, ראש העיר, מלווה במנהל אגף האירועים והמופעים, שבי מזרחי, עושה את דרכו לאחת השורות העורפיות, אם היה רוצה יכל לשבת בשורה הראשונה, אבל לא, ככה, בצד, בסוף, עד שמתחילים הוא מעביר את הזמן עם מעריצות שמבקשות צילום משותף למזכרת, כאילו ולא הייתה כאן סערה לפני הבחירות, הוא חוזר להיות אהוד התושבים.

אפללו, לוי, דו שיח מוזיקלי איכותי. צילום: יובל אראל
אפללו, לוי, דו שיח מוזיקלי איכותי. צילום: יובל אראל

והשירים? אוקי, סטיתי קצת מהמסלול, אבל את השירים כולם מכירים, להיטים שחרוטים בזיכרון, הביצועים? האמת שאקוסטי עושה לי טוב, רק עץ, שנהב ואף טיפת אלקטרוניקה, החשמל הוא למערכת ההגברה נטו, ואולי זה האקוסטיקה של האולם, אבל במבחן התוצאה השירים, הביצועים, פשוט נשמעים יותר טוב, יותר עמוקים, בעלי גוון של עץ מהגוני משובח עם ריח של ברנדי עתיק יומין, מה שנקרא איכות וסטייל.

פרסומת

אהבתי את הביצועים, אהבתי את החיבור עם שם טוב לוי, צנוע שכזה, ורד מפנה לו את המושב מול פסנתר הכנף, פסטיבל פסנתר, שם טוב גם שולף בין היתר את החליל שלו, הוא החלילן מהמלין, יודע את העבודה, קצת אחרת, משבץ קורטוב של ארץ ישראל ההיא, מהזמנים התמימים.

כשהמופע מתקרב לקיצו, שורת הלהיטים של קובי נוסקת אל על, הקהל כבר בכפיים, גם בשירה, מצטרפים לפזמון, יש שירים שהקהל מבצע וקובי רק מיישר עימם את הקו, אורות דולקים מחזקים את תחושת מדורת השבט המתרחשת, ואני? אני שמח, הייתי במופע שלם של קובי אפללו, לא רק ברדיו, בטלוויזיה, או בדיסק (עוד נושא עליו חרש קובי כסוג של סטנד אפ, הצריבות, ההורדות…), לא, מופע של ממש, חי, בשר ודם, על הבמה, בלי פרשנים, מתווכים, כמו שצריך. נהניתי.

סט ליסט: אין לי דבר אחר, ענני, שמרי עליי, צחורת כנף, יחידה שלי, מרחוק, בא מן השתיקה, שובי לביתך – עם שם טוב לוי, בלילות הסתיו (עם שם טוב לוי), התעורררות (עם שם טוב לוי), עוד ניפגש (עם שם טוב לוי), סודות, שמע, שיר געגועים, מכתב לאחי.

הדרן: רוקד לפעימות ליבך, ים הרחמים, מה שהלב שלי בחר.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: